שאיבת שומן: השומן תמיד חוזר - והוא מסוכן יותר

הבקשה של המטופלת שהגיעה למרפאתו של ד"ר עמוס לויאב, יו"ר האיגוד הישראלי לפלסטיקה אסתטית ומנהל החטיבה לכירורגיה פלסטית במרכז הרפואי קפלן, הייתה לכאורה פשוטה: "דוקטור, תשאב לי את עודפי השומן".

התחלתם דיאטה ? קראו עוד:

• ותרו על צ'ילי ואייס קפה: מה הכי בריא לאכול בקיץ
• הסודות של דיאטת דוקאן: לרזות לתמיד ב-4 שלבים
• איזו דיאטה הכי עוזרת לשמור על המשקל החדש?
  

למרות שהוא מורגל בבקשות כאלה, הפעם הוא הרים גבה. משקלה של רחל הגיע ל-150 קילוגרם, שנפרסו על פני גובה של מטר וחצי. "על הנייר, אישה בגובהה צריכה לשקול 50 קילוגרם, מה שאומר בפשטות שיש לה עודף של 100 קילוגרם", הוא אומר. "למרות זאת, היא באמת האמינה שאני יכול באמצעות ניתוח שאיבת שומן לשאוב לה את העודף הזה. זהו מיתוס רווח מאוד.

"הרבה אנשים חושבים ששאיבת שומן היא תרופת פלא שמהווה תחליף לדיאטה ולפעילות גופנית ושמאפשרת להעלים בהינף יד עשרות קילוגרמים".

ואכן, בעידן של אובססיית הגוף, מככבים ניתוחי שאיבת שומן בראש רשימת הניתוחים הפלסטיים הפופולריים ביותר בעולם, פופולריים אפילו יותר מהניתוחים להגדלת שדיים. בישראל אמנם זהו לא הניתוח הפופולרי ביותר, אך על פי הערכות (אין בארץ נתונים רשמיים) הוא עדיין נמצא ברשימת הכוכבים, אחרי הניתוחים להגדלת שדיים וניתוחי אף. עלותו לא זולה: 4,000־20,000 שקל, תלוי באיזור המטופל.

אבל האומנם שאיבת שומן היא תרופת פלא? שני מחקרים חדשים שפורסמו לאחרונה מצביעים כי לשאיבה עלול להיות אפקט בומרנג. בתוך כמה חודשים עד שנה מהניתוח, השומן שנשאב חוזר בחזרה. אלא שהפעם הוא לא חוזר לאזורים שמהם נשאב אלא מופיע באזורים אחרים בגוף, ובעיקר באזור הבטן.

גרוע מכך, בעוד שהשומן שנשאב הוא שומן תת-עורי (שכבת השומן שנמצאת מתחת לעור), חלק לא מבוטל מהשומן החדש הוא שומן ויסצרלי, שומן תוך בטני העוטף את האיברים הפנימיים וידוע כמגביר את הסיכון לסוכרת ולמחלות לב וכלי דם. במלים אחרות, בניתוח אתם עלולים להחליף סוג אחד של שומן בסוג אחר, מסוכן הרבה יותר.

להחליף את סוג השומן

במחקר הראשון, שנערך באוניברסיטת קולורדו, השתתפו 32 נשים בריאות בנות 37-35, במשקל תקין רפואית (BMI 24), שביקשו להיפטר מעודפי שומן בירכיים. חצי מהמשתתפות היוו קבוצת ביקורת ולא עברו שאיבה. כפיצוי הובטח להן שבתום הסקת המסקנות מהמחקר הן יוכלו לעבור את הניתוח ללא תשלום, אם עדיין ירצו בכך.

תוצאות המחקר שפורסמו בכתב העת Obesity: בתוך שנה השומן חזר ורובו התמקם באזור הכרס. אגב, יותר ממחצית מהמשתתפות בקבוצת הביקורת בחרו לעבור שאיבת שומן אף על פי שידעו את התוצאות.

המחקר השני, שנערך בברזיל, פורסם ביוני האחרון בכתב העת Journal of Clinical Endocrinology and Metabolism. החוקרים ביקשו לבדוק בצורה מעמיקה את מיקומו ואת אופיו של השומן שחוזר והאם אפשר למנוע את חזרתו. לשם כך הם ניתחו 36 נשים בריאות, בנות 20־35, בעלות משקל תקין בריאותית, שביקשו להיפטר מ־0.5־1.5 קילוגרם של שומן באזור הבטן.

כל המשתתפות עברו את הניתוח, אך לאחריו הן חולקו לשתי קבוצות. האחת קיבלה תוכנית לפעילות גופנית תחת השגחה, שכללה הליכה או ג'וגינג על מסילה במשך 40 דקות, שלוש פעמים בשבוע, וכמה תרגילי כוח קלים, והקבוצה השנייה לא ביצעה כל פעילות.

תוצאות המחקר היו דומות לאלה של המחקר הקודם, בתוספת טוויסט משמעותי: בקבוצה שלא ביצעה פעילות גופנית, לא זו בלבד שבתוך ארבעה חודשים מהניתוח כל הנשים העלו בחזרה את כל כמות השומן שנשאבה, אלא שחלק לא מבוטל מהשומן שחזר היה שומן ויסצרלי. למעשה, הן הגדילו את מאגרי השומן הוויסצרלי שלהן בכ־10% בהשוואה לכמות בגופן לפני הניתוח! הנשים שביצעו פעילות גופנית צברו בחזרה רק מעט שומן, ולא צברו שומן ויסצרלי כלל.

חושבים שהמשתתפות אכלו יותר מדי לאחר הניתוח? ממש לא. אחד התנאים להשתתפות בשני המחקרים היה פיקוח על צריכת הקלוריות לאחר הניתוח.

למרות גודלם הקטן יחסית, שני המחקרים זכו להתייחסות רצינית מצד מומחים לאנדוקרינולוגיה וכירורגים פלסטיים ברחבי העולם, הן מאחר שהם נחשבים לאיכותיים מבחינת השיטה והאופן שבו בוצעו והן משום שתוצאותיהם מחזקות ממצאים דומים ממחקרים קודמים בחיות.

בניתוח אתם עלולים להחליף סוג אחד של שומן בסוג אחר(צילום: shutterstock)

מנגנון חמקמק

למען האמת, איש אינו יודע באמת מדוע זה קורה. החוקרים במחקר הברזילאי כתבו ש"המנגנון נותר חמקמק". מה שברור הוא שהממצאים האלה הם עוד פרק חשוב בשיעור שנקרא "אי אפשר לרמות את אמא טבע", ושהשומן בגופנו מוגן היטב.

סיבה אפשרית אחת לצבירת השומן: אצל המשתתפות שלא ביצעו פעילות גופנית במחקר האחרון, ההוצאה הקלורית במנוחה הצטמצמה לאחר הניתוח, כלומר מסיבה כלשהי הגוף שלהן נעשה חסכוני יותר בבזבוז אנרגיה.

פרופ' אדי קרניאלי, מנהל המכון לאנדוקרינולוגיה, סוכרת ומטבוליזם במרכז הרפואי רמב"ם ונשיא האגודה הישראלית לאנדוקרינולוגיה, מצביע על סיבה אפשרית נוספת: "אחד המיתוסים הרווחים ביחס לתאי שומן הוא שמספרם אינו משתנה אלא רק הנפח שלהם, שגדל כשמשמינים וקטן כשמרזים. זה לא נכון. כיום ידוע שישנם בגופנו תאים פרֶה-אדיפוציטים, מעין 'גרעינים', שמהם יכולים 'לנבוט' סוגים שונים של תאים. צורתם הסופית תלויה בגירוי שהם יקבלו - בסביבה ובחומרים שאליהם הם נחשפים.

"ניסויי מעבדה הראו שבחשיפה לחומרים מסוימים הם נהפכים לתאי שומן. לעומת זאת, בחשיפה לחומרים אחרים הם נהפכים לתאי שריר או עצב. כשמבצעים שאיבת שומן, תאי השומן שנפגעו כתוצאה מהטראומה נהרסים ולא יצמחו מחדש, אבל התאים הפרה־אדיפוציטים יכולים 'להנביט' תאי שומן חדשים במקומם. השורה התחתונה היא שתאי השומן הם איבר הורמונלי משמעותי מאוד בגוף, אפשר אמנם להוציא אותם בטכניקות כאלה ואחרות, אבל קשה מאוד להיפטר מהם".

תאי השומן הוויסצרליים בוגדניים ומסוכנים במיוחד בשל היותם מוכשרים יותר מתאי השומן התת-עוריים בקליטת שומן בדם. "ברור שלאחר שאיבת שומן, ספיגת השומן בתאים באזור המנותח פחותה בגלל ההרס של חלק מהתאים והקולטנים שלהם", מסביר המנתח הפלסטי ד"ר חיים קפלן ויועץ מנטה לניתוחים פלסטיים. "אבל אם נמשיך לצרוך אותה כמות קלוריות ולא נעשה פעילות גופנית, הקולטנים בתאי השומן שלא נפגעו, ובעיקר התאים התוך-בטניים, ימשיכו לקלוט את השומן בחריצות".

מעבר להיבט הבריאותי המסוכן, לדברי ד"ר קפלן, השומן החוזר עלול גם לגרום למראה אסתטי לא נעים ודווקא באזור המנותח. "נכון שתאי השומן שנהרסו לא יתחדשו, אבל מאחר שבניתוח לא שואבים את כל תאי השומן והשאיבה אינה אחידה לגמרי, התאים שנותרו סופגים יותר שומן, והתוצאה המתקבלת, שאותה רואים לפעמים אחרי שאיבות שומן, היא מעין בליטות ועיוותים באזור המנותח".

הוויסצרלי מסוכן יותר

היה זה ד"ר ג'יאורג'יו פישר האיטלקי, גינקולוג דווקא ולא מנתח פלסטי, שפיתח בשנת 1974 את הניתוח לשאיבת שומן. ארבע שנים מאוחר יותר ביצע ד"ר ג'ררד אילוז, מנתח פלסטי צרפתי, את הניתוחים הראשונים בתחום. מאז שוכללה טכניקת השאיבה, ובשנות ה-80 היא זכתה לאהדה רבה לא רק בקרב המנתחים הפלסטיים והציבור אלא גם בקרב מומחים לאנדוקרינולוגיה.

הסברה הייתה ששאיבת שומן מהבטן תוכל לעזור בהפחתת הסיכון לתנגודת לאינסולין. מחקר שפורסם ב-2004 בכתב העת New England Journal of Medicine הפריך את התקווה כשהראה שגם כשנשאבה מהבטן כמות של תשעה ליטרים (!) שומן, הפעולה לא שיפרה את הרגישות לאינסולין אצל המנותחים.

פרופ' קרניאלי הישראלי, הפריך גם הוא טענה זו עוד הרבה קודם במחקר שפורסם ב-1986 בכתב העת American Journal of Physiology. גם המחקרים החדשים שהוצגו בתחילת הכתבה מראים שלא זו בלבד שהניתוח לא מפחית את הסיכון למחלות לב ולסוכרת, אלא ייתכן כי הוא אף עלול להגדיל אותו בגלל חזרת השומן הוויסצרלי.

מדוע שומן ויסצרלי מסוכן יותר משומן תת-עורי?

פרופ' קרניאלי: "השומן התת-עורי מייצר יותר אדיפונקטין, הורמון שמגביר את הרגישות לאינסולין ולו השפעה הנוגדת יצירת דלקת בדופנות כלי הדם. השומן התת-עורי גם מייצר יותר מההורמון לפטין, שמשפיע על המוח באופן שמדכא תיאבון ומנצל יותר שומן מהמאגרים.

"מנגד, השומן הוויסצרלי מייצר הרבה פחות מההורמונים האלה, וככל שהנפח שלו גדל, כך דועך בו עוד יותר הייצור שלהם. במקום זה הוא מפריש יותר חלבון שנקרא RBP4, שמגביר את העמידות לאינסולין, וככל שנפח השומן הוויסצרלי גדל, כך עולות רמות החלבון הזה בדם".

השומן החוזר עלול לגרום למראה אסתטי לא נעים(צילום: shutterstock)

פעילות גופנית חובה

כאמור, מהמחקרים עולה בבירור כי פעילות גופנית יכולה לשנות את התמונה מקצה לקצה. "הפעילות הגופנית חייבת להיות חלק מהפרוטוקול ומהמלצות המנתחים למטופלים אחרי הניתוח", אומר ד"ר בני מייליק, מומחה לכירורגיה פלסטית ומנהל השירות לכירורגיה פלסטית ולעיצוב הגוף לאחר ירידת משקל במרכז הרפואי תל אביב, איכילוב, "זה דורש מהמטופלים לקחת אחריות על מצבם.

"אי אפשר להתייחס לשאיבת שומן כאל טיפול פסיבי שבו הפלסטיקאי ישאב שניים-שלושה ליטר שומן ויעצב את הגוף כמבוקש ובכך ייגמר העניין. אם רוצים לשמר את התוצאה האסתטית החדשה, חייבים להתייחס לניתוח כאל חלק מתהליך שדורש מחויבות ושינוי כולל באורח החיים".

איזו פעילות גופנית מומלצת?

"בעיקר פעילות אירובית, כגון צעידה בחוץ או על סטפר, ג'וגינג או רכיבה על אופניים, בעצימות מתונה עד בינונית (בהתאם לכושר ולמאפיינים האישיים), ארבע-חמש פעמים בשבוע, ולפרקי זמן של 40-30 דקות לפחות בכל פעם. מי שרוצה יכול להוסיף לכך גם תרגילי כוח לבניית מסת שריר, אבל הפעילות הבסיסית חייבת להיות אירובית".

ניתוח מסוכן

אלא שרוב האנשים שפונים לשאיבת שומן אינם עושים פעילות גופנית ומתייחסים לניתוח כאל "קיצור דרך" לירידה במשקל. "שאיבת שומן אינה פרוצדורה תמימה", מחדד ד"ר קפלן. "בעבר, כשהניתוחים האלה נעשו פופולריים, מנתחים שאבו כמויות גדולות של שומן, לעתים עד עשרה ליטרים. אבל מחקרים שהתפרסמו בארצות הברית ובגרמניה הראו שהסיכון למות משאיבת שומן עומד על כ־20 מטופלים על כל 100 אלף ניתוחים.

"לשם השוואה, שיעור התמותה מתאונות דרכים בארצות הברית הוא 16.4 ל-100 אלף. בעקבות הממצאים האלה התגבשו הנחיות קליניות, שלפיהן הכמות המקסימלית המותרת לשאיבה היא 5 ליטרים".

גם היום, תחת פיקוח מוקפד, שאיבת שומן כרוכה בסיכונים משמעותיים, כגון דימומים, קרישי דם ברגליים ותסחיפים ריאתיים, שעלולים לגרום למוות. לדברי ד"ר מייליק, השמנת יתר מהווה התוויית נגד לניתוח.

"שאיבת שומן בפירוש לא מיועדת לאנשים שמנים, משום שאצלם יש שכיחות גבוהה הרבה יותר של סיבוכים משמעותיים, כגון קרישי דם, תסחיפים ריאתיים, זיהומים שעלולים גם לגרום להצטלקויות, דימום תת־עורי ואפילו מוות. בנוסף, גם התוצאות האסתטיות אצלם לא טובות משום שקשה מאוד לעצב רקמת שומן של אדם שמן. הניתוח מיועד אך ורק לאנשים בעלי משקל תקין מבחינה בריאותית, שמעוניינים לתקן עיוותים אסתטיים ולעצב אזור מסוים בגופם שבו יש להם מעט עודפי שומן".

האם יש מגבלות גיל לניתוח?

ד"ר קפלן: "תיאורטית, אין מניעה לעשות את הניתוח גם בגילאים מבוגרים, אבל מובן שאם המטופל סובל מבעיות בריאות קשות, כמו מחלות לב למשל, שום ניתוח אסתטי הוא לא רעיון טוב. בנוסף, ככל שהגיל עולה, גם כמות השומן הנשאבת צריכה להיות קטנה יותר כדי להקטין את הסיכון לסיבוכים. מההיבט האסתטי חשוב לדעת שככל שהגיל עולה, גדל הסיכוי לקבל תוצאה אסתטית טובה פחות".

רוב האנשים שפונים לשאיבת שומן אינם עושים פעילות גופנית(צילום: shutterstock )

להמיס את השומן

הכירו את הטכנולוגיות החדשות להיפטרות מהשומן:

טכנולוגיות זעיר פולשניות

• טיפול לייזר פולשני: טיפול הנעשה בהרדמה מקומית. מחדירים סיב אופטי דרך חתכים קטנים באזור המטופל שבאמצעותו ממיסים את תאי השומן, או באמצעות הזרקת פוספטידיל כולין לתוך שכבת השומן. ד"ר מוניקה אלמן, מומחית לרפואת עור: "בשני הטיפולים נפגע קרום תאי השומן. הם עוברים פירוק, מופרשים ומתפנים דרך מערכת הלימפה ומערכות הפינוי הטבעיות של הגוף".
  

המחיר: החדרת סיב אופטי: 7,000־10,000 שקל, תלוי באזור המטופל; הזרקת פוספטידיל כולין: 1,500־6,000 שקל

• Body Tite: טיפול הנעשה בהרדמה מקומית. מכשיר הפועל על גלי רדיו בעוצמה גבוהה, מחמם את השומן וממיס אותו במהירות ובאופן אחיד, ובו בזמן, כשהשומן נמס למצב נוזלי, המכשיר שואב אותו החוצה. ד"ר רונן גלזינגר, מומחה לכירורגיה פלסטית: "המסת השומן הופכת את השאיבה לפשוטה יותר ומפחיתה כאבים ונפיחות.
  

המחיר: 12 אלף ומעלה, תלוי באזור המטופל

טכנולוגיות לא פולשניות

• אולטרסאונד (כגון אולטרה־שייפ ובלה קונטור, שתי טכנולוגיות כחול־לבן): פועלות על יכולתם של גלי הקול להרעיד וליצור שינויי לחץ (ממש כמו שהם הורסים אבנים בכליות).
  

החידוש האחרון בשוק הוא הפיתוח המשודרג של אולטרה-שייפ המבוסס על טכנולוגיה חדשה שנקראת Vertical Dynamic Focus

(VDF).

ד"ר שלומית הלחמי, מומחית לרפואת עור מהמרכז הרפואי רבין: "הטכנולוגיה החדשה מאפשרת לכוון את אלומת האולטרסאונד לשלושה עומקים בו זמנית, ובדרך זו לפרק כמות גדולה יותר של תאי שומן באותו טיפול. בנוסף, גם עוצמת גלי הקול גבוהה יותר בכ־25%, מה שמשפר את יעילות הטיפול".

המערכת מאושרת לשימוש בישראל ובמדינות נוספות ונמצאת בתהליכי אישור של ה-FDA (מינהל המזון והתרופות האמריקאי).

הטיפול מתבצע על ידי רופא בלבד, נמשך כ-60־90 דקות, אינו כואב ואינו מצריך אלחוש או הרדמה. לרוב מדובר בשלושה טיפולים בהפרש של שבועיים בין טיפול לטיפול, שבמהלכם אמור הגוף לפנות את תוצרי פירוק השומן. את התוצאות אמורים לראות לאחר כחודש וחצי בסיום סדרת הטיפולים.

לטענת החברה, מדובר בהצרה ממוצעת של 3.5־6.3 ס"מ בהיקף האזור המטופל, הצרה המקבילה להפחתת מידה אחת עד שתיים בבגדים. החזרה לשגרה היא מיידית ואין צורך במנוחה. הטיפול מתאים לבעלי מבנה גוף בינוני הסובלים ממצבור שומן נקודתי בגוף, כגון בטן, מותניים וירכיים.

המחיר: 7,500 שקל לסדרה בת שלושה טיפולים. לבירור מיקומי המרפאות היכנסו לאתר.

• i־Lipo™LASER. מערכת הפולטת רמות נמוכות של אנרגיית לייזר מסוג Diode (אור אדום באורך 658 ננומטר) שמכונה "לייזר קר". "האנרגיה באורך הגל המסוים שבו משתמשת הטכנולוגיה פועלת באמצעות התחברות לקולטנים של תאי השומן", מסביר פיטר מקגינס, מנכ"ל חברת כרומוג'נקס האנגלית, יצרנית המערכת.
  

"האנרגיה מובילה באופן ממוקד ליצירת אותות כימיים בתאי השומן, שגורמים לפירוק תכולת הטריגליצרידים בתאים אלה לחומצות שומן חופשיות ולגליצרול, ולשחרורם מתוך התעלות שנמצאות בקרום התא. בהמשך חומצות השומן והגליצרול מועברים לרקמות, ושם אנזימים מסוימים בתאים מפרקים אותם ומפיקים מהם אנרגיה".

מחקרים קליניים הוכיחו את בטיחות המערכת ואף הראו שהיא מאפשרת לצמצם כשני ס"מ מההיקף באזור המטופל כבר לאחר הטיפול הראשון, והמשך הטיפולים מאפשר ירידה נוספת בהיקפים. בעקבות מחקרים אלה קיבלה מערכת i־Lipo™LASER אישור ספציפי להתוויה מצרה היקפים מה-CE האירופי וה-FDA האמריקאי. כמו כן המערכת מאושרת לשימוש גם בישראל על ידי מכון התקנים.

הטיפול נטול כאבים ונמשך כ-40-20 דקות. הוא יכול להתבצע על כל סוגי העור ובכל האזורים בגוף שבהם מאוחסן השומן הלא רצוי. אפשר לחזור לפעילות שגרתית מיד אחרי הטיפול.

מחיר: 2,900 שקל לסדרה בת שמונה טיפולים בארבעה שבועות (שני טיפולים בשבוע). טיפול ניסיון עולה 99 שקל. לבירור המרכזים שבהם אפשר לקבל את הטיפול היכנסו לאתר.

בשני סוגי הטיפולים החדשים, ה-i־Lipo™LASER והאולטרה שייפ, פעילות גופנית אחרי הטיפולים היא חלק בלתי נפרד מההמלצות בפרוטוקול הטיפול. אגב, לאחר טיפול ה־Lipo™LASER־i מבצעים במכון עצמו, מיד לאחר טיפול הלייזר, פעילות גופנית אירובית של הליכה על מסילה.

"פעילות גופנית מסייעת לגוף להשתמש בגליצרול שבעקבות הטיפול השתחרר מהתאים כאנרגיה", מסביר אבישי אשכנזי, סמנכ"ל השיווק והפיתוח העסקי בחברת קוסמטיקום, המשווקת את מערכת i־Lipo™LASER בארץ. "בנוסף, התוצאות המהירות בהפחתת ההיקפים מעניקות מוטיבציה למטופלים להמשיך לבצע פעילות גופנית, והניסיון בחו"ל עם המערכת מלמד שברוב המקרים הם אכן ממשיכים להתאמן גם לאחר סיום סדרת הטיפולים".

מלבד ה-Body Tite, כל הטיפולים שצוינו אינם ניתוחים. אין לטיפולים האלה יתרון בפירוק השומן על פני ניתוח שאיבת שומן. כמו כן ביצועם אינו מעניק פטור מפעילות גופנית קבועה אחרי הפרוצדורה.

ד"ר שלומית הלחמי: "בטיפולים הלא פולשניים, לפעילות הגופנית אחרי הטיפול יש אפילו חשיבות רבה עוד יותר מאשר בניתוחים. שאיבת שומן היא מעין 'קיצור דרך' משום שבניתוח מוציאים את השומן פיזית החוצה. לעומת זאת, בכל הטיפולים הלא פולשניים אנחנו למעשה פותחים את דלתות הכספת אבל לא מוציאים את הכסף. לכן, תפקיד הפעילות הגופנית הוא להוציא את הכסף".