"שובר שורות": כמו בסמים תיפול
"כמו ההשפעה של קריסטל מת', גם הצפייה ב'שובר שורות' ממכרת בצורה מיידית. הצופה שואף את העלילה אל הריאות שלו, האישונים מתרחבים והדופק שלו הולך וגובר". לרגל עליית העונה החמישית, לורי שטטמאור מסבירה מה זה להיות מכור
לא קל להיות מכור. "שובר שורות" חוזרת מחר (ה') לעונתה החמישית במספר, וכמו חומר טהור במיוחד, עלתה לצופים שלה בהרבה מאוד סבל. הקריזים שחווה כל מכור בזמן שהמתין לשובה למסך היו קשים מנשוא. בייחוד כשאחת לכמה חודשים זרק לנו וינס גיליגן, יוצר ומפיק הסדרה, טיזרים בדוגמת גבישים קטנים ומהפנטים של מידע, אותם אספנו אחד אחרי השני, מנסים לפצח את הנוסחה, להרכיב את הפאזל, כשמרבית החתיכות עדיין חסרות.
ביקורות טלוויזיה נוספות ב-ynet:
"קומיוניטי", עונה 3: מצחיקה, אבל פחות
פתיחת האולימפיאדה: רוק, צחוק וזיכרון סלקטיבי
כמו ההשפעה של קריסטל מת', הסם שמלווה את הסדרה, גם הצפייה ב"שובר שורות" ממכרת בצורה מיידית. כבר בפרקים הראשונים הצופה שואף את העלילה עמוק אל הריאות שלו, האישונים שלו מורחבים והדופק שלו הולך וגובר. לאורך העונות, היו מקרים בהם התקשיתי לנשום, הרגשתי שלחץ הדם שלי עולה ושאני מתחילה לנוע על הספה במצב קטטוני, שבויה בין חרדות לפרנויה, מהופנטת לאסתטיקה המרהיבה שמאפיינת את הסדרה.
הטוויסטים הסוחפים שקורים בכל פרק, כמעט ולא מאפשרים רגיעה. תחושת האופוריה הטובה לה מייחל כל מסומם, מתרחשת רק כשהפלונטרים מותרים. אך לעיתים היא מתרחשת גם באמצע הטירוף, כשאפקט ההמרצה של הספיד מתחלף לו רגע, באתנחתא הקומית שמספק לנו סול גודמן, עורך הדין ההיסטרי של ג'סי וולטר.
צפו: הטריילר לעונה החמישית של "שובר שורות"
אבל לא רק בהתמכרות למת' עסקינן. המכורים ל"שובר שורות" סובלים גם מתסמונת סטוקהולם. גיבורי הסדרה וולטר וג'סי, הם הנבלים שבלב שלנו נתפשים כטובים. הם מחזיקים אותנו בכפייה, ואנו שבויים תחת הקסם שלהם, מגלים אמפתיה והזדהות עם המעשים שלהם, גם כשהם איומים בכל פרספקטיבה מוסרית.
הם יכולים לרצוח, להרעיל, לשקר ולרמות, להעלים עין ממקרי מוות ולטשטש ראיות, אפילו לבגוד האחד בשני ואנחנו נוסיף להעריץ אותם. וינס גיליגן יצר תסריט שלא מאפשר לך אחרת. בפסיכולוגיה חברתית קוראים לזה "אפקט הראשוניות", והכוונה היא שהרושם הראשוני תמיד קובע, ואם הוא חיובי, אזי גם אם הדמות תתהפך - הרושם החיובי שליווה אותנו בתחילת הדרך, עדיין יחפה על המעשים שלה.
תחשבו על זה כך: גיליגן, כבר בעונה הראשונה, נתן לנו להיסחף בקסמו של מיסטר ווייט, להבין את האנושיות הרבה שבמעשים שלו ולראות אותו כגיבור הטראגי של החיים שלנו. תחושת ההזדהות או האהדה שמרגיש הצופה כלפי וולטר כל כך חזקה, עד שהיא מוסיפה להתקיים גם אחרי שהוא "סורח" ועובר עמוק לצד של הרעים, עד שהוא נהיה הרע המוחלט.
דמותו של וולטר מראה לנו, לאילו מחוזות תהומיים של ריקבון הנפש האנושית מסוגלת להגיע. כשעוברים על אמת מוסר אחת, קל מאד להיסחף ולהתחיל לעבור על אמות מוסר נוספות, וכמו בור ללא תחתית, הצופה המכור נופל עם וולטר עמוק פנימה, אל ממלכה ממולכדת שסופה להתפוצץ לרסיסים. כי גיבורים טראגיים סופם ליפול.
וולטר אכן גיבור טראגי. בתחילת הסדרה, החוויה האנושית בהיבטיה הקיצוניים ביותר שהוא ייצג, הייתה מחלת הסרטן. רובנו הכרנו לפחות חולה סרטן אחד, וקשה שלא לחוש אמפתיה מיידית כלפי כל דמות שסובלת מהמחלה.
על כן בעונות הראשונות, כשהוא מחליט לעשות הכול כדי לשמור על הבית שלו תוך התמודדות יום יומית עם תופעות הלוואי של הטיפול בסרטן, הצופים לא יכולים שלא להתאהב ולהעריץ אותו עד אפר. וולטר בשבילם, מוכיח אומץ לב ואצילות לכל אורך הדרך, גם כשהוא נאלץ להתלכלך בזוהמה. ועוד איזו זוהמה!
סולמות וחבלים
הייתי אומרת שבמהלך העונות וולטר עשה מעשים שהשאירו כתמים שאף אבקת כביסה לא תוכל להוריד לעולם, אבל זאת תהיה זילות אל מול הגאונות של האיש הזה, שמצליח כל פעם מחדש לחשוב מחוץ לקופסה ולעלות על הפתרון הכי יצירתי שקיים. וזה מביא אותנו לסיבה הבאה שבגללה התמכרתי לסדרה הזאת: היא פשוט גאונית.
בין אם מדובר בצורך להמיס גופה עם חומצה או ביכולת להנדס מטען נפץ שמחובר לכיסאו של נכה, וולטר ווייט הוכיח במהלך העונות שהוא סוג של מקגייוור. התחביב שלו הוא למצוא פתרונות יצירתיים לבעיות שונות ומשונות, בעזרת המדע בכלל והידע הנרחב שלו בכימיה בפרט.
לא משנה כמה הדוק, מסובך וצפוף יהיה החבל שמתהדק סביב צווארו, הוא תמיד יצליח לעלות על הנוסחה הכימית שתשרוף את הסיבים ותשחרר אותו לחופשי, לפחות עד החבל הבא. למעשה, על צווארו של וולטר תמיד מונח איזשהו חבל, בין אם נכפה עליו על ידי הטעויות המביכות של אשתו סקיילר (אנה גאן), הדמות היחידה שאני באמת לא יכולה לסבול בסדרה, או לחילופין החבל הזה שנקשר על ידי הקרטל, או יותר נורא – על ידי האגו שלו, שעתיד להפיל אותו כמו כל גיבור טראגי, כל הדרך ביגון שאולה.
אפשר להגיד שחייו של וולטר הם ניסיון יום יומי לשחרר חבלים תוך הכנסת הראש לחבלים חדשים. הצרות לא עוזבות אותו, ולעיתים נדמה שכגיבור טראגי, אין לו ברירה אחרת. "על מעשים משלמים", אמר וינס גיליגן באחד הראיונות שנתן לקראת עליית העונה החמישית (ה', 21:10, בערוץ yes Oh HD), וכנראה שמבחינת קארמה וולטר ייאלץ לשלם על המעשים הנוראיים שלו, מהר ובמזומן, בצורה כזאת או אחרת, כמו ג'אנקי שנופל עמוק אל הסמים עד שרק שתי ברירות עומדות בפניו: להתנקות או למות. אצל וולטר זה כנראה יהיה להתוודות או למות, וזאת כבר סיבה להמשיך ולעקוב אחר יצירת המופת הזאת.
