שובת רעב ב-42 מעלות בצל: "חי מ-2,200 שקל"
משה אלחייק, בן 67 מאילת, פתח בשביתת רעב והוא יושב ליד שדה התעופה. "אני אהיה הלפיד של המחאה הישראלית", הוא הזהיר, "זרקו אותי לכלבים. לאף אחד לא אכפת"
המצב הקשה שבו הוא שרוי הביא את משה אלחייק, בן 67 מאילת המוכר לשירותי הרווחה בעיר, לעשות מעשה נואש. השבוע הוא פתח בשביתת רעב, לטענתו בשל המדיניות הכושלת של הממשלה. ביום ראשון האחרון הוא התייצב מול שדה התעופה בעיר הדרומית, הציב שלט שעליו נכתב: "מחדל הממשלה. ביבי גונב את הכסף של העניים, של נכי צה"ל וניצולי השואה", ואיים להצית את עצמו.
עוד בחדשות:
מחיר הדלק זינק. "עולה 200 שקל לנסוע לרופא"
הגיוס בידיים של צה"ל. חוק טל פקע הלילה
NBC: המורדים בסוריה השיגו טילים נגד מטוסים
"אני אהיה הלפיד של המחאה הישראלית", הוא אמר. אזרחים התקשרו בדאגה למשטרה מחשש שיעשה זאת. ניידת משטרה הגיעה מיד למקום ועצרה אותו בשל החשש שינסה להתאבד בעקבות המחאה, כמו משה סילמן ועקיבא מפיעי, שהציתו את עצמם ונפטרו לאחר מכן מפצעיהם. לאחר חקירה שוחרר אלחייק והופנה לבדיקה פסיכיאטרית באילת, שם נקבע כי הוא אינו זקוק לטיפול.
השבוע, תחת השמש הקופחת בעיר הדרומית, הוא לא מתייאש וממשיך להביע את מחאתו, בתקווה שמישהו ישמע את זעקתו. אלחייק, גרוש ואב לשלושה, עבד עד מאי 2011 והתפרנס בכבוד. לפני כשנה פוטר מחברת "גלובו בע"מ", עקב צמצומים. "ילדיי אינם גרים באילת ואין מי שידאג לי לעת זקנה", כתב אלחייק באחד ממכתביו למשרד השיכון, "זכיתי להגן על מדינתי, שירתתי שירות מלא בצה"ל, בנח"ל מוצנח, ואני מבקש בכל לשון של בקשה לאפשר לי לעת זקנה, לחיות בכבוד את שארית חיי ולתת לי חדר בדיור מוגן באילת".
אלחייק מתמודד מדי יום עם בעיות רבות ומצליח בקושי רב להתקיים. "אני מקבל מביטוח לאומי קצבת הבטחת הכנסה בגובה של כ-2,200 שקלים, 2,000 שקלים מהם אני משלם עבור דיור ונותר עם 200 שקלים בלבד. יש לי חובות לשלם ואני לא בורח מהם. אני צריך גם כסף לתרופות ולא נשאר לי ממה לחיות", הוא מספר בכאב. "פניתי למחלקת הרווחה, עזרו לי, נתנו לי סוכרייה, אבל נהניתי ממנה רק חודש, עד שנשארתי עם המקל", הוא הסביר.
"שום דבר לא שווה אם תזרוק את המקל בחוץ", הוא המשיך בתיאורו, "וכך בעצם מתייחסים אליי עד היום. במחלקת הרווחה נתנו לי חודש ימים עזרה בדיור ועכשיו לא מכירים בי. מי שטיפל בי אמר לי 'אדוני, אין לנו כסף, הקופה ריקה'".
"שולחים למלא עוד טופס ועוד טופס"
אלחייק סובל ממחלת עור ואסור לו לשהות תחת קרני השמש לאורך שעות. למרות זאת הוא לא מוותר ומדי יום יושב מול שדה התעופה, בשמש היוקדת ובחום של יותר מ-42 מעלות. "ביקשתי להיות בדיור מוגן, אבל שולחים אותי למלא טופס ועוד טופס, עד היום לא מתייחסים אליי, לא מאפשרים לי לסיים את חיי בכבוד, זרקו אותי לכלבים. חבר שלי פנה בשמי לעיריית אילת, אבל סובבו לו את הגב וטרקו לו את הדלת בפנים. אני לא מוכן להשפיל את עצמי בצורה כזאת".
הוא אמר כי הוא רק מבקש הכרה. "שירתתי בצבא, עברתי שלוש מלחמות ואני מוכן גם היום לקום ולהתנדב. אבל הפילו אותי בן הכיסאות, שמו
אותי בפינה עם אקדח ואמרו לי 'אדוני, אם אתה זז, יורים בך'", הוא אמר. "המדיניות הכלכלית של הממשלה הורסת אותנו. צריך מדיניות שעוזרת לאנשים ולא גורמת להם להתייאש.
"אני סב לחמישה נכדים, בטיילת באילת נתקלתי בסב שקנה ממתקים לנכד שלו ופשוט קינאתי בו. אמרתי לילד שלי, שלא יבואו לבקר אותי, אין לי מה לתת לנכדים שלי, זו בושה, הדבר הכי גרוע שיש בעולם, זה כמו סכין שתוקעים לי בגב. קשה לי להאמין שאני חי בישראל, נוטשים את החלשים, ומה בסך הכול אני מבקש, תנו לי לחיות בכבוד", הוא סיכם.
מהעירייה נמסר: "היום בשעות הבוקר, הגיע למקום עובד סוציאלי באגף לשירותים חברתיים, על מנת לעמוד מקרוב אחר מצבו של האדון הנכבד. האדון נאות לבקשת העובד הסוציאלי והגיע עמו למשרדי האגף, על מנת למצוא את המענים הראויים למצוקתו".
לפנייה לכתב/ת 
