"אף על פיל": שירים מעולם שנעלם

אסופת השירים, "אף על פיל", האוגדת בתוכה שירי ילדים שנכתבו ביידיש ותורגמו לעברית, פנפתחת בשיר נהדר של המשוררת מאשה שטוקר פאיוק ושמו "להיות ילדה". הדוברת-ילדה שבשיר מתלוננת בקול גדול על הקושי להיות ילדה:

"להיות הורים זה לא נחשב/ כי מה קשה להם עכשיו?/ ואיך לא אקנא מאוד/ כשהם כבר לא הולכים ללמוד?/ הורים צריכים לומר תודה/ כי קל להם בעבודה/ שהם יודעים כבר בעל פה./ אבל ממני מצופה/ ללמוד כל יום דבר אחר,/ חדש, ומי בכלל זוכר/ עוד מה לכתוב ומה לשאול- / ואילו הם פטורים מעל./ לכן הם לא מתייאשים/ משעורים וענשים./ מתי אגדל כבר? מי ידע:/ כל כך קשה להיות ילדה."

"אף על פיל". מי אמר שקל להיות ילדה? (איור: מיכל אריאלי)

כך יוצרי האסופה, בני מר שתרגם ומיכל אריאלי שאיירה, פותחים לנו צוהר לעולם ילדי רחוק-קרוב, בו השירים מלאי הומור, שובבות וישירות נדירה, המלווים תמיד בקריצה. מגוון השירים הינו רחב ונע בין שירים "אישיים" בהם הילד הוא הדובר, למשלים קטנטנים, לשירי טבע ולשירי פולקלור. עולמו של הילד והמבט הילדי עומדים במרכז אסופה זו באופן מרענן, שאינו נענה לתבניות המוכרות והמשועתקות לעייפה של שירה עכשווית לילדים.

ייתכן כי הסיבה לכך נעוצה בעובדה שהשירים נכתבו בזמן אחר ובשפה אחרת, תורגמו כעת ונאספו יחדיו - ולא נכתבו על ידי משורר אחד. אך בנוסף לכך ניכר שגם באיסוף השירים ובסדר השירים הושקעה מחשבה רבה וערה, הנוגעת למצב השירה הנכתבת כיום לילדים.

יידיש בכל מקום

25 השירים אשר קובצו נכתבו על ידי 19 משוררי יידיש שונים, בין תחילתה לאמצעה של המאה ה-20. ולמרות שבתקופה זו, כפי שמציינת אחרית הדבר, "הלאומי" הוא שעמד במרכז הכתיבה לילדים, שירים אלו מעמידים את הילד וחוויות הילדות במרכזם, אשר היום, כמו אז, פורצים את גבולותיה המגבילים של הלאומיות המודרנית.

"אף על פיל". עטיפת הספר

מעניין לשים לב כי רבים מהמשוררים שבאסופה היו מהגרים יוצאי מזרח אירופה, שהיגרו ברובם לארצות הברית אך גם לארגנטינה. כך מציג הספר, אשר שיריו מתורגמים בו לראשונה, את שלושת מרכזי היידיש הגדולים של המאה ה-20, מזרח אירופה, ניו יורק ובואנוס איירס. במרכזים אלו, ובמקומות נוספים, התקיימה תרבות ענפה ביידיש לילדים, והשירים השונים ראו אור בספרי הילדים מאותה תקופה, במקראות לבתי ספר או באחד מהעיתונים הרבים שנכתבו לילדים. כולם ביידיש.

חלק מהשירים נכתבו בידי משוררים מוכרים לקהל הרחב כמו למשל קדיה מולדובסקי, אשר שיריה תורגמו בעבר על ידי נתן אלתרמן ולאה גולדברג, ונאספו אף הם בספר היפה "פִתחו את השער". משורר נוסף, המוכר יותר בכתיבתו למבוגרים, הינו י"ל פרץ אשר שירו "אתל" על ילדה ש"אוהבת היא, וזאת זכותה,/ לשכב שעות במיטתה/ ולא לקום באור ראשון/ ולא לשכב מוקדם לישון", משתתף בפסיפס הילדים הנפרש בפנינו, שבניגוד לשמותיהם השונים והמשונים כגון ליזר, אברמל'ה או יוסל'ה - אינם מרגישים זרים כלל וכלל.

ישראל עדיין רחוקה

לא רק שהשירים אינם בעלי אופי ואג'נדה לאומיים, אלא גם שישראל נפקדת כמעט לחלוטין מהביוגרפיה של המשוררים השונים (חוץ מזו של קדיה מולדובסקי אשר בילתה זמן מה גם בישראל), וכמובן גם שמהשירים עצמם. זה בא לידי ביטוי בעיקר בשירים המתארים טבע ופולקלור, כמו למשל השיר "היער בסתיו" המספר על יער שמתגעגע לציפורים שנדדו ממנו, או השיר "גשם" המתאר את הגשם המתקרב.

איורים שלא תמיד הרמוניים עם הטקסט

שיר זה מעניין במיוחד, מכיוון שגשם הינו נושא שחוזר על עצמו ברוב ספרי השירה לילדים בעברית, בהם הגשם תמיד מוצג כברכה מחייה, לו השדות הצמאים כל כך מצפים, ובכך מייצג את הארץ השחונה בה נכתב השיר. ואילו כאן, השיר אינו מהלל את הגשם, אלא מתאר כיצד הרחוב חושש לקראת הגשם המתקרב: הבניינים מחוירים בכאב, ופיסת נייר מקומטת בוכה על מר גורלה הרטוב. בסוף השיר, לשמחת כולם, יוצאת השמש וצוחקת: "אבל פתאום זרחה/ השמש ואמרה:/ "אין גשם, זאת בדיחה! / צחקתי, מה קרה?". שיר זה מצטרף לשירים נוספים בספר, המתארים עולם אחר שאינו מכאן, אותו חשוב היה לעורכי האסופה לא לעברת ולא להפוך ל"ישראלי" בעל כורחו.

שני שירים נוספים ששבו את לבי, הינם שיריה של המשוררת לאה קפלוביץ-הופמן אשר נולדה בלטביה בסוף המאה ה-19. קפלוביץ-הופמן היגרה כילדה ללונדון, עם משפחתה ומשם המשיכה לארצות הברית. ספרה "אין קינדערלאנד" (בארץ הילדים) היה ספר השירים הראשון לילדים שיצא לאור ביידיש בארצות הברית. בשני שיריה, בהם הדובר הוא פעם ילדה ופעם ילד, ישנה פשטות וישירות שנוגעת ללב. השיר "גדולה" מתאר את העיסוק הילדי במתח שבין להיות גדול ולהיות קטן. "דבר אחד מטריד מאוד", אומרת הילדה בסוף השיר בקריצה, "כשכבר אהיה גדולה נורא,/ ולא אוכל לצמוח עוד- / האם אקטן בחזרה?".

לעומתו, השיר "אהבת נצח" מעלה שיח של ילד ואם, העוסק בחשש העמוק מפני כך שאם אהיה ילד רע, אמא לא תאהב אותי יותר. "פתאום עלה בדעתי,/ וזה הכאיב לי במיוחד", מצהיר דובר השיר, "שאמא לא תאהב אותי,/ אולי, ביום בהיר אחד." קפלוביץ-הופמן היתה נשואה למשורר ל' ברקוביץ' אשר שירו, "בית חרושת לשינה", סוגר את האנתולוגיה. שיר ערש זה גם ראוי לציון בעיקר בשל תרגומו המוצלח. השיר הנעים וחרוזיו מתגלגלים על לשון הקורא בהנאה רבה כל כך, כך שקשה לדמיין כי נכתב במקור בשפה אחרת.

איוריה של מיכל אריאלי מעטרים כל שיר באיור התחום בריבוע. לעתים אלמנט מהאיור יוצא מתוכו ומשכפל עצמו בפינת הדף. יש משהו נכון ונעים בשילוב בין הצבעים החמים והקרים עמם משחקת אריאלי בכל איור, וכן קיים יתרון בניסיון של האיורים להיות "לא מכאן". אך למרות זאת, משהו מתפספס בספר מבחינת האיורים, 

אולי מכיוון שיש בהם כבדות מסוימת, וכן בגלל היותם תחומים בריבוע ברור ומוגדר.

גם השכפול של אלמנט מחוץ לאיור, לטעמי, אינו משתלב עם הטקסט באופן הרמוני. אך כל זאת אינו מוריד דבר מההנאה שבקריאת השירים. 

"אף על פיל" מזמין אותנו הקוראים, הבוגרים והקטנים כאחד, להצטרף לגיבורי שיריו, ביניהם חתול שעושה עצמו חולה, חנות שלא מוכרת קרן שמש במשקל וגם לא ציוץ גוזל, חנה שחולמת על מרציפנים, ליזר המפוזר והחולמני, ארנב עם אף של פיל - וילד שובב שרוצה להדביק לירח שפם. לצערנו הרב, תחת מכבש הציונות, היידיש הפכה לשפה מוקצית והספרות שנכתבה ביידיש לילדים כמעט ולא תורגמה כלל. יוזמתם הברוכה של מיכל אריאלי ובני מר לתרגום והוצאת השירים הללו לאור, מאפשרת לנו להכיר כתיבה נפלאה זו וגם להכיר בה. לצד כל זאת, ולא פחות חשוב, ספר השירים העומד לפנינו הוא אחד מספרי השירה הטובים שיצאו לכבוד ילדי הגן והכיתות הנמוכות בשנים האחרונות. כן ירבו.

"אף על פיל - אוצר שירי ילדים מיידיש". תרגום: בני מר. איורים: מיכל אריאלי. הוצאת כתר. 64 עמ'.