תמות נפשי עם משה גרטל

"אני משדר כבר תשע אולימפיאדות", הצהיר השבוע בגאווה גדולה משה גרטל, שדר הספורט של הערוץ הראשון. האיש שמשדר בעיקר את תחרויות השחיה באולימפיאדה, זוכה אחת לארבע שנים לשוב לכותרות בעקבות האמירות הביזאריות שלו.

באולימפיאדת אטלנטה שנערכה ב-1996, נפרד מהצופים עם האמירה: "לילה טוב צופים יקרים ונוחו על משכבכם בשלום", באולימפיאדת בייג'ינג לפני ארבע שנים אמר כי "הצרפתים יכו את האמריקנים שוק על ירך" במשחה השליחים, אך נאלץ לאכול את הכובע מספר שניות מאוחר יותר לאחר שהאמריקנים הכניסו לצרפתים את כל הבאגט. אמירות אלו ועוד, הופכות את גרטל פעם אחר פעם, לאטרקציה הגדולה של האולימפיאדה. הקהל זוכר לו כל ציטוט, ביקורות הטלוויזיה מלגלגות והוא, ממשיך בשלו.

בכתבה הראשונה שלו מהאולימפיאדה השנה, בחר גרטל להראות את עמדת השידור ה"לא נוחה" כדבריו, אולי כדי להקדים תרופה למכה. כתבה שלמה המתרצת מדוע יהיה לו קשה להעביר את המשחים המסקרנים בשידור חי. אותי, ההסבר שלו לא ממש קנה וגם התמונות של עמדת השידור הרחוקה לא גרמו לי לרחם על השדר הוותיק. אבל למרות התמונות הללו, נעים לי לשמוע את משה גרטל.

זה שמעלה וזה שמוריד. משה גרטל ובוקי צ'יש(צילום: אורן אהרוני)

בואו נודה על האמת, לא משנה כמה אנחנו חובבי ספורט, אפילו שחיין אולימפי לשעבר כאיתן אורבך, ישתעמם לראות תחרויות שחיה במשך כל כך הרבה שעות. גרטל גורם לשידור להיות מעניין, צבעוני, משעשע ומסקרן. ההתלהבות שלו מכל שיא חדש אחרי כל כך הרבה שנות שידור, ההסברים המפורטים לצופים שלא בקיאים בענף השחייה, הכימיה עם הפרשן בוקי צ'יש, העברית התקנית תוך כדי כשהוא מבטא מילים במילרע, ההיכרות שעשה עם ה"היי דפינישן" והלויאליות שלו לערוץ הראשון, פשוט עושים לי את זה. האיש הוא אגדת שידור מהלכת.

מלבד כל אלה, משה גרטל העניק לנו גם כמה משפטים שיכולים בשקט להתחרות עם אלון מזרחי על תואר "מלך הציטוטים": כשתיאר את איכות הצפייה המושלמת ב"היי דפניישן" אמר: "כמו שאומרת חמותי על האורז שהיא מגישה: 'גרגר גרגר, כך רואים גם כאן טיפה טיפה'". כששידר בהתלהבות האופיינית לו במשחה דרמטי מצא את המתכון לניצחון מובטח: "מי שגידלה ציפורניים למשחה הזה, זו עשויה לנצח".

ציטוט מעניין נוסף נרשם כשניסה לספר על יתרונות הבעיה הגנטית לשחיינים ארוכי זרועות וקצת הסתבך עם עצמו: "מרביתנו מצטיינים בשוויון בין הגובה לבין מוטות הזרועות. שחיינים ברי מזל אולי חולים במשהו. יש להם מוטות זרועות ארוכה בעשרה מטרים. זה מחלה גנטית אבל זו לא מחלה". בנוסף, כששידר משחה נשים שאל את הפרשן שלצידו האם "זהו משחה טקטי או שתמות נפשי עם פלישתות".

קופץ ראש. משה גרטל (צילום: ראובן שוורץ)

האהבה שלו למתחרים הישראלים, התשוקה הבלתי פוסקת למדליות כחול לבן והפרגון בכל מחיר לספורטאים תוצרת ישראל הן הסיבות העיקריות להגברת הווליום בקופסה הקטנה. פעם אחר פעם, קולו עולה מהתרגשות כשהוא מזכיר נציג ישראלי. כך היה השבוע כשסיפר שעוד מעט תעלה ותבוא השחיינית הישראלית עמית עברי וכשאמר את שמה ניתן היה לדמיין אותו מחכך ידיו בציפייה.

זה גם לא שינה לגרטל שהפרשן לצידו דאג לספר לו שיש עוד משחה לפני עברי. "לפני שעמית תעלה ותבוא"  אמר צ'יש "ישחה מייקל פלפס". גרטל היה בשלו ורק ציפה לעברי הישראלית. כשזו נכנסה לאולם הבריכה קיבל את פניה בשירה "וכעת תעלה ותבוא, תעלה ותבוא". כשהחלה התחרות, שידר כאילו מדובר בבתו השוחה בבריכה האולימפית. ומשזו לא הגיעה להישג ממשי, הבהיר כמה המעמד אליו הגיעה השחיינית הישראלית "מכובד".

אפשר לגחך על ציטוטיו המביכים או על השפה המיושנת שלו, אבל משה גרטל זה האיש הנכון בזמן הנכון יש בו משהו שמזכיר את ישראל של פעם, זאת שלא מיהרה לחפש את הכישלונות בתחתוני המתחרים. ישראל הנאיבית, הנעימה והשאפתנית. שלא ייגמר לעולם.