האזרח קיין לאן? ניתוח דירוג Sight & Sound

סליחה על הקלישאה המתבקשת - אבל, גבירותי ורבותי, מ-ה-פ-ך. חמישים שנות שלטונו של "האזרח קיין" (1941)ׂבראש רשימת סקר העשור של מגזין הקולנוע "Sight & Sound" הסתיימו אמש כשהודח לטובת הסרט "ורטיגו" (1958). מכאן, כמובן, נשאלת השאלה מדוע זה משנה ולמי זה בכלל אכפת.

הרי כל חובב קולנוע אמיתי נושא בראשו את הרשימה הפרטית שלו, וזו אמורה להיות חשובה יותר מכל רשימה של אחרים. ובכלל, מדוע שאמנות תדורג במעין רשימה וולגרית, כאילו מדובר באצנים המקדימים אחד את השני בחלקיקי שנייה?

"ורטיגו" של היצ'קוק. ומה הפייבוריט שלכם?

לאחר שמילאנו את חובתנו לפרקליט השטן, ניתן לומר בקול ברור, שזהו סקר משמעותי ויש בו ערך רב. המשאל של "Sight & Sound" נולד ב-1952 ומתקיים כעת בפעם השביעית. עיסוקם של המשתתפים בסקר (מבקרי קולנוע, עורכי תוכניות בפסטיבלים, אקדמאים ועוד) ומעמדם המקצועי הבכיר, מעצב את הקאנון הקולנועי.

בין ותק להיקף

התוקף של הסקר נובע גם מהיותו מקיף. השנה הוא כלל 846 משתתפים שיחד הרכיבו 2,045 סרטים שונים. בסקר האחרון הושם דגש מיוחד על פנייה לאנשים מארצות רבות יותר, וכן לכותבים הפועלים ברשת ולא רק במדיה מודפסת. שילוב זה של כוחות ביקורתיים חדשים יכול להציע רענון של הרשימה, אך גם לתת תוקף מחודש לקאנון.

השילוב בין ותק להיקף מאפשר צילום של תמונת מצב של פעם בעשור. יש בו הד למגמות של הערכה ביקורתית, במאים וסרטים שמעמדם עולה או יורד ("גונבי האופניים" של ויטוריו דה סיקה מ- 1948, לדוגמא, שהיה בראש הסקר הראשון של 1952 - הדרדר עד למקום ה- 33 בסקר הנוכחי). הוותק מקנה פרספקטיבה היסטורית על התפתחותו של המדיום.

"האזרח קיין". קשה לחלוק על המעמד

הסרטים ברשימה מגלמים אידאלים שונים של עשייה קולנועית, מול כניסה הדרגתית ומדודה, של קולות חדשים. מטבע הדברים תשומת הלב מופנית לראש הרשימה, אבל מעניין לא פחות לבחון את השינויים ברשימה המלאה. זו כוללת בתוכה מאה סרטים. אתמול (ד') התפרסמו חמישים הסרטים הראשונים (הרשימה המלאה תתפרסם מחר (ו') כשיצא לאור הגיליון החדש של המגזין), וכבר ניתן לאתר בה כמה שמות חדשים.

אזרח סוג ב'

על המעמד של "האזרח קיין" קשה לחלוק. קשה לחשוב על סרט נוסף שהכניס שינויים כה רבים באפשרויות השפה הקולנועית ובתנופה מסחררת כזו של כישרון והעזה כפי שהיה לאורסון וולס הצעיר. חצי מאה של שלטון ברשימה יצר את הרושם שמדובר באקסיומה שמעצבת את תודעתם של המצביעים, כך שלעולם לא יכול שינוי במעמדו. עובדת ירידתו למקום השני ברשימה לא פוגעת באמת במעמד זה, אבל מזכירה שמעבר לוירטואוזיות הצורנית, חשוב לא פחות הוא כוחו של הקולנוע לטלטל את נפשנו.

המלך החדש, "ורטיגו" של אלפרד היצ'קוק, הוא ללא ספק סרט שכזה. סרט שכל צורתו והווייתו היא של אובססיה רגשית, אובססיה של מבט ושליטה של הבלש סקוטי העוקב אחר דמותה המסתורית של מדלן, ומנגד - היות הבלש נשלט על ידי הדבר שבו הוא מתבונן. זהו לא רק עיון בעל עוצמה נדירה בנפש האדם, אלא, במידה רבה, לכידה עמוקה של חווית הצפייה בקולנוע.

הסרט שהיה על סף הכניסה לעשירייה ב-1972, נכנס ב-1982 והחל מסע ארוך של זחילה לעבר היעד. ב-2002 הוא כבר היה במקום השני, וכעת כבש את הפסגה. באופן מעניין, הסרט הסוגר את רשימת חמישים הסרטים הגדולים, הוא סרט המדע הבדיוני הניסיוני "המזח" (La jetée) של כריס מרקר (1962) המושפע עמוקות מ"ורטיגו".

במאי נוסף שמתקדם באופן עקבי לראש הרשימה הוא יאסוז'ירו אוזו, במאי יפני שפעל החל מסוף שנות ה-20 והגיע לשיא יצירתו בשנות ה-50. רק בתחילת שנות ה-70 זכה סגנונו המאופק והמינימליסטי לפרסום ולהערכה הראויים, כש"סיפור טוקיו" מזוהה כשיא יצירתו. ב- 1992 הוא עדיין היה מחוץ לרשימת עשרת הסרטים, אך ב-2002 כבר זינק למקום החמישי, וכעת, דילג למקום השלישי.

"סיפור טוקיו". עוד יש לו לאן לטפס

הוא מקדים את שני סרטיו של המאסטר היפני השני אקירה קורוסאווה (שבסקר של 1992 עוד החזיק בשני סרטים בעשירייה הפותחת). בסקר הנלווה המדרג את הערכותיהם של במאי הקולנוע, "סיפור טוקיו" כבר נמצא במקום הראשון - כך שיש לו עוד לאן לטפס.

רשימת עשרת הסרטים

1. "ורטיגו" (אלפרד היצ'קוק, 1958)

2. "האזרח קיין" (אורסון וולס, 1941)

3. "סיפור טוקיו" (יאסוז'ירו אוזו, 1953)

4. "חוקי המשחק" (ז'אן רנואר, 1939)

5. "זריחה" (פרידריך מורנאו, 1927)

6."2001: אודיסיאה בחלל" (סטנלי קובריק, 1969)

7. "המחפשים" (ג'ון פורד, 1956)

8. "האיש עם מצלמת הקולנוע" (דזיגא ורטוב, 1929)

9. "הפסיון של ז'אן ד'ארק" (קארל תיאודור דרייר, 1927)

10. "½8" (פדריקו פליני, 1963)

הבמאים הבולטים ברשימה

ז'אן-לוק גודאר עם ארבעה סרטים: "עד כלות הנשימה" (13), "הבוז" (21), "פיירו המשוגע" (42) ו"ההיסטוריות של הקולנוע" (48). פרנסיס פורד קופולה עם שלושה סרטים: "אפוקליפסה עכשיו" (14), "הסנדק" (21) ו"הסנדק 2" (31).

קארל תיאודור דרייר עם שלושה סרטים: "הפסיון של ז'אן ד'ארק" (9), "אורדט" (24) ו"גרטווד" (42). אנדרי טרקובסקי עם שלושה סרטים ("המראה" (19), "אנדרי רובלב" (26) ו"סטאלקר" (29). לצד אלו, ישנם עוד ארבעה במאים שמופיעים עם שני סרטים ברשימה: אלפרד היצ'קוק עם "ורטיגו" (1) ו"פסיכו" (35); יאסוז'ירו אוזו עם "סיפור טוקיו" (2) ו"אביב מאוחר" (15); ופדריקו פליני עם " ½8" (10) ו"לה דולצ'ה ויטה" (39); ו-אקירה קורוסאווה עם "שבעת הסמוראים" (17) ו"ראשומון" (26).

הארצות המובילות בכמות הסרטים אחרי ארה"ב (ברשימת חמישים הסרטים) הן צרפת עם 11 סרטים; ואיטליה, יפן וברית המועצות עם חמישה סרטים.

מספר הסרטים השייכים לקולנוע ז'אנרי ומיקומם ברשימה

מדע בדיוני (3): "2001: אודיסיאה בחלל" (6), "מטרופוליס" (35) ו"המזח" (50)

קומדיה (3): "חמים וטעים" (42), "פלייטיים" (42) ו"אורות הכרך" (50)

מלחמה (2): "אפוקליפסה עכשיו" (14) ו"הקרב על אלג'יר" (48)

פשע (2): "הסנדק" (21) הסנדק 2 (31)

מתח (1): "ורטיגו" (1)

מערבון (1): "המחפשים" (7 

מיוזיקל (1): "שיר אשיר בגשם" (20)

אימה (1): "פסיכו" (35)

ועוד דבר: במקום ה-35, נמצא הסרט היחידי שנוצר על ידי אשה. באופן לא מפתיע הוא נושא מסר פמיניסטי מובהק: "ז'אן דילמן" (1975) של שנטל אקרמן. כך שיש לאן להתקדם בסקרים הבאים.