הפרופסור שמחפש המצאות אצל עניי הודו
ממכונת כביסה על אופנוע, צמיגי טרקטור מלאים במים במקום אוויר וזנים מניבים יותר של גידולים: פרופ' אניל גופטה עורך "מסעות למען ידע" בכפרים בהודו והופך את משוגעי הכפר לממציאים מוערכים. הוא בטוח: הפתרון טמון ביצירתיות של העניים
בחום של 43 מעלות, משוטט פרופסור אניל גופטה במרחבי מרכז הודו. הוא מחייך כשהוא מגיע לכפר קטנטן, בחיפושו אחר גאונות מקומית. "אם יש לכם רעיונות חדשים או המצאות חדשות, אני כאן כדי לקדם אתכם", הוא מודיע לאיכרים שמצטופפים סביבו ליד מקדש לאל ההינדי שיווה. זה שני עשורים שגופטה תר את הודו הכפרית מתוך אמונה שפתרונות לעוני לא יימצאו במעבדות, אלא יגיעו מאנשים פשוטים הנאבקים לשרוד.
גופטה ועוזריו גילו יותר מ-25 אלף המצאות, ממכונת כביסה שניצבת על אופנוע ומופעלת על ידי מנועו, ועד מברשת חשמלית שאין צורך לטבול בצבע. הפרופסור בן ה-59 למנהל עסקים אומר שהוא לא משלשל לכיסו פרוטה, ונהנה מתהליך הגילוי. "בכל פעם שאנחנו מגיעים למקום חדש אנחנו מגלים פתרון שלא דמיינו ואנחנו מוצאים רצון עז".
את חלק מהרעיונות הוא רק מפיץ מכפר אחד למשנהו. אחרים הוא מנסה לשווק, תוך שמירה על זכויותיו של הממציא ודאגה שהרווח יגיע לכיסו. רעיונות אחרים הוא מתעד ומחכה לגילוים על ידי משקיעים. באופן קבוע הוא מחלק מענקים מקרנות ממשלתיות או ארגונים, כדי לאפשר לממציאים העניים להשלים את מיזמיהם.
רבות מההמצאות קשורות לחקלאות: מושב מאולתר שמאפשר לקוטפי קוקוס לשבת במרומי העצים, מוט חלול שצר גומה בקרקע ומשאיר בה זרע, זן טוב יותר של פלפלים. אחרות מקלות על העמלים באשר הם: תרופות מסורתיות לשרירים דואבים ומכונה לניקוי אורז שעיצב נער בן 13 לאחר שראה את אמו עמלה על ברירת הגרגירים. יש גם המצאות תמוהות, כמו השכפ"ץ שמצויד בצמחים שאמורים לספוג את עוצמת הפגיעה והאופניים האמפיביים.
"העיניים שלך ייפקחו"
גופטה זכה להוקרה ממשלת הודו וייסד את "הקרן הלאומית לחדשנות". לאחרונה הוא יצר קשר עם אחת מחברות המסחר הגדולות בהודו, "פיוצ'ר גרופ", כדי לקדם את שיווק ההמצאות המבטיחות יותר. נציגת החברה הסבירה שהלקוחות יתעניינו במוצרים – מעוגיות טבעיות ועד למברשת שיניים שמוסיפה משחה בעצמה – גם משום שהרווחים מגיעים למטרה טובה וגם בשל פשטותם. "הרעיונות הללו נטועים בהקשר של הודו", הסבירה.
רבים מהממציאים שגופטה מגלה נחשבים למשוגעים בכפריהם – עד שהאיש עם הזקן הלבן מגיע ומעניק אישור לרעיונותיהם. למשל נטובהי ואדר, איכר ממדינת גוג'רת במערב הודו, פיתח מכונה מסיבית שהורכבה מצינורות גומי ויצירת ואקום, שקוטפת בשעה אחת כמות כותנה שקוטפים עשרה אנשים ביומיים. האיכר השקיע כ-20 אלף דולר בפיתוח, עד שאשתו איימה להתגרש ממנו אם ימשיך לפגוע בחסכונות לחינוך הילדים.
גופטה מצא את ואדר כעבור כמה שנים, נתן לו מענק שאפשר לו להמשיך את העבודה על המכשיר וכעת הוא מתכנן להביא אליו קבוצת סטודנטים להנדסה שיעזרו לו בליטושים אחרונים.
הצוות של גופטה נאלץ להתלוות אליו למסעות שנמשכים שבועות, בכל תנאי מזג האוויר, שכוללים לינה בשטח וארוחות דלות שנועדו להרחיק "תיירים מזדמנים" ולתת לחבריו להרגיש מעט מחיי האיכרים.
"העיניים שלך ייפקחו ואתה תראה דברים שלא ראית קודם לכן", כך אמר גופטה לאקאש בדאב, צעיר בן 23 שעומד להיות מנהל אזורי. "וכך היה", הוא מודה לאחר שלושה מסעות.
"אשתי יכולה לענות לסלולרי"
הגעתו לכפר מרוחק נראית כמו הקרקס שבא לעיר. הוא מחלק לאיכרים עלונים צבעוניים שמלמדים אותם להכין חומרי הדברה מצמחים מקומיים, להאריך את חיי המשאבות באמצעות צמיג ולטפל במחלות בקר באמצעות תבלינים. הוא קורא להם לחשוב על פתרונות משלהם. "הפתרונות לבעיותינו אינם כה נדירים", הוא מצהיר.
כדוגמה הוא מביא את אמרית אגרוות. במשך 20 שנה הוא צפה בנשות כפרו נאבקות להעלות דליי מים מבאר הכפר. אגרוות פיתח גלגלת עם מעצור אוטומטי, שמאפשר להן לנוח מבלי שהדלי ייפול חזרה. המחיר – שבעה דולרים. "זה נהדר", אמר אחד הגברים, "עכשיו אשתי יכולה לענות לסלולרי בזמן שהיא מביאה מים".
אגרוות מכר 5,000 גלגלות אבל הקפיד לתרום אחת לכל כפר שעבר במסעו עם גופטה. הוא מעודד את האיכרים להעתיק את ההמצאה.
בכפר ד'בוטי ליווה את גופטה מתופף שקרא לתושבים לצאת ולהראות את המצאותיהם. לאחר שתועדו על ידי עוזריו, ערך גופטה טקס קצר ופשוט שעורר יראת כבוד דמומה. הוא העניק לכל ממציא תעודה וכרך צעיף על כתפיו.
במקום אחר הוא שמע שהאיכרים ממלאים את צמיגי הטרקטורים במים, כדי להפוך אותם לכבדים יותר כך שיצליחו לחפור באדמה הקשה. יצרניות הטרקטורים גובות עשרות דולרים עבור משקולות. "זה ניסוי מדהים", אמר גופטה והעניק להוגה הרעיון צעיף.
לדברי גופטה, כל אחד מ-29 המסעות שערך הניב תוצאות. כשהגברים לא מביאים המצאות, הוא קורא לנשים להביא לו את מתכוניהן – "זו כימיה", הוא מסביר. הוא גם חוקר כל אדם שגילו עולה על מאה,
בניסיון להבין את הסוד.
בתחילת הקריירה שלו היה גופטה בנקאי שעסק בהלוואות, עד שנשלח לעבוד עם חקלאים בבנגלדש, שם גילה את היצירתיות של העניים. כשהגיע להודו התמסר לטיפוח היצירתיות הזו, להפצתה ולהבטחה שממציאיה יתוגמלו כראוי.
כשמאחוריו פיתוחים ששיפרו את חייהם של המונים והפכו איכרים עניים לממציאים ובעלי עסקים, גופטה חולם שרעיונותיו יתפשטו מעבר לגבולות הודו, ושמסעות למען ידע, כמו שלו, יגיעו לפינות נידחות בעולם. בינתיים הוא מדלג מעל תעלה בשדה בדרכו לכפר הבא. "יש כל כך הרבה לראות", הוא אומר, "אתה זקוק לכמה גלגולי חיים".
לפנייה לכתב/ת 
