הפמיניסטית שניצחה את טרולי הרשת
האינטרנט הוא מקום שלא סולח ולא שוכח. את זאת למדה אניטה סרקיזיאן, מבקרת תקשורת פמיניסטית בעלת וידאו בלוג בדרך הקשה, אבל גם גרפה על הדרך 159 אלף דולר בקיקסטארטר
2012 תהיה השנה שאניטה סרקיזיאן, מבקרת תרבות פופולרית, תזכור בתור השנה שבה הותקפה על ידי גדודי גיימרים בגלל שהעזה לרמוז שמשחקי מחשב הם שוביניסטיים – והוכיחה שעמידה על שלה ותמיכה כספית מדברים חזק יותר מאלפי טרולי רשת.
סרקיזיאן, קנדית-אמריקנית ממוצא ארמני ובעלת תואר שני בתיאוריה חברתית ופוליטית, מפיקה מזה ארבע עונות סדרת רשת שמבקרת תרבות פופולרית מזווית פמיניסטית. ב-17 במאי היא החלה להריץ קמפיין קיקסטארטר (אתר שמאפשר ליוצרים לבקש מימון מגולשים לפרוייקטים) שמטרתו היתה השגת ששת אלפים דולר להפקת סדרת סרטונים שיבקרו את מקומן של הדמויות הנשיות בעולם משחקי המחשב. אתם יודעים, המשחקים האלו שיש בהם בעיקר נשים בעלות מידת חזה בלתי אפשרית שנאנחות בעודן עוטות שריון סמלי בגודל מטבע.
הרעיון שסרקיזיאן תבקר משחקי מחשב מזווית פמיניסטית הפריע לגיימרים ברשת עד כדי כך, שהפרוייקט הוליד גל תגובות נגד, אישיות ומבחילות למדי נגדה. בבלוג שלה, ששמו כשם הסדרה שלה, Feminist Frequency, הציגה סרקיזיאן מבחר בלתי נדלה של דוגמאות להצקות שמהן סבלה במהלך הרצת הקמפיין. ערוץ היוטיוב שלה הוצף בתגובות נאצה זועמות, כאשר "אני שונא שחלות שמחובר אליהן מוח גדול מספיק כדי להעלות סרטונים," "היא חתיכת יהודונת," "אני מקווה שתחטפי סרטן" ו"תחזרי למטבח, אם את שונאת משחקים תצרי כמה משלך" הן מהעדינות שבהן.
אבל הצפת ערוץ היוטיוב של סרקיזיאן היתה רק התחלת ההטרלות. בפוסט נוסף בבלוג שלה ובפתיחות מלאה, סרקיזיאן סיפרה שבעמוד הוויקיפדיה שלה הוחלפו התמונות בתמונות פורנוגרפיות וקללות הושתלו בטקסט. הסרטונים שלה סומנו כספאם או "טרור" על ידי מאות אנשים וכתובת המייל והאתר שלה עברו נסיונות פריצה. בנוסף, הבלוג שלה ספג מתקפות DDoS בנסיון להפיל את השרת ולהוריד את האתר מהרשת, ועשרות תמונות מקרו שלה עם כיתובים פוגעניים, ציורי איברי מין ילדותיים ותמונות פורנו אליהם הודבק ראשה פוזרו ברשת ונשלחו לתיבת המייל האישית שלה.
"לאחר שהתלבטתי האם להציג באופן פומבי את היקף ההטרדות," כתבה סרקיזיאן בבלוג, "החלטתי בסוף שזה חשוב להאיר את הסוג הזה של התעמרות, בגלל שהטרדה והתעמרות באינטרנט הן מגפה כלל-רשתית." היא הדגישה כי "ההטרדות מבוססות התמונות שאני מדברת עליהן כאן הן לא חלק מדיון לגיטימי, אלא נופלות הישר לקטגוריית התעללות מבוססת שנאת נשים."
ההחלטה של סרקיזיאן לחשוף את מימדי התקפתה התגלתה כנכונה. היא השיגה את המימון אותו רצתה תוך 24 שעות. מבחר בלוגי רשת כתבו על התופעה המכוערת שהרימה את ראשה ואלפי גולשים החליטו לתמוך בפרויקט – 6968 תורמים ליתר דיוק – שתרמו יחד סכום מרשים של 158,922 דולר - פי 26 מהסכום המקורי שביקשה. הפרויקט התרחב ל-12 פרקי ביקורת פמיניסטית במקום חמישה בלבד, וכעת כולל גם סטריאוטיפיים נשיים במשחקים דוגמת נשים שהן פרס, נשים מכוערות = נשים רעות, נשים שהן גברים עם ציצים, ועוד ממתקים שישמחו כל לבב חובבי משחקי מחשב וביקורת תרבות פופולרית עם ראש פתוח.
כך מתגלם בסיפורה של סרקיזיאן מוסר השכל שמלמד על כוחה הדמוקרטי, אולי אפילו החינוכי – אבל בעיקר הכלכלי של הרשת. ככל שהטרולים שנאו ותקפו יותר את סרקיזיאן, כך גדלה התמיכה בקמפיין והוא נעשה רווחי יותר. יתכן שהסיבה לתמיכה בקמפיין היא, שבעקבות מתקפת הטרולים הגולשים הבינו שבאמת - אם עצם העלאת שאלות בנושא מגדר וייצוגיות של דמויות נשיות בתעשיית המשחקים יצרה גל אנטי כל כך אלים, ילדותי ומיזוגני - יכול להיות שיש לנו כאן בעיה די רצינית.
אז יקומו המצקצקים ויגידו, שלא צריך להגזים במציאת משמעות בגל ההטרלה שספגה סרקיזיאן, שטרולי רשת מצטרפים למתקפות לא מוצדקות פשוט כי הם מוצאים אותם משעשעות. אבל עולה השאלה: האם זה לא מטריד בפני עצמו, שאלפי בחורים ברשת חושבים שזה בסדר ומצחיק להטריד מינית אשה שהם מעולם לא פגשו רק בגלל שהיא מביעה דעה שונה משלהם?
על כך סרקיזיאן אומרת: "אני בוודאי לא האישה הראשונה שסבלה מהטרדות כאלו ולצערי, אני לא אהיה האחרונה. אבל אני רק רוצה לחזור על כך שזה לא נושא טריוויאלי. לא צריך ואסור לבטל אותו בהינף יד ולהגיד 'נו טוב, ככה זה ביוטיוב,' "טרולים יהיו טרולים, או 'זה מה שאפשר לצפות לו באינטרנט." מדובר כאן באיומים רציניים באלימות, הטרדה והכפשה על גבי פלטפורמות מקוונות רבות, שהמטרה שלהם היא להפחיד ולהשתיק."
בימים בהם היא לא נלחמת בטרולים, תוכלו לצפות בסרקיזיאן בערוץ היוטיוב שלה, שבו היא מדברת באופן מדוייק עד כדי תסכול על ייצוג לא שיוויוני של דמויות נשיות בסרטים, סדרות מדע בדיוני, ספרות פופולרית ומשחקי ילדים. הסרטונים שלה, אותם היא מגדירה כמוצגים מנקודת מבטה של פמיניסטית/פנגירל, חוקרים ייצוגים של גזע, מגדר, מיניות, מעמד ויכולת, משמשים ככלים חינוכיים בבתי ספר, כנסים ופסטיבלי סרטים.
