האירו OUT, הכורו IN: בום כלכלי בצפון עיראק
האזור הכי מצליח בעיראק הוא החבל הכורדי האוטונומי: תוך 5 שנים עלתה ההכנסה לנפש באזור מ-400 דולר בשנה לכ-5,000 דולר, ובין 2005 ל-2010 צמח המשק הכורדי בכ-60%. המשקיעים נוהרים, וגם החברות הישראליות לא טומנות ידן בצלחת. אך מעל סיפור ההצלחה מעיבים עננים כבדים
המרד הנמשך בסוריה מעלה שוב את התקוות בקרב הכורדים להגשים את חלומם להקמת מדינת "כורדיסטאן הגדולה". הכורדים בסוריה מעולם לא התלהבו ממשטר אסד (זה הנוכחי וזה של האב) אך רובם גם אינם תומכים נלהבים בלשון המעטה של "צבא סוריה החופשי" ולו רק בשל העובדה שהוא מסתייע בטורקיה.
- לכתבות נוספות במדור הירוקים של השכן
על החשש בטורקיה מהתעוררות הסנטימנט הלאומי הכורדי נוכח האירועים אצל השכנה או מחידוש פעולות הטרור של המחתרת הטורקית משטח סוריה יעידו דבריו של ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, בשבוע שעבר אז האשים את נשיא סוריה, בשאר אסד, בכך שהעניק את המחוזות הצפוניים לכורדים כצעד של התגרות באנקרה.
נפט וחקלאות
תיאורטית, כורדיסטאן אמורה לקרוע חלקים מארבע מדינות - טורקיה, סוריה, עיראק ואיראן (מיעוט כורדי קטן ניתן למצוא גם בארמניה על גבול טורקיה וכן באפגניסטן אך האחרונה אינה משתלבת ברצף הטריטוריאלי האפשרי). מדובר על אוכלוסיה פוטנציאלית הנעה סביב כ-30 מיליון נפש, כמחציתם בטורקיה והשאר בשלוש המדינות האחרות כשבסוריה מספרם מוערך בכ-2 מיליון.
מבחינה טריטוריאלית על המפה נופל החלק המזרחי של כורדיסטאן הגדולה בשטחה של איראן דהיום (המחוזות במערב המדינה), דרום כורדיסטאן (היום חבל אוטונומי) בצפון עיראק, מערב כורדיסטאן בצפון וצפון מזרח סוריה וצפון כורדיסטאן הגדולה עמוק בשטחה המזרחי והדרום מזרחי של טורקיה.
מדינה שכזו צפויה ליהנות מפוטנציאל כלכלי לא מבוטל. בארות הנפט בכרכוך שבחבל כורדיסטאן ביחד עם עוד בארות באזור אחראים כיום על כשליש מתפוקת הנפט של עיראק, קרי כמיליון חביות ביום. עתודות נפט ישנן גם באזור הכורדי שאהאבאד שבאיראן וכן בשדות באטימן בשטח הטורקי.
מעבר לנפט נראה כי פוטנציאל החקלאות מבטיח בייחוד באזור הדרומי והדרום מזרחי באגן הפרת והחידקל. גם בתחום מקורות המים המצב נראה חיובי עם ארבעה נהרות בתחומה של "כורדיסטאן הגדולה" וזה עוד מבלי לציין את האגמים הגדולים, כולל אגם ואן בטורקיה.
שם למטבע כבר יש
אין ספק כי ההתפתחויות האזוריות ביחד עם הטכנולוגיה המתקדמת מעודדות יוזמות מעניינות. כך למשל אסו ממזדה, כורדי מאיראן, שהיגר לפני כמה שנים לעיר אירביל בצפון עיראק עיצב מה שהוא חושב שיהיה בעתיד המטבע הלאומי של המדינה הכורדית הגדולה. בשטרות שעיצב ממזדה מופיעה בין השאר דמותו של הפוליטיקאי הכורדי מוסטפא ברזאני, אביו של המנהיג הנוכחי של חבל כורדיסטאן בעיראק, מסעוד ברזאני (ומי שגם קיים קשרים ענפים עם ישראל במהלך שנות ה-60).
השם שניתן למטבע הוא "כורו" אך ממזדה מדגיש כי אין קשר בינו לבין ה"אירו" האירופי. לדבריו, הוא התייעץ עם היסטוריונים כורדים שטענו כי בעבר כונו הכורדים בשם כורו.
ממזדה החל בקמפיין לקידום המטבע החדש שלו ברשת החברתית ושם זכה כבר בהרבה לייקים. ברם, ניסיונותיו לקדם את העניין בקרב פוליטיקאים כורדים בכירים נתקלו בכתף קרה.
אבל מטבע לאזור הכורדי אינו המצאה של המהגר מאיראן. לאחר מלחמת המפרץ הראשונה בשנת 1991 אימץ החבל הכורדי את מה שידוע בכינוי "הדינאר השוויצרי" כמטבע המקומי תוך רצון להימנע משימוש בשטרות החדשים של הדינאר עליהם הוטבעה דמותו של הנשיא דאז סדאם חוסיין. השימוש בדינאר השווייצרי מנע מחבל כורדיסטאן להיכנס לסחרור אינפלציוני כפי שאירע בשאר חלקיה של עיראק שהייתה נתונה לסנקציות.
כורדיסטאן - סיפור הצלחה
מאז נפילת סדאם בשנת 2003, אין ספק כי האזור המצליח ביותר מבחינה ביטחונית וכלכלית בעיראק הוא החבל הכורדי האוטונומי בצפון המדינה. בתוך חמש שנים עלתה ההכנסה לנפש באזור זה מ-400 דולרים לכ-5,000 דולרים בשנה. נתון עליו אפשר לחלום למשל בדרום עיראק. צמיחת המשק הכורדי בין השנים 2010-2005 מוערכת בכ-60%.
בשנה שעברה הצמיחה בחבל האוטונומי הוערכה בכ-8% לפחות. משקיעים ערביים, טורקים וזרים נוהרים לכורדיסטאן ושמים את כספם במגזר התיירות, הנדל"ן, הבנייה, הקימעונאות וכמובן הנפט. העיתונות הערבית שבה ומדווחת מעת לעת כי חברות ישראליות רבות כבר פעילות בחבל הפורח.
בשל הבום הכלכלי, ישנן תהיות בחבל הכורדי עצמו בדבר הצורך באיחוד פוליטי עם החבל הכורדי בסוריה. כרגע מבחינה כלכלית האזור הסורי נראה יותר כנטל - דל בעתודות נפט, רמת פיתוח נמוכה ונעדר מוצא לים.
כוחו של חבל כורדיסטאן טמון במגזר הנפט. לפי ממשלת כורדיסטאן, עתודות הנפט בתחומה נאמדות בכ-45 מיליארד חביות דבר המבטיח עתיד כלכלי ורוד למדי במידה שהמצב הפוליטי-ביטחוני ימשיך לשמור על יציבות.
אבל ישנה עננה כבדה מעל סיפור ההצלחה הזה. היחסים בין הממשלה הכורדית לבין ממשלה המרכזית בבגדד מתוחים על רקע חתימת הסכמי הנפט עם משקיעים זרים. בשבועות האחרונים אף הודיעה ממשלת עיראק לחברות נפט זרות כי רישיון העבודה שלהן בתחומי עיראק יישלל לאחר שחתמו על הסכם נפט עם ממשלת כורדיסטאן. החברות מעדיפות לחתום הסכמים מול הממשלה הכורדית המציעה תנאים טובים יותר בהשוואה לאלו המוצעים על ידי בגדאד. כרגע ההתלהמות בין בגדאד לאירביל היא מילולית בלבד אבל במזרח התיכון כבר ראינו שהכל אפשרי.
דורון פסקין הוא מנהל אגף המחקר בחברת אינפו פרוד מחקרים (המזה"ת) www.infoprod.co.il
לפנייה לכתב/ת 
