דמעות של אב ובת / על הדחת זאבי

תמונת הדמעות של אריק זאבי, שזלגו בחדר החימום באוניברסיטת המדע והטכנולוגיה בבייג'ינג אחרי ההפסד באולימפיאדה הקודמת, חזרה על עצמה גם הבוקר באולם האקסל בלונדון. זאבי שוב ירד מנוצח ובכה ללא הפסקה, אבל הפעם הבכי הגיע גם מאיזור היציעים עמוסי הישראלים.

• לונדון 2012 - העמוד האולימפי המיוחד של ynet ספורט
  

עוד ב-ynet ספורט:

• ומה אמרה אמא של זאבי על ההפסד? 
• זאבי: "נכשלתי בגדול"
  

עם סיום הקרב, מי שתפסה את הפוקוס הגדול ביותר היתה בתו של זאבי, נועם בת השלוש. זו הפעם הראשונה שהגיעה לתחרות של אביה, שבמשך 13 שנה היה קבלן תוצאות ונער הזהב של הספורט הישראלי, אבל הבכורה שלה הסתכמה ב-43 שניות טראומתיות שככל הנראה סיימו לו את הקריירה.

בזמן שזאבי תפס את ראשו עם אצבעותיו החבושות, לא מאמין שיריבו הגרמני נעל בבריח את הקריירה שלו כה מהר, נועם החלה לבכות ללא הפסקה. גם בדרך לחדר ההלבשה היא צעקה "אבא, אבא". זאבי היה שקוע באכזבה, והיא לא הבינה מדוע אביה יורד לחדר ההלבשה בלי לשלוח אליה מבט. רק אחרי שעה וחצי של התייפחות בחדר ההלבשה, יצא זאבי ומיהר לנועם, שלא הפסיקה לחבק אותו במהלך הראיונות. "אבא יהיה בסדר מאמי, אל תדאגי", הוא הבטיח לה.

אביו וויליאם לא הצליח לראות את אחד הקרבות הקצרים בקריירה של בנו, אותה ליווה מגיל חמש. האב, שהגיע באיחור קצר לאולם, קיבל את הכרטיסים, אך כששמע עוד לפני הכניסה כי בנו נוצח, הוא בחר לעשות פרסה לבית המלון.

חיבוק משפחתי‏ (צילום: אורן אהרוני)

1

2

3

4

5

6

גם אם יחליט נקודתית להתאמן כמה שבועות לפני אליפות העולם הקרובה, זאבי למעשה סיים את הקריירה שלו. אם בבייג'ינג זאבי הגיע גמור מבחינה מנטלית

, חסר אנרגיות, ללונדון הוא אולי הגיע עם ביטחון יתר, אמונה עצמית, שאננות מסוימת שהובילו בסופו של דבר לאחד ההפסדים המהירים שלו, מול יריב נחות ממנו שנוצח בחצי הגמר.

בפעם האחרונה שזאבי הפסיד לאותו יריב גרמני, זה היה בסיטואציה דומה. הגרמני מוכר כלוחם מצוין על הקרקע, והבריח הוא חלק מארסנל התרגילים הייחודיים שלו. זאבי שכב על המזרן והאמין שבכל רגע נתון השופט יפסיק את הקרב, הוא יקום ויוכל לנצח. אבל הגרמני לאט לאט נעל את היד, זאבי היה משוכנע שלא יצליח, ואז הגיע רגע הנעילה. הנעילה לקריירה של זאבי.

זאבי מנסה בכל כוחו להילחם בבכי(צילום: אורן אהרוני)

הוא תפס את ראשו, לא האמין ומאז לא הפסיק לבכות, בהתחלה בגלל ההפסד, אחר כך בגלל החברים והישראלים הרבים שהגיעו ללונדון. בג'נטלמניות גדולה, רחוק מאוד מהמנטליות של הכדורגלן הישראלי שמפסיד להפועל עכו ומסרב להגיב לאחר מכן, הוא יצא לתקשורת והתראיין לכל מי שרצה. באופן מפתיע, הפוסטים השונים ברשת והטוקבקיסטים הביעו הערכה כלפי מי שלפחות מבחינתי הוא הספורטאי הכי גדול שקם לנו במדינה. לא סתם הנשיא שמעון פרס התקשר אליו אחרי ההפסד ובירך אותו.

ישנם אנשים קטנים בעיניי, שעוד ניסו לדבר על לוזריות. אבל אני רוצה שאותם אנשים - שחגגו איתו את הזכייה באליפות אירופה האחרונה לפני חודשיים וחצי ומתלהבים מכל ניצחון על מלטה בכדורגל - מי בדיוק הביא תשע מדליות באליפויות אירופה, אחת באליפות העולם ואחת באולימפיאדה? אריק יטוס עם המשפחה לחופשה בתאילנד בעוד כמה ימים, והוא יכול לטוס לשם בראש שקט. הכשלון בלונדון היה נקודתי, והקריירה שלו גדולה מדי כדי להיות מוכתמת מההפסד הזה, או מכמה מבקרים ממורמרים שמנסים להדביק לו תוויות שונות.