אין אלטרנטיבה לביבי

נתניהו יכול לישון בשקט, גם אחרי העלאת המע"מ. מי שרואים עצמם נכון לעכשיו מועמדים לראשות הממשלה לא בכדי מתהדרים בכינוי הנמוך "אלטרנטיבה". מן ברירת מחדל של עניים. הייתם רוצים להתחתן עם "אלטרנטיבה"? הייתם רוצים לחיות במדינה שהיא רק "אלטרנטיבה" לאחרונת מדינות ערב? מנהיגות אינה עיסוק פקידותי במציאת "פתרונות" ניהול אלטרנטיביים. כדרכם של יהודים טובים, כולם הפכו באחרונה, רואי חשבון ויועצי מס. מלהטטים בסעיפי תקציב, מתפלמסים על גובה הריבית ומתפייטים בלהט על טבלאות הלמ"ס. אין מה להגיד. מאתגר רוחנית בערך כמו קריאת תשקיף הבורסה.

מנהיגים, למי ששכח, אמורים בכלל לחלום למרחוק, להגות, לנסח רעיונות מרגשים מקוריים ומלאי השראה. לרומם את הדיון לשאלות של צביון ותכלית חיינו כאן. בצדק שואל את עצמו הצעיר הישראלי, ונגיד שיתרחש הנס ומחירי הדיור יתרסקו (ביום שחיים רמון יעבור לגור בדימונה) ואפילו החרדים יצבאו על שערי הקריה (כחלק מההסכם הקואליציוני שתחתום איתם שלי יחימוביץ') ובעודף התקציבי, תרושת הארץ רכבות מהירות שיובילו לאוניברסיטאות בחינם (המעניקות תואר ד"ר לכותבי טורים בעיתון) האם אחרי כל זה באמת אהיה מאושר? ולמה שאתעקש לחיות דווקא בישראל? במה עדיפים החיים כאן?

עוד בערוץ הדעות של ynet:

ביבי דופק אותך, אז למה אתה מצביע לו? / ישי מישור

בר-אילן-טהרן - כך הוחמצה האופציה האמריקנית / איתן בן אליהו

מה הפלא שצעירים מסתובבים כאן בתחושה של חוסר תוחלת ותקווה? אף אחד לא מקשיב למה שמציק להם באמת ואז מתפרץ הזעם שהמשכו, ניפוץ חלונות הראווה. כרוניקה של סיוט ידוע מראש. לא די לנפנף בתקציביים אלטרנטיביים שבהם ימומנו חינוך חינם ודיור לכל דורש. זה לא מספיק טוב. מגיע לנו לדעת גם איזה? איזה חינוך? איזה דיור? לאן נלך בסוף יום עבודה? לשם כך קיימת מנהיגות. לא "אלטרנטיבה" למנהיגות שמציעה פתרונות נקודתיים למצוקות הרגע.

מה הפלא שצעירים מסתובבים בחוסר תקווה? ההפגנה אמש (צילום: עידו ארז)

מדינת רווחה כמנטרה

פעוטון הוא לא "פתרון לילד" כשם שאף צעיר לא רוצה לגור ב"פתרון דיור" אלא בסביבה שיש לה מרכיב זהות. מתי שמעתם לאחרונה את שלי יחימוביץ', יאיר לפיד או אפילו שאול מופז רצים אל אולפני הטלוויזיה אחוזי אמוק כדי לשטוח את תפישת עולמם המקורית אשר לאופיו וצביונו של גן הילדים הישראלי שיהיה שווה לטרוח לשלוח אליו את הילד בחינם? מי מהם טרח לשתף אותנו בחזון חדש ומפתיע של סביבות המגורים בישראל המצטופפת? משהו על חזון לאומי תרבותי? אולי מילה על ניסוח מחדש של אופייה היהודי של המדינה? קדחת. לא שמעתם וגם לא תשמעו.

השאלות הללו הנוגעות באמת לאושרו היומיומי של כל אחד ואחת מחייבות סוג של התעמקות שאי אפשר לרדד לססמה בגובה דשא כמו "מדינת הרווחה". זה הרי לא פטנט שרק צריך לחזור עליו כמו מנטרה עד שיטמע. מנהיגות אמיתית בניגוד ל"אלטרנטיבה" לא מדקלמת, היא ממציאה בעצמה תכנים מקוריים ומלאי השראה, שעושים את החיים שלנו לכדאיים כאן.

מי מהמועמדים לראשות הממשלה הצית את דמיונם של אלפי צעירים צמאי משמעות ברעיון מלהיב בדמות פרויקט לאומי למשל? כזה שיסחוף המונים להרפתקאה מאתגרת. שיעניק להם טעם וענין לגלות את עצמם מחדש? כשבן גוריון קרא לצעירים ללכת אחריו אל המדבר הוא הציב להם אתגר מלהיב כל כך, עד כי תנאי הדחק והמרחק מתל-אביב כבר לא ממש הטרידו אותם. גם מפעל השיכון הלאומי לא היה בשעתו פתרון אפסון לרגע, כי אם מיזם שאפתני רב משתתפים שהגדיר מחדש את סביבות המגורים בישראל, הציב יעדים יומרניים כמו ניסוח שפה אדריכלית חדשה, הטמעת הקשר הבלתי אמצעי שבין האזרח לאדמת ארצו ועסק גם בקידום ערך כור ההיתוך לצד העמקת השליטה בשפה העברית. אלה לא "פתרונות" אלא תוכן חיים שמגרה את החשק והדימיון ומעניק סיבה לחיות.

כל זה גדול בעשרה מספרים על המתגוששים היום על תואר אלטרנטיבת ביבי. הוא אגב לא שונה מהם במאום. גם הוא רק עוד סוג של "אלטרנטיבה" למנהיג. בדיוק כמותם. אם למישהו נדמה כי בעבור עוד ברירת מחדל יסתער העם על הקלפי, הוא חי בסרט. בתנאים הנוכחיים וכפי שמצביעים גם הסקרים, עדיף להישאר עם הקיים. שלא יהיה יותר גרוע.

זיו תדהר, אדריכל וקריין רדיו

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il