תרופה ניסיונית לסרטן שד החזירה למירב את חייה
אחרי כריתת שד, כימותרפיה והקרנות, מירב גולדברג האמינה שהסרטן מאחוריה. כשהוא חזר, היא בכתה ונפרדה מהחיים - ואז הצטרפה לניסוי בתרופה חדשנית. "לא ידעתי שאני רוצה כל כך לחיות", היא מספרת ב"זמנים בריאים" ב"ידיעות אחרונות"
פעמיים תיעתע הגורל בחייה של מירב גולדברג והפך אותם מקצה לקצה. הפעם הראשונה הייתה לפני ארבע שנים, כשחלתה בסרטן שד. אחרי סדרת טיפולים קשים היא החלימה, אבל אז הגיעה הפעם השנייה: התברר כי הסרטן התפרץ בגרורות שסיכנו את חייה.
מן המחלה מירב כבר לא תחלים, אבל תרופה ביולוגית חדשה, שאושרה בימים אלה לטיפול נרחב, מאריכה את חייה ומשפרת את איכותם באופן מובהק.
קראו עוד על סרטן השד:
- מחקר ענק: חזה גדול מעלה הסיכון לסרטן השד
"נכון שעל הנייר ומבחינה סטטיסטית אני מוגדרת חולת סרטן שד גרורתי בדרגה ,4 שהיא המקסימלית והחמורה ביותר, אבל בפועל זה לא ניכר עליי ולא על ההתנהלות היום-יומית שלי. אני חיה באיכות בהחלט סבירה ביחס למחלתי האנושה. אני מרגישה בסדר, עובדת, מגדלת ילדים, נוסעת לחו"ל ומתחילה להאמין שעוד לא הלך עליי," היא מתארת.
"הגבתי כמו חיה פצועה"
את הגוש בחזה גילתה מירב - אז בת ,34 אם לבן 5 ולבת שנה וחצי ומהנדסת מערכות מל"טים באלביט - בצורה מקרית לחלוטין. היא ישבה במשרדה כשחברה לעבודה הגיעה אליה נסערת.
"חברתי הרגישה גוש בשד וכשהראתה לי את המיקום שלו, באופן אינסטינקטיבי שלחתי יד ונגעתי בעצמי באותו מקום בדיוק," היא משחזרת. "להפתעתי חשתי גם אצלי משהו שנע בין נפיחות לגוש. בהתחלה חשדתי שזו מכה שקיבלתי מהמרפק של הילדה, אבל בכל זאת לא הייתי שקטה והחלטתי לגשת לכירורג."
כבר בבדיקה ידנית חש הכירורג בממצא נוסף ועל כן מיהר להפנות אותה לממוגרפיה. "הגעתי לשם עם בעלי, וכשישבנו לחכות לתוצאה קראו לי לצילומים נוספים. הלב שלי צנח. באינסטינקט הרגשתי שמשהו אינו כשורה."
בסיום הבדיקה הועברה מירב לחדר אחר, ותחת הדמיית אולטרסאונד ניטלה ביופסיה מהשד. "באותם רגעים לא הכרתי את עצמי. התחלתי לרעוד. עמדתי על סף איבוד שליטה. פשוט הוצפתי אימה. יצאתי מהחדר ירוקה ומחוסלת."
בתום המתנה מורטת עצבים של כמה ימים הגיעה שיחת טלפון שבה התבקשה לחזור לכירורג. "זה תפס אותי בעבודה, הכי לא מוכנה ולא מוגנת. הגבתי כמו חיה פצועה. לא בכיתי - ייללתי. כשהגעתי לרופא בבית החולים קפלן חשתי שאני במציאות מדומה, שזו לא אני, שזה לא קורה לי, הייתי קרובה לעילפון."
עם בעלה, שאותו הזעיקה למקום, נכנסה לחדרו של הכירורג. "הנוכחות שלי בחדר הייתה פיזית בלבד. כל מה שהוא אמר עבר מעליי. במצב הנסער שבו הייתי לא שמעתי כלום, רק שאני עומדת למות. לשנייה לא הבנתי מה אני מחפשת בכלל במעמד הזה, מה לי ולזה? מאיפה לעזאזל נחתה עליי מכת מצרים הזו?
"אבל בהסבר הקליני שהוא נתן לבעלי נאמר שנמצאו בשד גידולים נוספים, ולכן אזדקק לניתוח כריתה ולטיפולים כימיים, שעליהם האונקולוגית כבר תדבר איתנו. בזמן שהם שוחחו, החזקתי לבעלי את היד כל כך חזק, שבנס לא גרמתי לו נמק."
16 טיפולי כימותרפיה
ככל שחלפו הימים יצאה מירב מההלם ששיתק אותה וגילתה עניין ומעורבות. "כבר יכולתי לספוג את האבחנה הקשה, שכללה גם הימצאות גרורות מתחת לבית החזה ובבלוטות, והייתי מוכנה לטיפולים," היא מתארת.
אחרי סדרה של 16 טיפולים כימיים קשים, שלוו בבחילות, בהתנפחות ובנשירת השיער, וכן 30 טיפולי קרינה, עברה מירב כריתת שד מלאה, ללא שחזור. "בכל תקופת הטיפולים הייתי תשושה וחלשה, אבל הקפדתי להמשיך לעבוד ולתפקד בבית כמעט כרגיל. במבט לאחור, אני יכולה להגיד שהילדים שלי הצילו אותי. הם היו זקוקים לי, ובאמהות הרי אין הנחות ואין חופשת מחלה. עצם הטיפול בהם מנע ממני שקיעה ברחמים עצמיים. הם הרימו אותי מהרצפה."
בבדיקה מסכמת שעברה בתום סדרת ההקרנות נמצאו עדיין בלוטות לימפה נגועות, שהיה צורך לכרות אותן. "רק אז יכולתי, לפחות רשמית, לשים את הפרק הקשה הזה מאחוריי ולהסתער על החיים מחדש," היא אומרת.
המציאות עשתה את שלה. השיער צמח, הכוחות התחדשו, התפקוד השתפר. היא קודמה לעמדה בכירה באלביט, הרבתה לנסוע עם בני משפחתה לחו"ל, ונראה היה שהשליטה על חייה חוזרת לידיה. "החזרה לחיים התאפשרה רק בזכות יכולת ההדחקה שפיתחתי והצורך לעשות יותר בשביל עצמי ולהיות יותר בשביל הילדים שלי. השתדלתי לברוח מהמחשבות, אבל בכל פעם ששמעתי או קראתי על חולי סרטן, קיבלתי שוב את האגרוף בבטן," היא אומרת.
במשך שנתיים אחרי הניתוח היא עברה ביקורות שהיו תקינות. לכן, כאשר לפני שמונה חודשים התנפחה לה היד באופן פתאומי, היא הייתה רגועה. "זוהי תופעה מוכרת בקרב כרותות שד. אחרי שנכרתות בלוטות הלימפה, היד מתנפחת. עברתי פיזיותרפיה והאמנתי שבכך הבעיה תיפתר."
למרות זאת פנתה מירב לאונקולוגית שלה, ד"ר נועה בן-ברוך, מנהלת המכון האונקולוגי במרכז הרפואי קפלן, וזו שלחה אותה להדמיית פט סי-טי. "אחרי הבדיקה טסתי עם בעלי לברצלונה. הייתי בהדחקה ולא ספרתי את הרגעים עד לפענוח התוצאה."
אחרי שחזרה מחו"ל, באחד מימי שישי, הגיעה לביתה בדואר מעטפה מבית החולים. "קפאתי. דילגתי על כל הטקסט ישר לשורת הסיכום ונחרדתי. היה כתוב שם: פיזור משני, גוש בכבד ובחוליה. הרגשתי איך החיים פשוט נוזלים ממני החוצה."
"כל השבת בכיתי"
את סוף השבוע הארוך כל כך העבירה מירב במחשבות קשות. "אחרי הבוקס הראשון כבר חשבתי ששום דבר כבר לא יפתיע אותי - והנה, התבדיתי בענק. הייתי בהלך רוח של פרידה. הבנתי שאני עומדת למות. כל השבת בכיתי והתחשבנתי עם עצמי מה לא עשיתי נכון - אולי לא התעמלתי מספיק? לא הקפדתי על תזונה נכונה? חוקי המשחק מול המחלה הארורה הזו לא היו ברורים לי, אבל הם השאירו אותי חסרת אונים וגנבו ממני את השליטה על חיי".
ביום ראשון הגיעה מירב אל הרופאה שבורה ומדוכאת. "השאלה היחידה ששאלתי אותה היא כמה זמן עוד נשאר לי, אבל הרופאה הרגיעה אותי. היא הציעה לי להשתתף בניסוי של תרופה חדשה, אפיניטור, שמאפשרת חיים באיכות גבוהה."
היא נמצאה מתאימה לכל תנאי הניסוי הבינלאומי שנערך במקביל במדינות רבות, למעט תנאי הסף - להיות בגיל הבלות. "אני כל כך רוצה לחיות, שלא ראיתי ממטר. החלטתי בלי צער לוותר על השחלות ולקנות תמורתן חיים."
כעבור שלושה ימים כבר הוסרו השחלות שלה, ומירב בת ה38- הצטרפה לניסוי. "לקח לגוף שלי זמן להתרגל לתרופה, אבל די מהר היא הפתיעה והתחילה להשפיע לטובה. היא מאפשרת לי לחיות כרגיל, ולא חיי צמצום ונכות, להיראות טוב ולא כמו מת מהלך, ללכת למספרה, לסופר, לנסוע לחו"ל. אבל מה שבעיקר עשתה התרופה - ואולי גם הטיפול הפסיכולוגי שאני מפרגנת לעצמי - היה להפוך אותי לחדורת רצון. מעולם קודם לכן לא ידעתי שאני כל כך רוצה לחיות".
אפיניטור - מאריכה חיים
אפיניטור היא תרופה ביולוגית חדשה, פרי פיתוח של חברת נוברטיס. בשבוע שעבר היא אושרה על ידי רשות המזון והתרופות בארצות הברית (FDA) ורשות הבריאות האירופית לטיפול בחולות סרטן שד גרורתי בגיל המעבר. היא מיועדת לחולות שהטיפול ההורמונלי שקיבלו נכשל אף על פי שהן נמצאו חיוביות לרצפטורים הורמונליים (כלומר שהסרטן שבגופן מגיב לטיפול הורמונלי).
תרופה זו ניתנת בתוספת לטיפול הורמונלי והיא מחליפה בהצלחה את הצורך בכימותרפיה אגרסיבית. לדברי פרופ' בלה קאופמן, מנהלת היחידה לסרטן שד במרכז הרפואי שיבא, בעייתן העיקרית של חולות סרטן שד שנמצאו חיוביות לרצפטורים הורמונליים (HR positive) היא שיעילות הטיפול ההורמונלי אצלן מוגבלת בזמן. תוספת האפיניטור עוצרת את התקדמות המחלה, משפרת את איכותם ומאריכה את משך הזמן בו החולות ממשיכות להגיב לטיפול ההורמונלי.
לאישור התרופה קדם מחקר קליני נרחב שכלל 700 חולות. שני שלישים טופלו באפיניטור כתוספת לטיפול ההורמונלי, והשאר קיבלו רק הורמונים. מהתוצאות עלה שהטיפול המשולב סייע בהארכת ההישרדות של החולות בלי שהמחלה התקדמה והתפשטה.
"מדובר בהתקדמות החשובה ביותר מאז פיתוח ההרצפטין, שכן כבר יותר מעשור לא הייתה פריצת דרך שמאריכה משמעותית את חיי החולות," אומר ד"ר פבריס אנדרה, אונקולוג בכיר מהמרכז לסרטן השד בפריז. מכאן שמדובר בקו טיפולי הנחשב לתקווה של ממש."
לפנייה לכתב/ת 
