הסופר האלג'יראי שהוחרם: "ליברמן ריגש אותי"
מאז 2006, ספריו של בואלם סנסל מוחרמים בארצו בשל הביקורת שהוא מטיח בשלטונות ובאיסלאם הקיצוני וביקורו בישראל לא בדיוק תרם לביטחונו האישי. בראיון ל-ynet הוא מדבר על מהפכות ערב, המצב הקשה בארצו, סלידתו מחמאס, ידידו שר החוץ ואיך לא - על תל אביב: "היא הפילה אותי"
"מצטער על הביקור? נהפוך הוא, אני שמח שביקרתי בישראל וחזרתי ממנה עם אושר גדול. כל אחד מבין את 'האביב הערבי' כפי שהוא רוצה, אני מבין אותו כך: 'האביב הערבי' משמעותו לצאת משלטון הפחד, מהתרבות של האיסור, של החרם, של חוסר הסובלנות, המאסרים, הגזענות, האנטישמיות, תרבות האלימות וחוסר האחריות. בקיצור, כל הערכים המתועבים שהונחלו לעמים הערביים על ידי משטרים אלימים ומושחתים. 'האביב הערבי' משמעותו שהאינטלקטואלים ימלאו סוף סוף את תפקידם כחלוצים וייטלו סיכונים כדי לסייע לאזרחי ארצם לצאת לחופשי" (הסופר האלג'יראי בואלם סנסל ל-ynet)
מאז 2006 מוחרמים ספריו של הסופר האלג'יראי בואלם סנסל בארץ הולדתו, בעיקר בשל הביקורת שהוא מטיח בשלטונות המקומיים ובאיסלאם הקיצוני ובשל קריאתו לדיאלוג פתוח בין ישראל לבין העולם הערבי. אך אם בזה לא די, אחרי ביקורו בישראל בחודש מאי והשתתפותו בפסטיבל הסופרים הבינלאומי בירושלים, תנועת חמאס בעזה גינתה את מה שהגדירה "בגידה בעם הפלסטיני", בעולם הערבי מתחו עליו ביקורת חריפה ובוטלה זכייתו בפרס יוקרתי של מכון העולם הערבי בפריז.
חדשות נוספות בעולם:
מי שמיד התייצבה לימינו של סנסל הייתה ישראל, ובראשה שר החוץ אביגדור ליברמן, שקראה לקהילה הבינלאומית להוקיע את החרם נגד הסופר האלג'יראי. בינתיים, סנסל חי בשלום עם עובדת היותו מוקצה בארצו. "זה טוב מאוד שהספרים שלי מוחרמים באלג’יריה. הם טומנים בחובם רעיונות שמדאיגים את הממשלה, רעיונות שהיא לא רוצה שיחלחלו לחברה. לאסור, להחרים, לפקח - זה הכול חלק מהטבע של הממשלה", אמר סנסל בראיון ל-ynet ממקום מושבו במדינה הצפון אפריקנית.
השתתפותו של הסופר האלג'יראי בפסטיבל הסופרים הבינלאומי בירושלים רק הרעה את היחס אליו בארצו ובכלל בעולם הערבי. עם זאת, הוא לא מתחרט לרגע על ביקורו בישראל - מדינה שלא מקיימת קשרים דיפלומטיים עם אלג'יריה.
"לצאת משלטון הפחד"
"מצטער על הביקור? נהפוך הוא, אני שמח שביקרתי בישראל וחזרתי ממנה עם אושר גדול", אמר סנסל. "כל אחד מבין את 'האביב הערבי' כפי שהוא רוצה, אני מבין אותו כך: 'האביב הערבי' משמעותו לצאת משלטון הפחד, מהתרבות של האיסור, של החרם, של חוסר הסובלנות, המאסרים, הגזענות, האנטישמיות, תרבות האלימות וחוסר האחריות.
בקיצור, כל הערכים המתועבים שהונחלו לעמים הערביים על ידי משטרים אלימים ומושחתים. 'האביב הערבי' משמעותו שהאינטלקטואלים ימלאו סוף סוף את תפקידם כחלוצים וייטלו סיכונים כדי לסייע לאזרחי ארצם לצאת לחופשי".
על פי חזונו של סנסל, רק כשארצו ומדינות ערביות אחרות יתנו דרור לשימוש במילים "ישראל" ו"יהודי" ולא יגיבו אליהן בצורה שלילית, רק אז יהפכו היחסים בין הערבים לבין הישראלים לנורמליים. "ברגע שיהיה חופש דיבור, יהיה אפשר לחלוק על ישראל אם חפצים בכך, ולא משנה באיזו מדינה - רק בלי השנאה והשיגעון. מסיבה זו הלכתי לישראל ומסיבה זו אשוב אליה. אנחנו יכולים להתווכח על מדיניות ישראלית מסוימת, אבל הכי חשוב שנהיה חברים".
סנסל מוקצה בארצו על ידי השלטונות, אך לפחות הוא זוכה לתגובות חיוביות על דעותיו. "בגלל הדברים שאני אומר, הותקפתי על ידי אנשים שמקדמים את השנאה", הוא טען. "הופתעתי מאוד לקבל הודעות תמיכה וברכות מאלג’יריה וממקומות אחרים בעולם. בעיר שבה אני חי, כולם יודעים שביקרתי בישראל ושגרמתי לפולמוס גדול, אבל איש לא לוקח את זה באופן אישי".
"יש לי הרבה חברים בישראל". סנסל מתייחס לביקורו בארץ. צפו
לסופר האלג'יראי יש רק מלים טובות לומר על ישראל ותושביה בעקבות ביקורו בישראל. "לישראלים יש כל הסיבות בעולם להתגאות על מה שהשיגו בארצם בזמן כה קצר. בתחומים רבים, ישראל נמצאת בחזית הקִדמה העולמית וזה מרשים. המודרניות של תל אביב ‘הפילה’ אותי פשוטו כמשמעו. באשר לירושלים, אין מה לומר, אין מספיק מילים בשביל לתאר אותה".
"החשש לחיים הוא דבר טבעי"
"רציתי לראות הכול ולפגוש הרבה אנשים, ישראלים יהודים וישראלים ערבים, אך למרבה הצער לא היה לי מספיק זמן. ביקורי בישראל ארך חמישה ימים בלבד", אמר סנסל.
לא פעם ניצב סנסל בפני השאלה אם הוא חושש לחייו בארצו ולא מעדיף לחיות בגלות. ותשובתו? "החשש לחיים הוא דבר טבעי. במדינה שבה התנקשות פוליטית היא מסורת, צריך לחשוש פעמיים. ועם משטר שנמצא במצוקה ואיסלאמיסטים שנמצאים בשפל ציבורי בתקופה האחרונה, צריך לחשוש שלוש פעמים. נו טוב, מי שרוצה להתקדם צריך לקחת סיכונים".
ביקורו האחרון בישראל בטח לא הוסיף שקט לביטחונו של סנסל, אבל הוא מעדיף להתייחס להיבטים החיוביים שלו. "יש לי הרבה חברים בישראל ואני מברך על כך, החברות שלנו היא בעלת איכות גדולה. התקבלתי בצורה נהדרת בישראל. אני לא מדבר רק על המארגנים ועל גורמים רשמיים, אני מדבר על האנשים, הציבור שבא לשמוע אותי והאנשים שהזמינו אותי אליהם הביתה למשפחה באופן ספונטני. זה חימם לי את הלב".
_WA.jpg "\"תל אביב הפילה אותי, פשוטו כמשמעו\" (צילום: ירון ברנר)")
על עמידתו של שר החוץ הישראלי לצדו אחרי שבוטלה זכייתו בפרס יוקרתי בפריז, אמר הסופר האלג'יראי: "המחווה של ליברמן ריגשה אותי. כשהמידע הגיע אליי, לא האמנתי למראה עיניי. המחווה שלו הייתה רמה ומעודנת בשביל הממשלות הערביות ובשביל ממשלת אלג’יריה. הוא אמר להם: 'אתם רודפים אחרי אינטלקטואלים, אנחנו מחבקים אותם ודואגים לביטחונם. מסיבה זו העמים שלכם מורדים נגדכם'. בקרב התקשורתי מדובר במכה קשה לממשלות הערביות והשגרירים הערבים בפריז צריכים לחוש אי נוחות".
"חמאס לקח את תושבי עזה כבני ערובה"
שלטון חמאס בעזה גינה כאמור את ביקורו של סנסל בישראל, ולסופר האלג'יראי אין יותר מדי מלים חמות לומר על התנועה האיסלאמית. "לא הייתי מאחל לאויב הכי גדול שלי 'מתנה' כמו חמאס. מדובר בארגון טרוריסטי מהסוג הנורא ביותר: הוא לקח את תושבי עזה כבני ערובה, הוא לקח כבן ערובה את האיסלאם, דת של מיליארד מאמינים וחצי שהוא מזהם מדי יום.
המטרה האמיתית שלו איננה לשחרר את הפלסטינים כפי שהוא טוען - אלא להרוס את ישראל, והכי טוב מבחינתו זה לרצוח את היהודים שחיים בפלסטין".
"כשחמאס תקף אותי, אדם שלא מייצג איש מלבד עצמו, הוא פעל בחוכמה מבחינתו", "החמיא" סנסל לשלטון בעזה. "'האביב הערבי' נתן השראה לאיסלאמיסטים - הם יכולים לעלות לשלטון מבלי לצאת למלחמות אזרחים. אולם, הוא גם עורר בהם חשש גדול משום שהוא יכול להתפתח ולהידמות למהפכות במזרח אירופה שגברו על המשטרים הרודניים הישנים והביאו דמוקרטיה, זכויות אדם, חופש מחשבה, דת ומין.
"לכן, האיסלאמיסטים מעדיפים למנוע מהאינטלקטואלים חופש לחקור את הדוֹגמה, את הדת, את ההיסטוריה של האיסלאם ושל העולם המוסלמי. הם יודעים כי בסופו של דבר המגמה הזאת, ההתפתחות הזאת תוביל למהפכה אמיתית: אמנציפציה של החברה והפרט, הפרדה בין דת למדינה וככל הנראה תוריד מכוחו של האיסלאם, כפי שכבר רואים בקהילות ערביות שחיות במערב".
"אפשר רק לחלום על זה", אמר סנסל בהתייחסו לשלום אידיאלי בין ישראל לבין הפלסטינים. "אומרים שאם השלום ישלוט באזור, הזוג הישראלי-פלסטיני יעשה נסים. זהו אזור של נסים, הוא היה כך בעבר, הוא יכול להיות כך בעתיד. צריך לעזור לזה. אלה שני עמים שמגיע להם את כל האושר שבעולם. הם סבלו מספיק. לא יהיו אלה הערבים, האמריקנים או הרוסים שיביאו לידי כך. הכול ייעשה במו ידיהם בלבד של הישראלים והפלסטינים".
מוכן לבקר בשטחים
למרות הביקורת שמתח על הפלסטינים ועל השליטים בעזה, נותר סנסל אופטימי. "אשמח מאוד אם יום אחד יזמינו אותי לגדה המערבית ואפילו לעזה. אני שולח קריאה זאת ואולי היא תיענה. באשר לעזה, אני מביע תקווה זאת בתנאי אחד קטן - שאוכל לשוב ממנה חי ושלם".
כמו הסכסוך הערבי-ישראלי והישראלי-פלסטיני, גם בחזית הערבית והפנים-ערבית, סנסל לא צופה חיים קלים בגלל סכסוכי גבולות, מחלוקות אידיאולוגיות ושבטיות, עימותים בין מנהיגים מקומיים, בחירות תרבותיות ואסטרטגיות ומשברים כלכליים. "הגבולות היבשתיים בין אלג’יריה לבין מרוקו סגורים ללא סיבה רשמית", הוא נתן דוגמה. "כשהן נשלטות על ידי איסלאמיסטים, למדינות הערביות יהיו יותר סיבות לא להגיע להסכמות ולפנות במהירות לשימוש בנשק".
סנסל נולד בשנת 1949 בכפר הררי ליד עיר הבירה אלג'יר. הוא קנה לעצמו תהילה עולמית ככותב בגיל מאוחר יחסית וזאת בשל העובדה שהתחיל את הקריירה הספרותית שלו רק בשנות החמישים לחייו - בעידודו של הסופר האלג'יראי ראשיד מימוני. קודם לכן הוא עבד כמהנדס בשירות ממשלת אלג'יריה והחזיק בתואר ד"ר לכלכלה, אך הודח מתפקידו בשל ביקורתו על הממשלה. למעשה, ההתנקשות ב-1992 בנשיא מוחמד בודיאף ועליית האיסלאם הפונדמנטליסטי היו אלה שנתנו לו השראה לכתוב על אלג'יריה ולמתוח ביקורת על הנעשה בה.
סנסל חי באלג'יריה שנים רבות ביחד עם אשתו ושתי בנותיו - למרות האנטגוניזם הגדול שעוררו ספריו - וחלק מחייו התגורר בצרפת. "המשטר זקן מדי, חולה מדי בשביל לבצע רפורמות. התרבות שלו היא לא תרבות של שלום, דיאלוג והתקדמות. כמו במשטרים הערביים בתוניסיה, מצרים, לוב, תימן וסוריה, המשטר האלג’יראי מעדיף למות מאשר לבצע רפורמות", אמר סנסל, שאחת מעמדותיו הידועות היא שאלג'יריה הפכה למעוז של האיסלאם הקיצוני ושהיא מאבדת את עמודי התווך האינטלקטואליים והמוסריים שלה.
השווה בין האיסלאם הקיצוני לנאציזם
סנסל כותב את יצירותיו בשפה הצרפתית ובשנים האחרונות הוא זכה בפרסים יוקרתיים על עבודתו בצרפת ובגרמניה. "הכפר של הגרמני או יומנם של האחים שילר" מ-2008 זיכה אותו בפרסים רבים והוא תורגם ל-16 שפות. הספר, שיצא לאור בהוצאת כנרת זמורה-ביתן, מגולל את סיפורו של קצין אס-אס שעסק בייצור גז צקלון וברח לאלג'יריה אחרי מלחמת העולם השנייה. סנסל ספג ביקורת משום שהספר מתח ביקורת על האיסלאם הקיצוני והשווה אותו לנאציזם.
"החיפוש אחרי שורשי הרוע הוא אבסורדי. הרוע קיים, הוא ישנו משחר הימים. אין שום טעם להמציא תהליכים והסברים למניעיו. אני מאמין שהרוע הוא תאונה נצחית שמשלחת נהגים טובים ורעים כאחד כנגד הקיר... אני מאמין שזאת מהות הטוב: היכולת לראות את מותך במותו של זולתך. אין דבר מחריד מזה, ואין דבר מיטיב מזה" (רשל, אחד מגיבורי הספר "הכפר של הגרמני או יומנם של האחים שילר" שגילה כי אביו היה קצין נאצי)
בספרו "רחוב דארווין" מ-2011, מספר הסופר האלג'יראי את סיפור חייו ברובע עני באלג'יר שבו התגורר גם הסופר הנודע אלבר קאמי. רומן זה נחשב לספר האינטימי והחושפני ביותר של סנסל.
מהפכות "האביב הערבי" בשנה החולפת הפילו מהשלטון ארבעה ופסחו על אלג'יריה בשקט יחסי. האם זה משום שהמצב בה טוב יותר? האם דמוקרטיה וזכויות אדם הן נר לרגליו של המשטר באלג'יר בראשות הנשיא עבד אל עזיז בוטפליקה? אם שואלים את סנסל, התשובה לשתי השאלות היא "לא" גדול.
בחירות, עליית איסלאמיסטים - ומלחמת אזרחים
"'אלג’יריה היא מדינה עשירה והעם האלג’יראי עני’, זה מה שאומרים האלג’יראים עצמם כשהם מדברים על ארצם", הסביר סנסל. "מצבו של האזרח האלג’יראי הממוצע הוא ללא ספק טוב יותר משכניו המצרים, הלובים והתימנים. עם זאת, הוא מתוסכל ביותר משום שהוא יודע שהמדינה שלו עשירה בכסף.
"האלג’יראים ידעו את האביב שלהם באוקטובר 1988", הזכיר סנסל נשכחות, אז הפגינו המונים, לעתים בצורה אלימה, נגד משטרו של הנשיא שאדי בנג'דיד. בעקבות "האביב האלג'יראי" בשנות השמונים אימצה המדינה הצפון אפריקנית חוקה חדשה שהתירה יצירת מפלגות פוליטיות נוספות ל-FLN וביטלה את השתתפות הכוחות המזוינים בממשלה. "ההתקוממות הזאת טלטלה את המשטר והביאה להתקדמות רבה - סוף למערכת הסוציאליסטית ולמערכת החד-מפלגתית, כלכלת שוק חופשית, חופש עיתונות, חופש תנועה, חופש להחזיק ברכוש ועוד חירויות בתחומים רבים", אמר סנסל.
מי שניצלו לטובתם את הדמוקרטיזציה באלג'יריה היו האיסלאמיסטים, שניצחו בבחירות 1992 תחת מפלגת "חזית הישועה האיסלאמית" (FIS). הצבא לא קיבל את תוצאות הבחירות ורצה לדחות אותן והאיסלאמיסטים הגיבו מצדם במחאה אלימה נגד מוסדות השלטון, מחאה שגלשה למלחמת אזרחים. "מלחמת האזרחים לא הסתיימה עד היום", טען סנסל. "המשטר מנסה לצייר תמונה שהיא הסתיימה, אבל היא לא".
"האלג’יראים התקוממו נגד הדיקטטורה בשביל להשיג דמוקרטיה וקדמה. הם חוו דיקטטורה, איסלאם ורגרסיה. הם לא רוצים לעבור שוב את החוויה הזאת", אמר סנסל. "בעיקר משום שהם רואים את השכנים שלהם: תוניסאים, מרוקנים, לובים ומצרים שעושים את אותה טעות ומצביעים לאיסלאמיסטים וטובעים בשיגעון האיסלאמיסטי. גם האלג’יראים הבינו שבשביל לעשות דמוקרטיה צריך דמוקרטים, אבל הם לא מוצאים כאלה בקרבם: הם רואים בעיקר דמוקרטים מזויפים שלשורותיהם הסתננו אנשי מוחבראת (סוכני מודיעין)".
לאן נעלמו האינטלקטואלים?
סנסל מאמין שהשינוי בארצו עוד יבוא, אך בינתיים הוא מבכה את המצב הנוכחי: "הצעירים מעדיפים לצאת לגלות באירופה והזקנים רוצים לשחק פטנק. האינטלקטואלים, שיכלו לקדם את הרעיון הדמוקרטי, חיים בחו"ל, שם הם חיים בשקט".
המהפכות בתוניסיה, במצרים, בלוב ובתימן התחילו כולן בעקבות מחאתו של האזרח הקטן, האזרח הפשוט, ולא היו תוצאה של התארגנות של מפלגות או תנועות פוליטיות או חברתיות.
גם באלג'יריה, טען סנסל, יהיו אלה האזרחים שישנו את פני המדינה. "האנשים הפשוטים הם תמיד מתקדמים מאלה המעמידים פנים שהם מנהיגים אותם. לפיכך, צריך ללכת איתם. אני רוצה לראות יום אחד סופר ישראלי מבקר באלג’יריה. אקבל אותו בברכה אצלי", אמר סנסל והוסיף כי יהיה זה כבוד גדול אם יהיו אלה עמוס עוז, דוד גרוסמן או א"ב יהושע. עם זאת, הוא ריאלי מאוד: "אני בספק אם הממשלה האלג’יראית תעניק לסופר ישראלי אשרת כניסה כפי שהממשלה הישראלית עשתה עבורי בלי כל רשמיות".
לפנייה לכתב/ת 
