בין הארובות ושעת התה: לונדון בספרים
האולימפיאדה כבר מגיעה לסיומה, אז למי שלא היה קרוב במיוחד לאצטדיונים, ואוהב לעשות ספורט בעיקר בדמיון, קבלו מספר עלילות לונדוניות מכוננות מהטוויסט של אוליבר ועד לתעלומה של ג'ק המרטש. סמטאותיה של לונדון בספרים
לונדון היא העיר הכי ספרותית שיש, ועלילות רבות נרקמו בין סמטאותיה הקרירות, על גדות התמזה או ברחובותיה הצפופים. פנים רבות יש לה ולכל אחת מהן מסלול - אדגר אלן פו אהב להוליך את דמויותיו האנונימיות בשעות החשכה ברחובות סואנים אפופי ניכור אורבני. וירג'יניה וולף הציבה את גברת דאלווי ברחוב בונד בבוקר אביבי וצבעוני. אפילו לקוראים הצעירים ניתן מענה בדמות פדינגטון, הדב התרבותי, שחרש את תאטראות ומוזיאוני העיר במעיל צמר כחול וכובע אדום. בקיצור, פנו לכם אחר צהריים, שבו בבית עם המזגן וכוס תה, קחו ספר מהרשימה שתוצג לכם כאן, וברוכים הבאים לקסם של לונדון.
הטוויסט הוא בכיס
לונדון הוויקטוריאנית התקשתה להכיל את ההתקדמות התעשייתית שהביאה אליה המוני מהגרים בבת אחת. כמות האוכלוסייה בעיר גדלה בקצב מסחרר, וכצפוי, גם ממדי העוני. ילדים רבים הסתובבו ברחובות, נטושים או יתומים, ונפלו קורבן לניצול והתעללות.
ב-1838 פרסם צ'רלס דיקנס את "אוליבר טוויסט", רומן שהיווה כתב אישום אפלולי וסרקסטי כנגד תחלואי החברה. אוליבר הוא ילד יתום שנזרק מבית המחסה ומגיע לרובע הולברן בלונדון (איפה שכל הפושעים). הוא מתחבר לכנופיית כייסים שבראשה עומד נוכל מרושע בשם פייגין, ומשם הוא רק הולך ומסתבך בכל צרה אפשרית. לא משנה כמה אוליבר מנסה לברוח מעולם הפשע, המציאות טופחת על פניו בכל פעם באותה דרך דיקנסית הומוריסטית - מצחיק שבא לבכות.
לונדון של אוליבר טוויסט היא עיר קודרת ומאיימת אך גם מאופיינת בקריצה שובבה. אז כשאתם מגיעים לרובע הולברן, חפשו את רחוב סאפרון היל ולכו אותו עד סופו. בדרך עצרו לשתות בירה עם פייגין וביל סייקס בפאב וואן טון, רק היזהרו על הארנק והשעון, יש שם הרבה כייסים. ואם לא, לפחות בספרים.
חובבי המיתוסים מכירים את התעלומה האופפת את לונדון כבר למעלה ממאה שנים. בשכונת וויטצ'אפל שברובע המזרחי הסתובב אדם מסתורי ורצח זונות. הוא עשה זאת בשעות הבוקר המוקדמות ובמקומות פומביים, הוא לא דקר וברח, אלא שיסף את גרונן וריטש את גופותיהן. לאחר מכן שיחק תופסת עם השוטרים והתגרה בהם בלי סוף, אך הם לא הצליחו להניח את ידם עליו.
ג'ק המרטש הוא הכינוי שנתנה העיתונות לרוצח הסדרתי אולי הכי מפורסם שיש. אלפי מסמכי חקירה ורמזים לא מפוענחים שוכבים עד היום במרתפי הסקוטלנד יארד, ויש מספר לא מבוטל של תיאוריות בנוגע לזהותו, אך אפס הוכחות. לפני כמה שנים פרסמה סופרת המתח פטרישיה קורנוול את הספר "ג'ק המרטש: דיוקן של רוצח סדרתי-תיק סגור" בו היא מכריזה כי היא בטוחה לחלוטין שחשפה את זהותו של הרוצח: הצייר המפורסם וולטר סיקרט (זה לא ספויילר, זה מופיע על הכריכה).
האמת? היא משכנעת. הספר מבריק ומותח, יש בו שילוב של ראיות חדשות שהתגלו באמצעות כלים מודרניים, תובנות פסיכולוגיות, ומחקר מקיף ומעמיק. צאו עם קורנוול למסע אימים מרתק ברחובות השכונה המפוקפקת ביותר שהיתה בלונדון, בין שיכורים, זונות וגברים בורגנים. במהלך הביקור בחדריהן של הזונות ובזירות הרצח, יתגלה לכם מרקם של שכונה מוכת גורל שהיא חור שחור של עוני ואומללות.
על גגות הממלכה
בניגוד לכל מה שנכתב עד כה, לונדון היא לא רק עיר קודרת עם פושעים שמאיימים לקפוץ עליכם מכל עבר. אם מתחשק לכם ליהנות מהמתיקות שלה, הכינו את הארובה וחכו שהרוח תשתנה. נכון שכולם גדלו על מרי פופינס של דיסני, אבל האמת היא שפופינס התחילה כדמות ספרותית של פמלה לינדון טרברס בסדרת ספרי ילדים הקרויה על שמה. הספר הראשון התפרסם ב-1934 וזכה להצלחה מיידית, כי איך אפשר שלא להתאהב בבייביסיטר שהופכת תרופה לפטל וגורמת לבלאגן בחדר לסדר את עצמו.
מהרגע בו פופינס מגיעה לבית משפחת בנקס שבסמטת הדובדבן 17 חיי המשפחה משתנים ללא הכר. את ארבעת הילדים: ג'יין, מייקל והתאומים (שהושמטו מהסרט משום מה) היא לוקחת להרפתקאות קסומות בעיר, בין הארובות והגגות המכושפים, דרך מסיבות תה בהן הם צוחקים עד שהם מרחפים לתקרה, ועל מדרכות מצוירות שהן שער לעולם אחר. את לונדון של מרי פופינס רצוי לנסות בכל מזג אוויר, אין לדעת לאן הגשם יסחף אתכם ואילו חברים או בעלי חיים תפגשו מטיילים ביום שמש. על כל מקרה, הצטיידו תמיד במטרייה וכאשר אתם עוברים דרך כיכר טרפלגר אל תשכחו לזרוק משהו ליונים.
מרוץ החיים המודרני השתכלל בעשורים האחרונים. קריירה מצליחה ומשפחה יפה כבר לא מספיקים, צריך גם להיות תמיד מעודכנים, מקוריים ומשפיעים. לונדון היא מובילת דעת קהל בכל הנוגע למה שנכון -
איך להתלבש, מה לאכול ואיזה מוזיקה לשמוע. בהיעדר ספר חוקים כתוב, אנשים נוטים ללכת לאיבוד בין נכון לאסון, ויש דמות אחת שעושה את זה בצורה הכי שיקית שיש.
העיתונאית הלן פילדינג זיהתה את המצוקה החברתית החדשה ובשנת 96 פרסמה את הספר "יומנה של בריג'יט ג'ונס". בריג'יט היא רווקה לונדונית בת שלושים ומשהו שמנסה להפסיק לשתות, לעשן ולקלל כמו נהג משאית. תחת המרדף לקידום בעבודה והלחץ המשפחתי למצוא בעל, היא מנתבת את חייה לשרשרת כישלונות שנעים בסקאלה שבין מביך למשפיל.
היא עושה זאת בגרוטסקיות חיננית שאין כמותה ואי אפשר שלא לרצות להיות שם בפאב השכונתי כשהיא מספרת על הפאשלה האחרונה שלה. בצעידה הצולעת עם ג'ונס תפגשו את לונדון הצעירה: בבארים תגלו מהי קיבולת אנגלית במיטבה, תנסו לעצור מונית לפנות בוקר ברחוב קפוא כשאתם רואים כפול, ותעשו שופינג בחנויות הכי יקרות (אחר כך תחזירו כשתיזכרו שאין לכם כסף). לרווקות שביניכם יזדמנו על הדרך הרבה רווקים מבוקשים, לימדו מהניסיון של בריג'יט ואל תתפסו עם תחתוני-הסבתא למטה.
