תאונות אופנועים? תאמינו או לא, אבל הכביש אשם
הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים טוענת כי תשתית הבטיחות בכבישי ישראל מסוכנת לרוכבי אופנועים וקטנועים. ובאותה עת, יוצאת משטרת התנועה למבצע אכיפה רחב היקף נגד אותם רוכבים, בטענה כי הם מהווים קבוצת סיכון. עכשיו נותר רק לתהות, מי מסכן את מי
רוכבים בסיכון. היום (א') יחל אגף התנועה באכיפה ממוקדת נגד רוכבי אופנועים וקטנועים בגוש-דן. לטענת המשטרה, מטרת האכיפה המוגברת והממוקדת היא להקטין את סיכוי הרוכבים להיות מעורב בתאונות דרכים.
אלא שמתברר כי לאחד הסיכונים העיקריים אחראית דווקא מדינת ישראל עצמה. ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים מבהירים כי האספלט בכבישים רבים בארץ חלק מדי, ואינו מאפשר אחיזה ראויה של צמיג האופנוע בכביש. וכדי של יהיה ספק, מציינים ם שם כי מדובר בסכנה מיוחדת לרוכבי דו-גלגלי.
- לעמוד האופניים החדש של ynet
עוד אומרים ברשות כי הצבע המשמש לסימון כבישים "מחליק מאוד", ואף הוא מהווה לכן סיכון ברור לרוכבים. ברשות ממשיכים ומפרטים כי לכלוך על הכביש - למשל חצץ, שברי זכוכית, חול ומים שמקורם במערכות השקיה, מהסוג שמקורו לעתים קרובות בהזנחה או חוסר תשומת לב מצד הרשויות הרלוונטיות, עלול לגרום לאיבוד אחיזה ואף תאונה.
עוד כתבות בערוץ הרכב של ynet:
- המצב קשה? מכירות ב.מ.וו בישראל זינקו ב-60%
בלימה, תנועה וסיבוב
מדי שנה נהרגים בישראל עשרות רוכבי אופנועים וקטנועים. על-פי נתוני הרשות, מתחילת השנה הנוכחית נהרגו 22 רוכבים. אשתקד עמד המספר כעל 48 רוכבים. על-פי משרד התחבורה, שיעור הרוכבים מסך הרוגי התאונות גבוה משמעותית מחלקם בצי הרכב - כלי רכב דו-גלגליים מהווים רק כ-4% ממצבת הרכב, ובאותה עת כ-12% מההרוגים. אלא שבניגוד להנחה המקובלת בקרב נהגים שאינם רוכבים, הסיבה להיפגעות הרוכבים אינה ביצוע עבירות תנועה רבות מהממוצע דווקא.
במשרד התחבורה מודים כי "אחד הגורמים לחומרת הפגיעה בתאונות רוכבי אופנועים, הוא בתכנון הלא-סלחני עבורם של צדי הדרך". מה עלול לסכן את הרוכבים? במשרד מבהירים למשל כי מעקות בטיחות "תוכננו מבלי להתחשב בפגיעה אפשרית של רוכבי אופנועים". בחלק ניכר מהמעקות, כך ממשיכים שם, יש חלקים חדים שעלולים במקרה של תאונה לגרום לפגיעה קשה בגופם של רוכבים.
על-פי הערכות של ארגון בטיחות אירופי (euroRAP), פגיעה במעקה בטיחות גורמת לשיעור של 8% עד 16% ממקרי המוות של רוכבים. בארגון גם מציינים כי מחקרים בארה"ב מלמדים על הסיכון החמור שמציבים מעקות בפני רוכבים: "מחקר עדכני מצא כי אופנועים מהווים רק 2% מצי הרכב (האמריקאי), אך חלקם מסך ההרוגים כתוצאה מפגיעה במעקה בטיחות מגיע ל-42%".
אבל לא רק מעקות בטיחות מסכנים את הרוכבים - גם בעיית סימון כבישים בצבע שגורם להחלקה, מוכרת היטב. על-פי ועדה מקצועית של משרד התחבורה, שעוסקת באישור התקני בטיחות, "נושא ההתנגדות של סימני דרך חשוב בנוגע לכלל כלי הרכב, אולם חיוני במיוחד בהקשר לרוכבי כלי רכב דו-גלגליים. תנועה תוך בלימה, או תנועה בסיבוב של כלי רכב דו-גלגליים על-פני סימני הדרך עלולה לגרום לאיבוד שליטה ולהתהפכות".
לאן נעלם הלכלוך?
מחקרים שנערכו בסוף העשור הקודם העלו כי תכנון מרבית הכבישים - בעולם וגם בישראל - נעשה ללא התחשבות מיוחדת ברוכבים. מחקר שנערך בעבר עבור קרן רן נאור, העלה כי ליקויים רבים שכלל אינם מורגשים על-ידי נהגי מכוניות, מסכנים את חיי הרוכבים - למשל, "מדרגה" קטנה בשכבת האספלט עלולה לגרום לכלי רכב דו-גלגלי לאבד אחיזה.
אותו מחקר העלה נקודה בעייתית נוספת: חקירת המשטרה של תאונות אופנועים נוטה להתעלם מליקויי תשתית. ב-93.5% מתיקי התאונה שנסקרו במחקר, ציינו בוחני המשטרה כי תשתית הכביש הייתה תקינה. על-פי המחקר, "יתכן שהמעורבים האחרים בתאונת אופנוע, ואולי אפילו בוחן תאונות, אינם רגישים לפגמים קלים שעלולים לגרום לסטייה של אופנוע".
איך יתכן שבוחני תאונות מיומנים אינם מזהים ליקויים בתשתית הכביש? המחקר העלה כי "במקרים שבהם מדובר על לכלוך על הכביש, יתכן שכאשר הבוחן מגיע לשטח, כעבור מספר שעות, ימים או שבועות, הלכלוך כבר איננו ולכן הוא לא יציין אותו בתיק התאונה". אחד הפתרונות שהציע המחקר - חקירת עומק, המבוצעת על-ידי גוף עצמאי שאינו מתמקד בהיבט הפלילי - מיושם לעתים נדירות בלבד, והשימוש בו החל למעשה רק לאחרונה.
לפנייה לכתב/ת 
