"עברתי משהו. אחי אנס אותי מגיל 5"

כשהייתי בת 18 סיפרה לי חברתי הטובה סוד שאיש לא ידע עליו. זה היה לפנות ערב, כשישבנו על המיטה והחלפנו חוויות פשוטות. אני זוכרת את המילים הראשונות שלה שהקדימו את הסוד, הן היו מרומזות ולא ברורות כאילו חשבה שהייתי צריכה זמן להתרגל אליהן: "עברתי משהו"', היא פלטה פתאום. "עברת משהו"? חזרתי אחריה כדי לוודא ששמעתי היטב.

אחרי שעה כבר לא הייתי אותה שרון. התחוור לי שקיימות משפחות שונות משלי. אחרות. שדברים נוראיים קורים בהן. "זה היה בן משפחה", היא מגלגלת את המשפט על שפתייה כאילו גם היא עדיין לא התרגלה לזה

ואני התחלתי לנחש, עברתי את כולם אחד אחד והיא הכחישה עד שהודתה בפני: "זה היה אח שלי", היא לחשה לי "המבוגר יותר, לא הצעיר" וזהו. לא דיברנו על זה בתקופה ההיא. ההתמודדות עם האונס שעברה הגיעה כמה שנים מאוחר יותר. כשאני הבשלתי והפכתי לאשת סוד.

התפרצויות זעם, דכאונות ובכי שלא היה ניתן עוד לביקוע היה חלק מהשגרה שלה, ואני ניסיתי בכל כוחי ובידע המצומצם והלא פורמלי להיות שם בשבילה. זה היה קשה. זה עדיין קשה. בגיל 26 כתבתי את המחזה: "נפש תאומה" שביימה גליה ישי, שמבוססת על מה שעברה. אחיה אנס אותה מגיל 5 עד 12.

על השתיקה הנוראית, הכאב שאיש לא יוכל לסלק אף פעם. על הימים שאבא ואמא לא היו בבית והיא נשארה עם אח שבמקום לחבק ולשמור אנס אותה. ההצגה "נפש תאומה" מתחילה כקומדיה ומתפתחת לדרמה פסיכולוגית נוקבת, החושפת בארוחת ערב אחת של יום שישי את כל הסודות, השקרים המאווים והאמיתות של 4 אנשים: האח והאחות ובני זוגם. 

כשחברתי ראתה את ההצגה לראשונה היא נגשה אלי לאחר שהקהל יצא מהאולם חיבקה אותי ובכתה. בעקבות ההצגה החליטה להתעמת עם אחיה ושלחה לו מכתב. הוא בתגובה התעלם ממנו. לאחר כמה חודשים שלח לה מכתב חזרה שהוא מוכן להפגש ולדבר על הכל.

שאלתי אותה: "מה את מרגישה? את בסדר עם זה"? והיא ענתה לי: "שרון, אני רוצה להבריא. אבל זה כאב עצום ללא תחתית שאיש לא יודע איך לטפל בו. אף אחד לא יוכל לעזור לי אף פעם", הבנתי שהמכתב הזה שחרר בה משהו והיא אכן מבינה שהיא צריכה טיפול, אבל המפגש עדיין מוקדם עבורה.

"הצלחתם לזעזע את עולמי"

מאז, כל ערב בסיום הצגה, עולים אלינו מאחורי הקלעים נשים וגברים, לפעמים "אחים של", חלקם עם דמעות בעיניים, מספרים את הסוד שלהם. חלקם מחבקים בשקט.

"כל כך הרבה תחושות בטן שטרם נפגשתי איתן". צילום: אור מני

"נפש תאומה" הביאה אלי גם מכתב מרגש ומצמרר מבחורה שמספרת על אח שלה: "אני שמחה ומודה לכם שהצלחתם לזעזע את עולמי, ואני מתכוונת לכך בכל כוח המילה. עשיתם לנפשי דבר כל כך מסעיר וטוב, שגרם לי לרצות טיפול מסוג אחר כדי לעזור לעצמי, לטפל בפגיעה המינית שאני חוויתי בילדותי... הצלחתם לעורר בי כל כך הרבה תחושות בטן שטרם נפגשתי איתן ושנים של הדחקה והשלכה ואפילו אומץ ונחישות, בייחוד בעת פתיחת הסיפור

והעימות עם האח".

"נפש תאומה" היא הצגת שליחות עבור כל הנשים והגברים שקולם אינו נשמע. צוות השחקנים היקר: רז ליסיצקי לאון נונין אמנדה סורודי ואנוכי, והבמאית גליה ישי, מביאים באומץ רב לבימת התיאטרון סיפור אחד מהפנט, שהוא בעצם סודם של המונים.

• מאחר והשקעתי את כל כספי בהצגה החשובה הזו, "נפש תאומה" עלתה לאתר "מימונה", המגייס כספים תמורת החזרים כמו כרטיסים חסויות ועוד. רק בעזרת אתר זה נוכל להחזיר את ההצגה לבמה, אנחנו זקוקים לתמיכת הציבור. ההצגה הבאה תתקיים באוקטובר. לרכישת כרטיסים התקשרו לתיאטרון הפיסגה: 050-5642570. 
  

• עברת משהו דומה ורוצה לדבר על זה? קו סיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית זמין עבורך 24 שעות. התקשרי ללא צורך בנתינת פרטים כלשהם לטלפון 1202 מכל איזור חיוג. את לא לבד.