הכול או כלום נגד הגרעין האיראני

תוכנית הגרעין האיראנית החלה בשנות ה-70, עוד בימי השאה. למרבה ההפתעה היה זה דווקא האייתוללה חומייני שהקפיא את התוכנית מנימוקי דת. טראומת מלחמתם נגד עיראק עוררה את האיראנים מחדש. אחר כך היו מי שהעריכו ששלטון האייתוללות הוא תופעה חולפת, אלא שאחיזתו בשלטון התחזקה ובמקביל התעצמה גם תוכנית הגרעין.

עם העוצמה באה היהירות. השלטון שאף להרחיב את השפעתו ולבסס את מעמדו לא רק בקרב מדינות האיסלאם אלא ברחבי אסיה ובעולם כולו. עוד מימי כורש התחרו הפרסים והמצרים על ההגמוניה באזור.

הטורים הקודמים של איתן בן אליהו בנושא זה:

בלי האמריקנים זה לא יילך

שר הביטחון ברק ומקבילו האמריקני. שיתוף פעולה הכרחי בין ידידים(צילום: EPA)

במשך השנים היו על סדר יומנו עניינים דחופים אחרים. תשומת הלב המדינית והביטחונית שלנו הוקדשה לטיפול באינתיפאדות, פינוי לבנון, מלחמת לבנון השנייה, שני מבצעים בעזה וניסיונות להגיע להסדר עם הפלסטינים. האמריקנים נלחמו פעמיים בעיראק, התאוששו ממתקפת הטרור ב-11 בספטמבר, נאבקו בטליבאן באפגנסיטן ובפקיסטן והיו במצוד אחרי הטרוריסט בן לאדן וכל זה תוך כדי משברים כלכליים.

בינתיים התרחבה תוכנית הגרעין האיראנית, התעצמה ותקעה יתד עמוק. כיום זה כמעט מאוחר מדי, אבל עדיין לא אבוד. המלכודת שלתוכה אנו עלולים ליפול היא שנקבע שלבים לטיפול באיום ונעמיד אותם בסדר כרונולוגי. דהיינו, שלב ראשון דיפלומטיה, שלב שני סנקציות ורק אחר כך שימוש בכוח צבאי. כאילו ניתן להגדיר במדויק מתי מתחיל שלב ראשון ומתי הוא מסתיים.

המטרה: ביטול מוחלט של הגרעין

כל עוד האיראנים אינם מניפים "דגל לבן" ולא מכריזים על ביטול התוכנית, אי אפשר לקבוע שהניסיון המדיני המלווה בסנקציות מיצה את עצמו. מצב כזה של טשטוש יכול להימשך ללא גבול. האיראנים ממשיכים להתקדם ומן הסתם אי אפשר לקבוע מתי העת הנכונה ליוזמה צבאית. את התוכנית צריך לעצור ולכן לא ייתכן מצב שבו יושלם קודם כול תהליך הסצקציות, משא ומתן ורק אחר כך נעבור למסלול צבאי. הדרך היא לפעול במשולש: סנקציות, לחץ מדיני ויוזמה צבאית. הכול יחד, במקביל ובמתואם.

סנקציות לבד אינן מספיקות. סעיד ג'לילי וקתרין אשטון בשיחות בבגדד על הגרעין(צילום: רויטרס)

מהלך מדיני וצבאי מחייב הגדרת מטרה מראש. טעות, או אפילו רק טשטוש בהגדרת המטרה עלולים להוביל לכישלון. למשל, קביעה שהרס התשתיות היא המטרה זו שגיאה. קביעה שהפלת השלטון האיראני היא המטרה זו שגיאה (אף שעדיף שכך יקרה). היום, בחלוף כמעט 30 שנה, הסתפקות רק בדחיית התוכנית גם זו שגיאה. הסנקציות, הלחץ המדיני, ואפילו הרס תשתיות - כל אחד בפני עצמו אולי יעכבו אך לא יבטלו. המטרה היא ביטול מוחלט של תוכנית הגרעין. חד וברור, לעצור ולבטל את התוכנית. צריך לשאול כיצד גורמים להנהגה האיראנית להחליט שעליהם לחדול מהתוכנית, שכן זוהי המטרה וזהו ההישג הנדרש!

שיתוף פעולה - תנאי הכרחי

זוהי הפעם הראשונה שבפני ישראל אתגר מדיני וצבאי הרחק מגבולותיה. עד כה לחמנו תמיד בתוך הבית או בסביבתו. תמיד נשארנו נאמנים לאתוס התקומה: איש לא יילחם עבורנו אלא אנחנו. אולם כאשר שדה הקרב נמצא במרחק אלפי קילומטרים - שיתוף אחרים איננו פגיעה באתוס, שיתוף פעולה עם ידידים הוא אפילו אינו אופציה לשיקול אלא תנאי.

יש מי שמפרשים בטעות שתיאום ושיתוף פעולה אסטרטגי עם ידידים פירושו חולשה. להם צריך להזכיר שארה"ב, החזקה בתבל, שמלחמותיה בדרך כלל הרחק מגבולה, תמיד וללא יוצא מן הכלל, לא תצא למערכה לבדה בטרם הבטיחה שיתוף ותיאום עם ידידים. ארה"ב החזקה לעולם לא תצא לקרב מבלי להבטיח תמיכת ידידותיה ושיתוף פעולה עם אלה השוכנות בסמוך לזירת הקרב. בעולם יש תמימות דעים נגד גרעין בידי איראן. כך סבורה אמריקה וכך חושבים גם האירופים, הטורקים, הרוסים ואפילו (אולי בעיקר) מדינות ערב. לכן לא ייתכן שלא תימצא דרך לגייס אותם למשימה.

נפנוף החרבות שנועד להמריץ את האחרים להטיל סנקציות ולעודדם לפעול צבאית היה נכון בתחילת הדרך. היום הוא עלול להיות חרב פיפות. קיים חשש שתגבר אצלם דווקא העצלות לפעול והפיתוי להשאיר את הבעיה לפתחנו במקום העידוד לפעול יחד. ארה"ב היא המפתח, זהו אינטרס חיוני לא רק שלנו אלא שלה, גיוסה למשימה יאפשר לפתוח את המנעול.

אלוף במיל' איתן בן אליהו, לשעבר מפקד חיל האוויר

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il