הדילמות של מורסי
בשעה שחצי האי סיני פרוץ לטרור ולפשיעה, נשיא מצרים לא מסוגל להכריז מלחמה כוללת בג'יהאד. כל שנותר לו ולאחים המוסלמים הוא למצוא מפלט בהאשמת ישראל
"המתקפה הזו, מתקפה של פחדנים, לא תעבור בשקט ללא תגובה", מאיים ומבטיח הנשיא המצרי החדש, מוחמד מורסי, אבל מבע ההפתעה שעל פניו מסגיר את תחושותיו האמיתיות.
מורסי אינו מאמין שזה קורה לו. ולמה שיאמין? הרי הוא אינו פונה נגד האיסלאם, כפי שרבים במצרים ניסו לתאר את קודמו בתפקיד, חוסני מובארק. וכמובן שהוא אינו נציג החילוניות. מגיל 26 הוא משתייך אידיאולוגית ופוליטית לאחים המוסלמים, תנועה איסלאמיסטית השואפת לשוב אל הסדר העולמי הנכון, לפי האיסלאם: חיים לפי חוקי השריעה (ההלכה האיסלאמית), בה הדת אינה נפרדת מן המדינה וכל האזרחים מחויבים לנהוג בהתאם לחוקי האיסלאם.
עוד בערוץ הדעות של ynet:
רדיפת צרכני הקנאביס עולה לנו ביוקר / דקל-דוד עוזר
איציק שמולי, אתה לא מייצג אותי / דני מגנר
ועם זאת, מנהלי ומהנדסי מה שמכונה "הג'יהאד העולמי" אינם מתחשבים באופייה האיסלאמי החדש-ישן של מצרים, וטובחים בחיילים מצרים, כאילו היו "אחרוני החיילים הציונים", לדברי אחד המגיבים בפורום של אתר חמאס. אותו אתר, שגם מיהר להוציא הודעת גינוי דחופה ל"מתקפה על החיילים המצרים" וכינה אותה "פשע נבזי".
הסיבה לפרסומים הדחופים הללו אינה טמונה רק בעובדה שחמאס היא סוג של חברת בת של האחים, אלא מסיבה הישרדותית בסיסית. לפי דיווחים לא-רשמיים שהגיעו לאוזניו של מורסי, חלק מהמפגעים בגבול המצרי הם פלסטינים מרצועת עזה, הנמצאת תחת שליטת חמאס. זו עובדה ידועה בתקשורת הערבית, בדיוק כמו העובדה שחלק מהמשפחות בעזה משתייכות לפלגים קיצוניים יותר מחמאס, המזוהים עם תאי אל-קאעידה, שכידוע היא נציגה של אותה ישות, בעלת גבולות מטושטשים משהו, המכונה בפי התקשורת "הג'יהאד העולמי".
לא ממהרים לקחת אחריות
מה שמעניין הוא, שבניגוד לפיגועים המבוצעים נגד ישראל באופן ישיר, הפעם - כשהפיגוע כוון גם נגד מצרים - אף ארגון אינו ממהר לקחת אחריות. יתרה מזאת, ארגונים קיצוניים הדוגלים בג'יהאד נגד מטרות מערביות ואף ערביות - אם הן אינן נאמנות לעקרונות האיסלאם לדעתם - מנסים לגלגל את האחריות הזו על כתפי ישראל. והפעם, לא במשחק אפולוגטי, הטוען שכל פעולת ג'יהאד הנעשית למען האדרת כבוד אללה בעולם, מותרת בשל "הכיבוש הציוני ושיתוף הפעולה העולמי עמו", אלא באופן ישיר.
אל-גמאעה אל-איסלאמיה, תנועה פונדמנטליסטית ורדיקלית מאוד היושבת במצרים, יצאה לתקשורת מיד אחרי התקיפה והכריזה שמי שביצע את הפיגוע הנוכחי בגבול המצרי הוא "ללא ספק המודיעין הציוני". הסיבה להודעה זו נעוצה, ככל הנראה, במיקום גיאוגרפי. מדובר בגמאעה המצרית, שיושבת במצרים תחת שלטונו של מוחמד מורסי ונתונה לחסדיו. מכאן, שמנהיגי התנועה החיים במצרים אינם יכולים להרשות לעצמם הזדהות פומבית עם תנועות ג'יהאדיסטיות בעולם. וזאת, למרות הקרבה ההיסטורית בין התנועה לבין שייח איימן אל-זוואהירי, העומד בראשה של תנועת אל-קאעידה מאז מותו של בן לאדן.
מורסי עומד בפני דילמה קשה יותר ממה שנדמה ממבט ראשון. בניגוד למנהיגי המערב, הוא אינו יכול להכריז על מלחמה נגד הג'יהאד העולמי. למרות חילוקי הדעות האידיאולוגיים בין תנועת האחים המוסלמים, המוכנה להשתנות בהתאם לנסיבות הפוליטיות והלאומיות, לבין תומכי הזרם הגי'האדי-סלפי, הדוגל בהשלטת הסדר הנכון לפי השריעה בעולם כולו, מורסי אינו יכול שלא לתמוך בסלפים בפומבי. ולו בגלל השתייכותם למחנה פוליטי אחד במצרים. המשמעות תהיה שהמלחמה במפגעים תהיה נקודתית, וככל הנראה לא מאוד יעילה. כך זה נעשה במדינות כמו עיראק, פקיסטן, ובאזורים פרוצים אחרים, בהם לתאי טרור ג'יהאדיים ניתנת הזדמנות להתפתח ולפעול ללא הפרעה מיוחדת.
מפלט בטיעוני ארגונים קיצוניים
חצי האי סיני הפך לאזור פרוץ המזמן פשיעה וטרור מכל סוג. כשמוחמד מורסי נבחר לנשיא מצרים הוא חשש שיצטרך להתעמת עם הרבה בעיות פנימיות, בין היתר חוסר אמון, ועל כן, לאחר שנבחר התנער בפומבי ממפלגת האם שלו, האחים המוסלמים. זו הייתה הכרזת נאמנות אזרחית לכלל אזרחי מצרים, גם אלה שלא תמכו בו מבחינה אידיאולוגית. עם זאת, הוא אינו יכול להתנער מערכי האיסלאם עד כדי הכרזה פומבית על מלחמה כוללת בג'יהאד, שפועל נגד הצבא המצרי. וכל מה שנשאר לו, לכאורה, זה לקרוא למתקפת הג'יהאד הזו "מתקפה של פחדנים" ולשתף פעולה עם ישראל, מה שבטוח לא מוסיף לו נקודות ברחוב המצרי היום.
זו הסיבה שבגללה מורסי והאחים המוסלמים מוצאים מפלט בטיעונים מבית מדרשה של אל-גמאעה אל-איסלאמיה ויוצאים בהצהרות זהות, שמאשימות את ישראל ("המוסד, "המודיעין הציוני") במתקפה על הגבול המצרי. זו, כמובן, המשך המסורת העתיקה של שימוש בעיקרון האיסלאמי "תקיה" - הסתרת המציאות או הכוונות האמיתיות מתוך הגנה עצמית. כך נוהגים מיעוטים שיעים בסביבה סונית עוינת. כך נוהגים האחים המוסלמים זה עשרות שנים במערב, כשהם מסווים את הקיצוניות שלהם באמצעות תמיכה מזויפת בעקרונות דמוקרטיים-מערביים. וכך נוהגת מצרים מאז 1979, כשהיא משתמשת בישראל כדי להראות את נאורותה למערב. בה בעת היא מנצלת את "הכיבוש הציוני" והסוגיה הפלסטינית כדי לצבור לגיטימציה ואהדה בעולם הערבי.
כך פותר מורסי את הדילמה הגדולה שלו. מצד אחד, הוא אינו חייב לגנות את הג'יהאד העולמי על פלגיו ותנועותיו, ומצד שני, הוא יכול לבעוט בשותף הישראלי ככל העולה על רוחו, למרות שהוא בן בריתו היחיד שמסוגל להעניק לו סיוע אמיתי בבעיה הבוערת נגד הג'יהאד והטרור בסיני. אם נצא מנקודת הנחה, שמטרתם של הפלגים הג'יהאדיסטים לזעזע את המערכת ולהבעיר מלחמה בין ישראל למצרים, בעקבות ההצהרה האחרונה של האחים המוסלמים, הם התקרבו למטרתם עוד צעד אחד.
דינה ליסננסקי, ממחברי הספר "האחים המוסלמים", דוקטורנטית באוניברסיטה העברית בירושלים.
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
