בג"ץ קבע: לינדנשטראוס יוכל להשלים דו"ח הרפז
השופטים דחו את העתירה נגד חוק הארכת כהונת המבקר, אך קבעו כי כל פעולה מלבד חתימה תדרוש אישור המבקר הנוכחי. רובינשטיין מתח ביקורת: החוק - חטוטרת על מבקרים עתידיים
שופטי בית המשפט העליון דחו היום (ג') את העתירה לבג"ץ נגד חוק הארכת כהונת מבקר המדינה, שהעניק למבקר המדינה הקודם, מיכה לינדנשטראוס, ארכה של שלושה חודשים לצורך סיום כתיבת דו"חות שהטיוטה שלהם נמסרה למבוקרים. המשמעות: לינדנשטראוס יוכל לחתום את דו"ח הרפז. בהכרעה בלטה ביקורת חריפה שמתח השופט אליקים רובינשטיין על החוק שמהווה, לדבריו, "חטוטרת אפשרית על גבם של מבקרי מדינה עתידיים".
כותבות נוספות בערוץ החדשות
- עסקת הגזירות: הדיל הסודי של ש"ס והליכוד
- קהיר: רה"מ הותקף בהלוויית החיילים שנרצחו
- לונדון: לאן נעלמו שבעה ספורטאים מקמרון?
לפי פסיקת בג"ץ, כל פעולה אחרת מלבד חתימה תדרוש מלינדנשטראוס את אישור המבקר הנוכחי יוסף שפירא. הדיון בחוק התקיים במסגרת עתירה שהגיש עו"ד שלומי פרידמן שטען כי החוק עומד בסתירה לחוק יסוד מבקר המדינה, שבו מוגדרת תקופת כהונתו של המבקר לכהונה אחת בת שבע שנים.
בתגובתה לעתירה, הודתה המדינה כי יש קושי חוקתי בחוק וציינה כי היועץ המשפטי לממשלה התנגד לו. מנגד, טענו נציגי המדינה שסמכויותיו של המבקר מצומצמות מאוד ובפרשנות כזאת שני החוקים יכולים להתקיים אחד לצד השני. למעשה, בפסיקה התקבל מתווה היועץ המשפטי יהודה וינשטיין.
השופטת עדנה ארבל ציינה בהחלטה כי השופטים החליטו לדחות את העתירה כפי שמאפשרת הפרשנות שהוצעה, לפיה סמכותו של המבקר היוצא בטיפול בדו"חות המצויים בשלבים סופיים אינה שקולה להארכת כהונתו של מבקר המדינה היוצא.
"רושם של התערבות פוליטית"
השופט אליקים רובינשטיין הוסיף: "לטעמי לא הייתה עתירה זו נטולת טעם מכול וכול, ובמישור המשפטי לא במחי יד איננו נעתרים לה". רובינשטיין הוסיף וביקר את החוק החדש וציין כי אין רמז לארכה בחוק יסוד המבקר. הוא ציין כי חוק נקודתי כזה עלול "להישאר בספר החוקים (אם לא יבוטל כלעומת שנחקק בחיפזון, ולא אזכיר ממי החיפזון בתרבות אזורנו), כחטוטרת אפשרית על גבם של מבקרי מדינה עתידיים, אם יופעל".
השופט ציטט את מכתבו של עו"ד אייל ינון, היועץ המשפטי לכנסת, שכתב כי "עולה רושם של התערבות פוליטית בעבודת ביקורת המדינה, וזאת ממניע קוניונקטורלי שאינו תוצאה של חשיבה מוסדית משטרית".
למרות זאת, הצטרף רובינשטיין להחלטה כשקבע שהתערבות בחקיקה אמורה להגיע במקרים קשים וקיצוניים יותר "של פגיעה משמעותית בזכויות שאינה צולחת מבחנים חוקתיים; ויוכל שלא ירחיק לכת במקרה כגון ענייננו".