צהר לחקיקה: לשמור על זהות הילד המאומץ

חכמינו במסכת ברכות תלמוד משלו משל: הלך לו השועל על גדות הנהר וראה בנהר דגים הבורחים ממקום למקום. שאל אותם השועל: מדוע אתם בורחים? אמרו לו הדגים: מפני הרשתות של בני האדם. הציע להם השועל: אולי תבואו לגור אתי ביבשה? אמרו לו הדגים: עליך אומרים שאתה פיקח? הרי אם במקום גידולנו הטבעי אנחנו בקושי שורדים, כיצד נשרוד מחוץ למקום גידולנו?

• אהבתם? עשו לנו לייק בפייסבוק!
  

עוד בערוץ היהדות  - קראו:

• שדרן כינה את הציונות-הדתית "סרטן" - ופוטר
• בגלל ה'שכנים' לקבר: חרדים העבירו גופת אביהם
• מוהלים על הקוראים לאסור מציצה: "אנטישמים"
  

מכאן למדו חכמינו עד כמה חשוב לנו לשמור על זהותנו כדי לשרוד, ואני מבקשת ליישם תובנה זו בעזרת הצעת חוק הקובעת שכאשר שירותי הרווחה משתמשים בסמכותם להוציא נוער בסיכון מביתם למקום חסות, הם יבחרו במקום שמשמר את השפה ואת אורח החיים שאליהם התרגלו, ואשר מהווים חלק מזהותו של הנער.

היכרותי עם נושא זה החלה בעקבות פניות מאת אזרחים שילדיהם הוצאו מבתיהם והועברו למסגרות חוץ-ביתיות, וזאת מבלי להתחשב במאפיינים התרבותיים של הילדים. באחד המקרים, למשל, הועברה ילדה בת 9 ממשפחת עולים חילונית דוברת רוסית, למשפחת אומנה דוברת עברית. שירותי הרווחה לא אפשרו לאימה של הילדה, לאחותה המשרתת בצבא וכן לסבתה להיפגש עם הבת במשך יותר משנה. כאשר התקיימה הפגישה לבסוף, נדהמה האם לשמוע שהבת אינה מעוניינת בקשר עמה.

העברת ילד למסגרת שבה אורח החיים שונה ממה שהורגל אליו ושבה השפה אחרת, מובילה לניתוק מלא מהמשפחה הביולוגית. נתקלתי בלא-מעט מקרים שבהם ילד ממשפחה דוברת רוסית או דוברת אמהרית הועבר למשפחה הדוברת עברית בלבד. אחרי שהילד הוחזר למשפחתו הביולוגית, הוא התקשה מאוד לתקשר עמה, וממילא להרגיש קשר משמעותי עם האנשים האמורים להיות האנשים הקרובים ביותר בעבורו.

להישאר בסביבה

הצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון – בחירת ידיד ומקום חסות בהתחשב בארץ מוצאו ובשפת אמו של הקטין), התשע"ב–2012, שהגשתי יחד עם חה"כ שלמה מולה, קובעת כי ילד שהוצא מבית הוריו יועבר למסגרת שבה מדברים בשפה המוכרת לו, ואשר מתנהל בה אורח חיים הזהה או דומה לאורח החיים שהוא מכיר.

ניתוק ילדים באופן מוחלט מהוריהם מנוגד גם למסורת היהודית הרואה בקשר בין הורים ביולוגיים לילדיהם קשר בל יינתק, המגדיר באופן מוחלט את זהותו הפרטית של הילד, את זהותו המשפחתית וכן את הקבוצה החברתית ואת הלאום שאליהם הוא משתייך. 

מערכת יחסים זו אף מחייבת את הילדים להמשיך לנהוג כלפי הוריהם הביולוגיים כהוראת הפסוק "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ", ואפילו במצבים שבהם נהגו ההורים שלא כראוי: "אפילו היה אביו רשע ובעל עבירות - מכבדו ומתיירא ממנו" (רמב"ם). מן העבר השני, ההלכה מחייבת את ההורים הביולוגיים להמשיך להיות מעורבים בחינוך ילדיהם (תלמוד בבלי, קידושין כט ע"א).

המשפחה כערך

הצעת החוק שאותה אני מקדמת שואבת מאמונה בחשיבות שימורם של ערכי המשפחה. פעמים רבות יש לי תחושה שמדינות המערב, ובכללן מדינת ישראל, קיבלו החלטה לפרק את מוסד המשפחה המסורתי הביולוגי מתוך זלזול בחשיבות מוסד זה כמעצב הזהות של הילד ומתוך זלזול

במושג של סמכות הורים שתפקידה להקנות ערכים. דבר זה בא לידי ביטוי בקלות הבלתי נסבלת שבה בתי משפט מוציאים ילד מביתו הביולוגי על סמך חוות דעת של עובדים סוציאליים מקומיים הנתונים ללחצים של משפחות אמנה מקומיות ומתוך צורך למלא מכסות של ילדים במרכזי סיוע שונים ברחבי הארץ.

אני שמחה מאוד ששר הרווחה והשירותים החברתיים, משה כחלון, החליט לתמוך בהצעת החוק הנוכחית, ולכן גם ועדת השרים לענייני חקיקה תמכה בה, ומקווה שגם היא תעבור בקרוב את הליכי החקיקה. חוק זה יביא רווח רגשי רב לילדים המאומצים ולהוריהם, ובנוסף ישלח מסר בדבר חשיבותם של ערכי משפחה, ובכך תהיה מדינת ישראל ערכית יותר ויהודית יותר.