אנטוני קידיס מסרב למות
סולן "רד הוט צ'ילי פפרס" אנטוני קידיס, התקרב אל המוות אינספור פעמים בחייו: הוא ברח מסוחרי סמים חמושים, שבר את הגב בקפיצה מקומה חמישית, עף מאופנוע דוהר, ונלחם עם מקק שנכנס לו לגולגולת. תשע נשמות? קטן עליו. קבלו כתבה ראשונה בסדרת סיפורי הלהקה, לקראת הגעתה לישראל
(אנטוני קידיס, 2004)
תאמינו או לא, הציטוט הזה מתוך "Scar Tissue", ספרו האוטוביוגרפי של אנטוני קידיס, הוא רק קצה הקרחון בכל הנוגע לסכנת המוות שנשקפה שוב ושוב לחייו של סולן ה"רד הוט צ'ילי פפרס". מעבר להיותו המנהיג של אחת הלהקות הגדולות בעולם, קידיס עבר חיים לא נורמליים, לטוב ולרע. את הרגעים הטובים, רוב המעריצים מכירים, ומאזינים להם מדי יום - אבל כשקידיס חווה צרות בחייו, אלה לא היו סתם צרות, אלא הרי געש של צרות צרורות. והאיש הזה, שעומד חסון עם גוף גדול ושרירי בכל ערב על הבמה, כמעט ונפרד מהעולם פעמים רבות. איכשהו, הוא תמיד הצליח לעמוד שוב על רגליו - ולנצח.
בדיוק חודש לפני הופעתה ההיסטורית של הלהקה בפארק הירקון בתל-אביב, החלטנו לצלול אל החיים המאוד לא שגרתיים של ההרכב, והיצירות השונות מכל התקופות. בכל שבוע עד לתאריך המיועד, נתמקד ברגעים מיוחדים מחייהם ומהצלילים שיצרו. בתור התחלה, החלטנו לשחזר איך כמעט ואיבדנו את אנטוני קידיס, כל כך הרבה פעמים. אתם מתארים לעצמכם מה היה קורה אילו לא היו לו נשמות כשל חתול?
- רוצים כרטיסים להופעת רד הוט צ'ילי פפרס בישראל? היכנסו ל-ynet Shows
על כל המקרים האלה, קידיס מפרט בכתיבה מופלאה בספרו. הספר, שיצא לפני כשמונה שנים, לא תורגם לעברית ולמרות זאת, מעריציו שטרם קראו את 465 העמודים - חייבים זאת לעצמם. קידיס כל כך מפתיע, מדויק ושנון, חושף את חייו שמצד אחד נראים כאילו התרחשו רק בדמיונו, ומצד שני - מציאותיים עד פחד. עבור מי שעוד לא קרא, נשתדל שלא להרוס ולחשוף את הכל - אבל ישנם רגעים שאי אפשר לוותר עליהם, ורק כשתקראו עליהם, תכה בכם האימה.
קוק, סמים ורוקנ'רול
בכל חייו הבוגרים, קידיס נודע בהתמכרותו הנוראית להרואין וקוקאין. הוא הזריק סמים במקומות המלוכלכים בעיר התחתית של לוס אנג'לס ובחדרי המלון היקרים ביותר בעולם. למרות שעד כמה שידוע היום הוא נקי כבר שנים רבות, קידיס מצא את עצמו לאורך חייו בנקודות שפל מזוויעות ושותתות דם. אחת מהן הוא הנציח באחד מהמנוני הלהקה הנצחיים, "Under The Bridge".
"שם נטפתי דם, שם נתתי את חיי". הקליפ ל-Under The Bridge
על אחד הרגעים בהם קידיס כמעט מת בגלל התמכרותו, כתב בתחילת הספר. הוא מציג את מריו, אחד מחבריו הנרקומנים מימיו השחורים בשנות השמונים, אותו נהג לפגוש בדאון-טאון. הם היו מתמסטלים במשך ימים עד שנגמרו להם הסמים, מה שהכריח אותם לצאת ולהשיג עוד, גם אם זה היה בארבע וחצי לפנות בוקר. מריו טען שהוא משתף פעולה עם המאפיה המכסיקנית וכך מספק להם סמים, אבל קידיס אף פעם לא ידע האם להאמין לו.
באחת הפעמים נסעו השניים לאחד הרחובות שקידיס מתאר כ"מקום שלעולם לא תרצה להיות בו, אבל המחירים שם היו הכי טובים". דרך שכונת הגטאות הם הגיעו לבניין ישן והרוס. מריו לא הסכים שקידיס ייכנס איתו להביא את הסמים, ולמרות שהזמר חשש שמריו ייעלם לו עם הכסף, הוא מסר לו את ארבעים הדולרים האחרונים שלו ונשאר לחכות לו בחוץ.
כמעט בקריז התפלל שמריו ייצא כבר עם הסמים ועצם את עיניו. פתאום הרגיש צל מרחף מעליו, הוא הסתכל מעבר לכתפו וראה אדם ענק ומלוכלך, עם חזות מכסיקנית-אינדיאנית, מתקרב אליו במהירות עם מספריים ענקיים לקיצוץ צמחים. עוד רגע והמספריים היו פוגעים בקידיס, והוא הצליח לחמוק בדיוק כשמולו קפץ בחור נוסף, מכסיקני רזה עם מבט משוגע בעיניים, אוחז בסכין.
קידיס החליט שהוא לא מתכוון להיכנע - וכשהוא מתייצב מול המוות החליט לרוץ לעבר הסכינאי הרזה, זרק עליו את הז'קט שלו, הפיל את הסכין מידיו וברח משם כמו משוגע. הוא רץ ורץ עד שהצליח לגרד מאנשים כמה מטבעות ולהגיע לטלפון ציבורי. המפתחות, הכסף וגם המזרקים נשארו בז'קט.
הוא התקשר למנהל הלהקה וביקש שיבואו לאסוף אותו בדרך להופעה באריזונה, שתוכננה לאותו היום. אחרי כמה שעות הרכב הגיע, קידיס עלה, נרדם, הזיע נורא - וכשהתעורר הרגיש נהדר. "חלקתי אל.אס.די עם פלי", הוא סיפר, ובאותו הלילה הם הרעידו את אריזונה.
נשבר לו הגב
בחזרה אחורה: בשנתו הראשונה של קידיס בתיכון "פיירפקס" בלוס-אנג'לס הוא פגש את פלי, אז מייקל בלזרי, או פשוט מייק. בין השניים נוצר קליק טבעי וכמו שני מתבגרים פרועים, הם חיו את החיים על הקצה, עוד הרבה לפני שהחליטו להתפשט על במות. מלבד ניסיונותיהם עם סקס וסמים, קידיס ופלי פיתחו מנהג להתגנב לבניינים בלוס אנג'לס שבמרכזם בריכה משותפת. הם נהגו לעלות לאחת הקומות ולקפוץ ממנה ישירות אל תוך הבריכה.
אם נכחו אנשים מסביב, זה הצחיק אותם אפילו יותר - ואם לא, הם לקחו את הזמן והשתוללו בבריכה. יום אחד, כשהצליחו להתגנב אל הקומה החמישית כדי לצלול למטה, קידיס פספס את הבריכה בכמה סנטימטרים. הוא נחת עם עקביו ישר על הבטון, התגלגל אל הבריכה והחל לשקוע במים.
באורח פלא, הוא הצליח למשוך את עצמו מהבריכה ולשכב על הבטון. הוא ראה מעליו את פלי אבל לא יכול היה להזיז את הגוף, כשאחד השכנים התקשר לאמבולנס. כשהגיע לבית החולים, סיפר לו הרופא שהגב שלו נשבר ושזה לא נראה טוב. אחרי שבועיים של תרופות בבית החולים (מהם מאוד נהנה), הוא לא יכול היה להישאר יותר במקום, והגיטריסט הלל סלובק עליו השלום הוציא אותו משם לביתו. קידיס נשאר במיטה עוד כמה שבועות, מפוצץ במשככי כאבים. באורח פלא, הוא חזר לחיים המשוגעים שיובילו אותו לחיים משוגעים עוד יותר עם הרד הוט צ'ילי פפרס.
רק עם אופנוע
בסוף שנות התשעים, זמן לא רב לפני שצ'ילי פפרס עשתה את הקאמבק הענק שלה עם האלבום "קליפורניקיישן", קידיס עדיין ניהל מלחמה קשה בהתמכרותו לסמים, וביקר לעיתים תכופות במכוני גמילה. באחת הפעמים, אחרי שהשתחרר ושמר על גוף נקי, הוא הפך אובססיבי כלפי האופנוע שלו, עליו דהר ברחבי לוס אנג'לס. יום ראשון אחד, בדרך לפגישה הטיפולית במכון הגמילה, נסע קידיס עם האופנוע ברחוב גרדנר כשמולו יצאה מכונית מחניה וחסמה את דרכו.
ההתנגשות היתה מהירה מאוד. קידיס עף מהאופנוע, נחת על המכונית ובאורח פלא, נפל ממנה עם רגליו על הרצפה והצליח לשמור על שיווי המשקל, נעמד - ומרוב לחץ, התחיל לרוץ. הוא היה בטוח שנס התרחש, עד שהביט על ידו וגילה שהעצמות שלה נדחפו אל תוך האמה. הוא המשיך לרוץ עד שהגיע לחנות, משם פינה אותו אמבולנס לניתוח חירום בבית החולים. מזל גדול שבאותה משמרת עבד רופא מומחה ליד, שניתח אותו והחזיר את היד למקומה. שבועות ארוכים נשאר קידיס בגבס, אבל מהר מאוד חזרו החיים למסלולם.
אבל גם במכונית
ומה עם גולגולת שבורה, עצם לחי שבורה, איבוד הכרה ודימום כמעט למוות? תהיו בטוחים שגם זה קרה: בתחילת שנות השמונים ותחילת דרכה של הצ'ילי פפרס, כשקידיס היה שיכור לגמרי, הוא נרדם על ההגה בזמן נסיעה באוטו של אמא שלו, ונתקע בעץ. ההגה נשבר מהפגיעה בפנים שלו - ואחרי שבוע בבית החולים, כשתיקנו לו את העצמות, הוא שוב עמד על רגליו, נהנה מהחיים, ומהסמים.
ומה עם החיה שנכנסה אל קידיס לתוך הראש? זה היה סוג של מקק, שמצא את דרכו לגולגולת שלו דרך האוזן כשקידיס טייל עם חברים באינדונזיה בשנות התשעים, והם ישנו בלילה תחת כיפת השמיים. אחרי כמה ימים גם הגיעה המחלה: הקאות בלתי פוסקות, חום, "שלשולי אש", כפי שכינה אותם, ובחילות.
קידיס, הוזה לגמרי בגלל החום הגבוה, בכל זאת הלך קילומטרים רבים במשך ימים שלמים, כדי לסיים את הטיול. בטיסה חזרה הביתה, דרך ניו זילנד, הוא איבד את ההכרה - וכשהגיע ללוס אנג'לס אישפז את עצמו. הרופאים גילו שמדובר בסוג נדיר של קדחת הדנגי, שנגרמת מעקיצה של יתוש, ורק שבועות של טיפול אנטיביוטי החזירו אותו לחיים.
היתה גם הפעם ההיא, כשקידיס היה ילד קטן, וצוות שלם של משטרה פלש עם אקדחים לבית
שלו ושל אביו, שהיה אז סוחר הסמים של המפורסמים בהוליווד - וכמו בסצינה מהסרטים הם שלפו אקדחים וביקשו מכולם לא לזוז, בעוד הם מחפשים סמים ועוצרים את אביו.
המקרים הרבים האלה הם רק חלק קטן מהפגישות של הזמר מהוליווד עם המוות. קשה יהיה לספר על כולם - רק בשנה האחרונה נותח קידיס ברגלו, שסבלה מכאבים בעקבות פציעות רבות בהופעות. בעוד חודש, קידיס השרירי יעמוד על הבמה בתל-אביב וייתן את כל כולו. כשתעמדו שם בקהל, מתרגשים מהשירים וצועקים בכל הכוח, תדעו שהבנאדם ששר ומשתולל לפניכם הוא לא סתם בנאדם. כמו הלהקה שלו, שכבר 30 שנה מתחדשת, נשארת רעננה ומגדלת דורות חדשים - גם בקידיס יש משהו אחר, יוצא דופן. מישהו כנראה שומר עליו.
