שייקה אופיר: הישראלי שהצחיק עולם שלם
פנטומימאי, שחקן, קומיקאי, כותב ובעיקר גאון: במלאת 25 שנה למותו, מועדון הסרט המופרע מצדיע לשייקה אופיר וחוזר לסיפורים מאחורי הקלעים ולקטעים הבלתי נשכחים
אלמנתו, לידיה אופיר, הזמינה אותי לצפות בחומרים מצולמים של שייקה. ישבנו וצחקנו מממערכונים הקלאסיים שלו, כאילו שנינו צופים בהם בפעם הראשונה, וחזינו גם בכמה רגעים נדירים שפחות מוכרים לקהל הישראלי. לאורך כל אותו ערב שאלתי את עצמי - איך מכניסים את כל זה לשעה אחת?
ישעיה גולדשטיין (כן, גולדשטיין) נולד ב-1928, דור רביעי למשפחה אשכנזית בשכונת אבן יהושע החרדית, ליד מאה שערים. הוא ספג מסביבתו יידיש, לדינו, צרפתית וערבית. כיוון שהיה גם צנום וגם האשכנזי היחיד בכיתה, החליט לאמץ מבטא מזרחי עם ח' ו-ע' כדי להשתלב בין יתר הילדים. רבים האנשים שיפגוש במהלך חייו ושיחזרו אלינו מאוחר יותר דרך דמויות שימציא - למשל, המערכון "ציונה והעין המקולקלת" שמבוסס על רופא העיניים, דוקטור אברהם תיכו, דמות מוכרת בירושלים מימי ילדותו של שייקה.
בגיל 15 וחצי הבין שייקה שהגיע הזמן להיות בן אדם. הוא הגיש בקשה ל"פלסטיין פוסט אופיס" במטרה לעבוד כפקיד בדואר. אביו אמר ש"זה מקצוע מכובד", ושייקה הבין שאם לא יעשה משהו ומהר, הוא עלול למצוא את עצמו כפקיד דואר עד סוף ימיו. אז הוא ניגש למשרדי הפלמ"ח.
- "בן כמה אתה?"
- "18", שיקר.
- "וההורים מסכימים שתלך לפלמ"ח?"
- "בטח", שיקר שוב.
בפלמ"ח פגש את המשורר חיים חפר, שאמר לו ש"ישעיהו גולדשטיין מצלצל גלותי מדי", והמציא לו את שמו המוכר - שייקה אופיר. אחרי שהשתלב בתיאטרון החליט לעזוב את הכל ולנסוע לפריז כדי ללמוד... פנטומימה. הוא הצטיין בכך, ואף הצטרף ללהקה של מרסל מרסו האגדי. לימים יצליח לשלב את הפנטומימה במופעי הבידור שלו. הנה אחד הקטעים המפורסמים שמדגימים זאת: שערה ומחט.
אחרי כמה שנים בתיאטרון הקאמרי שוב החליט לעזוב הכל - הפעם במטרה לנסוע לארצות הברית. הביקור תוכנן במקור לשלושה חודשים, אבל התארך לכמה שנים אחרי שההצלחה האירה לו פנים. הוא יצא במופע אוף-ברודוויי בשם "41 בשק", בו גילם 41 דמויות שונות. שייקה זכה לכתבות גדולות ב"ניו יורקר" וב"לייף", ומבקרי התרבות בניו יורק הדביקו לו את הכינוי צ'רלי צ'פלין הישראלי. הנה קטע נדיר מאותו מופע בארצות הברית, בו שייקה מגלם דמות של תייר אמריקני בפריז, שמבקש עזרה להגיע ממקום למקום.
אחד הסיפורים המפתיעים של התקופה נוגע להופעתו בפני נציגי האומות המאוחדות: מדי שנה נערך במקום נשף חגיגי, ובו הופיעו אמנים מהשורה הראשונה. ב-1960, סמי דיוויס ג'וניור אמור היה להופיע אך נאלץ לבטל בשל מחלה, וברגע האחרון הזעיקו את שייקה אופיר. שייקה עלה לבמה, ואז נעמדו נציגי המדינות הערביות ופנו לעזוב את האולם במחאה על כך שישראלי עומד להופיע. באותו רגע החליט שייקה לבצע את המערכון על "המורה לאנגלית", שבו הוא מגלם מורה ערבי שמלמד את התלמידים על שייקספיר. אלו שקמו ללכת, נעצרו המומים למשמע המבטא והבדיחות ("נוט בי לייק באטר, בי לייק ביבל!") וחזרו לשבת במקומותיהם, כדי לצחוק יחד עם כולם.
השמועה על הגאון מישראל נפוצה במהירות. היה לו סוכן שאמר ששייקה אופיר מצלצל ישראלי מדי. מעתה, ייכתב שמו "Shay K.Ofir". בשלב הזה כבר יצא לסיבוב הופעות משותף עם מרלן דיטריך והצטרף לצוות תוכנית הפריים-טיים של סטיב אלן (גלגול מוקדם של תוכנית "הלילה", אותה מגיש כיום ג'יי לנו). הוא אף מצא עצמו מככב בתור בובת שעווה בסדרת המתח עטורת הפרסים של אלפרד היצ'קוק. אולם ככל שההצלחה בחו"ל הלכה והתעצמה, התעצמו גם הגעגועים הביתה. פעם אחת ראה אותו בחו"ל ישראלי, חצה את הכביש וקרא לעברו בעברית: "יורד!". שייקה לא הרגיש טוב עם זה.
ב-1961 פנה אליו גדול אמרגני ישראל, אברהם "דשא" פשנל, ואמר לו: "אין לך מה לעשות באמריקה, יש לי פה משהו בשבילך". וכך, אחרי ארבע שנים וחצי, הוא סירב להצעה לגלם על הבמה את דמותו של וולטר מיתי (אחד התפקידים שפרסמו את דני קיי) וחזר ארצה.
וכאן מה קרה? הוא הלך בתל אביב ופתאום מישהו הבחין בו, חצה את הכביש ואמר לו: "איזה שמוק, למה חזרת לארץ? אם היית נשאר, היית מקבל פספורט אמריקני". אבל הפעם שייקה לא נשאר חייב: "בשביל לעשות אמנות אני זקוק להיות בארץ שלי, לדבר בשפה שלי, מוקף בזיכרונות הילדות שלי. אין לי שום אפשרות אחרת".
פשנל הפגיש אותו עם שלושה מיוצאי להקת "התרנגולים": גברי, פולי ושייקה. הם היו שונים זה מזה, ומה שאיחד אותם הן תנועות הכוריאגרפיה הנשיות, משהו שלמדו בלהקה. שייקה אמר שצריך לעקור את התנועות האלה מהשורש והורה להם ללבוש חליפות ועניבות. הם אמרו לו: "השתגעת? ינדו אותנו מהחברה". הגששים המשיכו להופיע בחליפות עד שהתפרקו בשנת 2000.
כבר לקחת את כולה, ורק את היד אתה מבקש?
את לידיה שומאכר פגש במקרה, בקפה קליפורניה של אייבי נתן ברחוב דיזנגוף. היא ראתה גבר עם עיניים יפות וירוקות מסתכל עליה, ולא ידעה מי הוא בכלל. אחרי שעה וחצי של החלפת מבטים, אמרה לו רק "שלום" - והלכה. שייקה אמר לחבריו: "הבחורה הזו לא מפה". כמה ימים אחר כך שוב הלכה ברחוב דיזנגוף, ושוב ראה אותה מרחוק. הפעם חצה את הכביש ופנה אליה בדברים.
- "קוראים לי שייקה, זוכרת שהתסכלנו אחד על השנייה?"
- "כן, היה כיף, משהו בלתי רגיל".
- "אפשר להתקשר אלייך?"
- "בטח שאפשר".
השניים נפרדו. הוא לא לקח את מספר הטלפון שלה. אחרי שערך בירור קצר, הבין שמדובר בבתו של ישראל שומאכר, מהצמד הקומי דג'יגן ושומאכר. כעבור שנה הם נישאו. כשביקש את ידה של לידיה מאמה, אמרה לו זו בחיוך: "הרי כבר לקחת את כולה, ורק את היד אתה מבקש?".
אופיר השתתף בסרטים רבים - "שמונה בעקבות אחד", "דליה והמלחים", אבו אל בנאת" ועוד - אולם הדמות שנחרתה בתודעה הלאומית היא דווקא זו של השוטר ממשטרת תל אביב-יפו, שהופיעה לראשונה בסרט "ארבינקא" של אפרים קישון.
בסרט, חיים טופול מחליט לשדוד את מפעל הפיס במסווה של צילומי סרט, והשוטר שמגיע לחקור את האירוע מבקש תפקיד ואפילו רוקד סטפס. דמות השוטר התמים והילדותי שיצר גרמה לקישון לתת לו תפקיד גדול יותר בסרט "תעלת בלאומילך", ולבסוף כתב תסריט שהוקדש כולו לדמות.
כך נולד הסרט "השוטר אזולאי" (1971) - סיפורו של שוטר שמתקשה להתקדם בסולם הדרגות המשטרתי בגלל טוב ליבו ותמימותו. מפקדו מתקשה לפטר אותו, ופושעי יפו מנסים להיתפס בכוונה על חם כדי שהשוטר הרחמן ישאר בתפקידו. אופיר הוסיף במהלך החזרות הרבה מעבר למה שקישון דמיין. "השוטר אזולאי" זכה בפרס גלובוס הזהב והיה מועמד לפרס האוסקר.
הסצינה שהפכה איקונית בקולנוע הישראלי היא זו שבה שייקה אופיר עומד על מדרגות משטרת יפו, ומצדיע בפעם האחרונה לשוטרי התחנה. קישון סיפר ששם לב שבזמן ההצדעה, לחלוחית הופיע בעינו של אופיר. השוטרים שהשתתפו בסצנה לא הבינו איך האיש שכל כך הצחיק אותם רק לפני רגע, מצליח פתאום לבכות. קישון עצמו התקשה לאשר את הקטע שצולם, כיוון שהרגיש שגם עיניו מתמלאות בדמעות. הוא פנה לצלם דוד גורפינקל, ושאל האם הטייק היה בסדר. גורפינקל הסתובב אליו ואמר: "אני לא רואה כלום, אני בוכה" (ההצדעה המפורסמת - הריצו ל-5:30).
בינואר 1987 אופיר חש ברע. בתחילה חשבו שמדובר בשפעת. הוא הלך להיבדק, וקבעו שהוא בריא לגמרי. באותו זמן שיחק בהצגה "המלך מתיה הראשון". יום אחד התעלף, ואז גילו כי הוא לוקה בסרטן ריאות.
באותם ימים אמר: "יש לי חלום אחד - לקום על הרגליים ולחזור לעבודה". הוא תיכנן תוכנית יחיד שתכיל את כל מה שבנה אותו: מערכונים, פנטומימה, שירה
וריקוד. הוא גם תיכנן סרט המשך ל"שוטר אזולאי", הפעם הוא נהג מונית וברקוביץ' הוא הסדרן בתחנה. אבל שמונה חודשים מאוחר יותר, הכריעה אותו המחלה.
באוגוסט 1987 הלך לעולמו והוא בן 59. הוא לקח אתו עשרות דמויות: את המורה לאנגלית, החקלאי, מנצח המקהלה ("יופי נחמה"), סוניה גורביץ ("יורים אני נשכבת"), אבו זאקי, הכבאי, ושוטר מקוף אחד, השוטר הישראלי המפורסם ביותר בעולם.
קצרה היריעה ועוד לא הזכרנו את תתפקידו בקומדיה הקישונית "השועל בלול התרנגולות", את "חמש מאות אלף שחור" שביים ואיך הצליח גולדשטיין האשכנזי ללמד ערבית את תומר שרון (בן העשר)ב"ג'ארכ קאריבכ". על כל אלו ועוד סיפורים תשמעו במפגש המיוחד של "מועדון הסרט המופרע" שייערך בשבוע הבא ברחבי הארץ.
תודה ללידיה אופיר על שפתחה את הארכיון האישי ואת ליבה במהלך הכנת האירוע וכתבה זו.
אלון גור אריה מרצה ב"מועדון הסרט המופרע" ברחבי הארץ. ביום שבת, 18 באוגוסט, יערכו בסינמטק תל אביב ובסינמטק ירושלים ארועי מחווה לשייקה אופיר עם הקרנת הסרט "השוטר אזולאי". האירוע יגיע לסינמטק ראש פינה ביום רביעי, 22 באוגוסט, ולסינמטק חיפה ביום חמישי, 30 באוגוסט. מפגש שיוקדש לקומדיות של האחים כהן ייערך במזא"ה 9 ביום שלישי, 15 באוגוסט, עם הקרנת "ביג לבובסקי". מפגש שיוקדש למל ברוקס ייערך בסינמטק שדרות ביום ראשון, 19 באוגוסט, עם הקרנת "אוכפים לוהטים". חגיגות חמש שנים לקומדיית הפולחן הישראלית "המוסד הסגור" תיערך בסינמטק תל אביב ביום חמישי, 23 באוגוסט, עם מופע מיוחד של חבורת "היפופוטם".
