געגועיי לניסים קוויתי / שידורי הערוץ הראשון
יורם ארבל לא יודע מי הכוכב של ארגנטינה, מירי נבו לא אובייקטיבית ו-ויינגרטן חופר. עמיר פלג מעביר ליורוספורט
יורם ארבל תמיד היה שדר נעים, קליל, סמכותי, אבל ידען ספורט הוא לא. מכיוון שבשנים האחרונות זה כבר לא אותו יורם, די חששתי כשנסע לאולימפיאדה. לנסים קוויתי.
- לונדון 2012
- העמוד האולימפי המיוחד של ynet ספורט
אכלתי אותה! זה החל בטקס הפתיחה המביך, ונמשך בסוף השבוע. שלשום, בחצי גמר הכדורסל, הוא אמר: "יש לארגנטינה שחקני אן־בי־איי אבל אף אחד מהם, אולי חוץ מסקולה, לא ברמה הגבוהה באמת שמציגים כאן הדרים־טים"... אקסקיוז מי, ג'ורם! מילא שכחת את נוצ'יוני ודלפינו, שהטביעו חותמם על ה־NBA הרבה יותר ממנו, אבל שמעת על אחד, מאנו ג'ינובילי, שלקח שלוש אליפויות ושיחק באולסטאר?
נעבור לוומבלי. "מכסיקו תתקוף את השער בצד ימין", אמר יורם 18 שניות מפתיחת גמר הכדורגל מול ברזיל. "נדמה לי שאפשר לומר די בביטחון שהיא בעיקר תגן על השער בצד שמאל". לא חלפו עשר שניות, ונדמה לי שאפשר לומר די בביטחון שהמכסיקנים עלו ל־0:1.
ודני נוימן? "שמעת על השערורייה?" שאל אותי אתמול קולגה. "נוימן טס במיוחד ללונדון, כדי לפרשן ממרכז השידורים!" אין לי בעיה עם זה שהוא טס, עניתי. הבעיה שהוא חוזר.
ויינגרטן מבלבל את המוח
"שערוריית שיפוט!" חרץ אמש גלעד ויינגרטן כשסיפר על בטי היידלר הגרמנייה, שזכתה בארד ביידוי פטיש. מה שפרשננו לא סיפר, זה שהוא ומאיר איינשטיין פיספסו את הדרמה שהתרחשה מתחת לאפם, ואיך הדוקטור מישראל טען שהיידלר (שעירערה בצדק) סתם בכיינית ושתבוא בטענות רק אל עצמה.
חגיגת תקצירי לונדון 2012 ב-Ynet ספורט:
- בולט חגג שיא עולם ומדליית זהב שלישית בשליחים
- ריבקין נתנה הופעה טובה וסיימה שביעית בגמר ההתעמלות
- מי זו ברזיל? מכסיקו זכתה במדליית הזהב בכדורגל
בכלל, אחרי כשבוע וחצי במחיצת החופר מווינגייט, אני מרגיש כאילו מישהו יידה לי פטיש בראש. בתחרות ההליכה אתמול הוא נשא את ההרצאה הבאה: "50 קילומטר זה 50 אלף צעדים. כל הזמן אתה מקבל את השוק מהרצפה, וזה מגיע לך עד המוח. עכשיו המוח, יש לו התנגדות לדברים האלה. הוא לא אוהב את זה. אבל יש כאלה שבגלל זה חייבים לשנות כל הזמן את הקצב על מנת לשנות את המונוטוניות של הגירויים האלה למוח. יש כאלה שמסוגלים לסבול את זה, ואתה רואה אותם כאן, ומי שלא מסוגל, לא נמצא כאן".
צודק! בדיוק בשלב הזה הרגשתי שהמוח לא מסוגל לסבול את החפירות, ועברתי ליורוספורט.
מירי בתפקיד אלי
מירי נבו, אם להתנסח בעדינות, אינה נמנית עם השדרים הביקורתיים ובוודאי לא האובייקטיביים. היא נסעה ללונדון כדי
לעודד ולהלל את ספורטאינו. אילו היה מדובר בנשמה טהורה שאינה מסוגלת לסנן מילת ביקורת, דיינו. אלא שלנבו, כמו לאלי אוחנה בצ'מפיונס־ליג, אין שום בעיה להיכנס בספורטאיות זרות.
עוד טורים של עמיר פלג:
כשנטע ריבקין (שהכישרון וההקרבה שלה עולים עשרות מונים על מה שהכדורגלנים המהוללים שלנו מסוגלים להציע) סיימה תשיעית מתוך עשר בחישוק, מירי השתפכה: "תענוג לראות אותה, כל כך נהדרת". אבל היריבות לא קיבלו הנחות. שם הנשמה זיהתה "זריקה של הרגל", "אי התאמה בין הגוף למכשיר", "חוסר דיוק". בכל זאת, גויות.
ביום חמישי, כשלנטע נפל הכדור, נבו אמרה שזה "פספוס", אבל כשלמתעמלת אחרת נפל משהו, זו הייתה "טעות גסה". וכשלא נפל להן? מירי כבר מצאה משהו. על הפולנייה למשל היא אמרה: "יש בעייתיות בחיבור בין המוזיקה לתרגיל", ועל הבולגרייה: "המוזיקה מונוטונית ולא תופסת בתרגיל הזה". פראייריות. יכלו לבחור שיר של להקת מנגו.
לפנייה לכתב/ת 
