איראן גויסה למלחמה בנתניהו

הכינוי "דיון ציבורי" שטחי וכוללני למדי. זה דיון חד-ממדי באופן מובהק. מצד אחד עומדים סוללה של בכירי מערכת הביטחון לשעבר המתנגדת לתקיפה כעת באיראן, ומהצד השני מצוטטים נתניהו וברק כתומכים נחרצים עד כדי משיחיים (כפי שכינה זאת ראש השב"כ לשעבר דיסקין) בתקיפה. בסוף השבוע פרסמו נחום ברנע ושמעון שיפר שאין במערכת הביטחון הישראלית בהווה ולו בכיר אחד התומך בתקיפה.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

מתבייש שנפצעתי בשבילכם בלבנון / הרן יפה

לשרוף את המועדון, ליהודים / שאול רוזנפלד

מידע שכזה חייב להדליק נורה אדומה. לא סביר שאין בכל רחבי ישראל והגלובוס כולו ולו בכיר ביטחוני התומך בדעתם של נתניהו וברק. לא סביר שאין לנושא כה מורכב ורב פנים תומכים ומתנגדים בכל טווח האפשרויות. מאוד לא סביר לייחס לנתניהו, הידוע באי רצונו להיגרר לפעולות צבאיות, נטיות לוחמניות משיחיות דווקא נגד איראן וצבאה הגדול והמאיים.

אחמדינג'אד בביקור בכור. האיום הפך לספין? (צילום: EPA)

סביר בהרבה שאנחנו נמצאים בעיצומו של ספין גדול שנועד לשכנע אותנו, אזרחי ישראל, שגורלנו נתון בידי שני מנהיגים מגלומנים משיחיים ומחרחרי מלחמה שחשוב מאוד לעצור אותם לפני שיהיה מאוחר מדי. סביר שגם הנושא האיראני גויס למלחמה הקדושה ורבת השנים בנתניהו בפרט ובימין הישראלי בכלל. לא ידועה (לפחות לי) עמדתם הפוליטית של כל אותם בכירי מערכת הביטחון לשעבר המתנגדים לתקיפה וייתכן שעמדתם עניינית ומקצועית לחלוטין. מאידך, נוכח הספין הגדול המתנהל כעת נגד התקיפה בהובלת השמאל הישראלי, חשוב לנקוט כאן עמדה פוליטית.

בבואנו לחזות את העתיד הבלתי ידוע העומד בפני מדינת ישראל ביחס לאיום האיראני, חשוב לתמוך במחנה הפוליטי שצפה טוב יותר את העתיד. בבחינה של עשרים ויותר השנים האחרונות ניתן לומר שקשה להצביע ולו על תחזית נכונה אחת של מחנה השמאל הישראלי שהתממשה. בשורת השלום של אוסלו התפוצצה תרתי משמע באוטובוסים בקניונים המדממים בתחילת שנות ה-2000 הנוראות. התמיכה הנלהבת בנסיגה מוחלטת מהגולן תמורת שלום התבררה בימים אלו של הרג אזרחים חסר רחמים בסוריה כנלעגת ומפחידה. בשורת השקט והשלווה של ההתנתקות הפכה למבול טילים על כל הדרום. הבשורה הרומנטית והנאיבית של "האביב הערבי" התבררה במהרה כמהפכה מוסלמית קנאית וחורפית מאוד. ועוד ועוד.

די ברשימה קצרה וחלקית זו להבין כי הדרך הפשוטה והבדוקה ביותר להחליט ביחס לשאלת התקיפה באיראן היא לבחון מה דעת מחנה השמאל הישראלי ולתמוך בעמדה ההפוכה. השיטה יכולה להיות אף אמינה יותר אם מכניסים למשוואה את השמאל האמריקני בראשות אובמה ש"הצליח" אף הוא לבחור בכל צומתי ההחלטה שעמדו בפניו את הדרך השגויה ביותר.

חשוב שמחנה הימין הישראלי, שצדק לאורך כל הדרך, יוסיף לתמוך בממשלתו ובראשה בנימין נתניהו הנדרש להכרעה הרת גורל זו. אין אנו מסוגלים ומורשים לדעת את מכלול הצדדים של הנושא. לא נותר לנו אלא לסמוך על שיקול דעתם של מי שהצליחו לחזות טוב יותר את העתיד, ולקוות ולהתפלל כי בעזרת בורא עולם יבחרו עבורנו את הדרך המסוכנת פחות והטובה יותר לעתידנו ולעתיד ילדינו.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il