"אחותי גרה על מדף האח": היופי שבקושי

בחודש יולי האחרון הוכרז הזוכה בפרס Branford Boase, המעודד סופרים חדשים הכותבים לקוראים צעירים. השנה הוענק הכבוד לספר "אחותי גרה על מדף האח", שכתבה אנאבל פיצ'ר. ראש חבר השופטים, העורכת והמבקרת הבריטית החשובה, ג'וליה אסקלשייר, טענה כי הספר "כמעט מושלם" - מחמאה גדולה מאחת הדמויות הבולטות והמשפיעות בתחום ספרות הילדים בבריטניה. והנה, חודש אחד בלבד אחרי הזכייה בפרס, גם קוראי העברית יכולים להתמסר לספרה המצוין של פיצ'ר, שתורגם להפליא על-ידי שרה ריפין וראה אור בהוצאת כנרת זמורה-ביתן.

מספר הסיפור הוא ג'יימי בן העשר, דמות שובת לב ובלתי-נשכחת, ואף על פי שנדמה כי תיאור זה הפך רווח למדי בביקורות על ספרי נוער, היו בטוחים כי ג'יימי ייחרט בזיכרונכם, שכן פיצ'ר היטיבה לעצב את המבע הילדי המהימן שלו. 

"אחותי גרה על מדף האח". רומן מושלם (עטיפת הספר)

לג'יימי שתי אחיות גדולות תאומות, ג'סמין (המכונה ג'ס) ורוז - שנהרגה במתקפת טרור בלונדון. לאחר מותו, נותרו ג'יימי וג'ס עם הורים שלא הצליחו להתגבר על האבדן. האב האשים את האם באירוע מסיבות שונות, והתמכר לאלכוהול; בעוד האם התרחקה מבעלה ומצאה נחמה אצל אב שכול אחר, אותו הכירה בפגישות של קבוצת התמיכה. היא עזבה את הבית ונטשה את שני ילדיה ובעלה, שהחליטו לעקור מלונדון ולעבור לאזור כפרי ו"להתחיל מחדש".

לנפץ את העתיד

בנקודה זו אנו פוגשים את ג'יימי. כאשר ההבטחה לעתיד טוב יותר מתנפצת שוב ושוב, משום שהאם אינה חוזרת, האב נופל עמוק יותר ויותר לתהום האלכוהוליזם, ומזניח לחלוטין את ילדיו. בעוד ג'יימי נאלץ להתמודד עם אכזבות אין ספור, ג'ס, התאומה ששרדה, נמחקה כמעט לחלוטין מתודעת הוריה. היא מושווית כל הזמן לאחותה המתה, ונחישותה להתנער מהדמיון החיצוני ביניהן, מובילה לניכור של ממש. רוז אומנם מתה, אך היא נוכחת כל העת במציאות חייהם, משום שכד ובו אפרה מונח על מדף האח שבסלון ומונע מהאב להמשיך הלאה בחייו.

לצד הקשיים הפנים-משפחתיים הללו, ג'יימי מתחיל ללמוד בבית-ספר חדש, בו הוא מוגדר מיד כ"אאוטסיידר" ונופל קורבן לבריונות, כאשר הילדה היחידה שיוצרת עמו קשר אמיתי היא סוּניה, ילדה מוסלמית - חריגה בעצמה. ג'יימי נקרע בין רגשי החיבה אליה לבין שנאת המוסלמים של אביו, ועניין זה הופך מהותי ככל שהקשר בין שני הילדים מתהדק.

יהיה זה פשוט למדי לציין את מעלותיו של הרומן. שבחים כגון מרגש, קורע לב, מטלטל, מסעיר ורב עצמה, יתארו היטב את התחושות המתגבשות במהלך הקריאה. אולם אין בכך די. פיצ'ר לא כתבה "עוד סיפור מוצלח", כי אם יצירה יוצאת דופן, לדעתי, בנוף הספרותי העכשווי לקוראים צעירים. ראשית, היא אינה הולכת בקו המסחרי הרווח ולא נמצא ברומן ערפדים, אנשי זאב או קוסמים יתומים. אולם הכוח המיתי של הפנטזיה מתגלם ברומן בשני מובנים: האחד הוא חולצת הספיידרמן שג'יימי מקבל מאמו ומסרב להורידה עד שתגיע לבקרם.

עד מהרה הופכת החולצה למושא ללעג בקרב הילדים, אך היא גם זאת שמקשרת לראשונה בין ג'יימי לסוניה. היא רואה בו גיבור על והוא רואה בה לוחמת אגדתית גם כן, בשל החיג'אב שהיא לובשת, הנדמה לו כגלימה. התפיסה שלהם את גיבורי העל, מאפשרת להם להתמודד עם המציאות המורכבת, לראות מעבר לסטריאוטיפים וההגדרות של המבוגרים ולהימנע מכל מחלוקת פוליטית ולאומנית. הפנטזיה, גם אם  אינה מושרשת בטקסט באופן חד-משמעי, מהווה נחמה של ממש ואלטרנטיבה למציאות.

זרקור של ריאליזם

המובן הנוסף הוא האפר של רוז המתה. אין זו פנטזיה "כהלכתה", כמובן, אך הנוכחות של דמות שאינה בת החיים היא שמניעה את הסיפור כולו, כנוכחת-נפקדת "קלאסית". אחד מתפקידיה של הפנטזיה הוא להאיר זוויות מסוימות במציאות, ובספר הנידון - המוות מתפקד כזרקור ריאליסטי חזק. הוא מתווה את כל הפעולות; מניע או מעכב; מטריד בעוצמת ההשפעה שלו על החיים. אולם היופי האמיתי הוא באופן בו שני האחים (ג'יימי וג'ס) נתונים למרות של המוות, ולא משום שהם עצמם אינם מסוגלים להמשיך בחייהם (ג'יימי כלל לא זוכר את רוז, ומעולם לא בכה על לכתה), אלא משום שהמבוגרים חוסמים אותם בחוסר יכולתם להתגבר על האסון הנורא. הפער בין תפיסות הילדים ותפיסות המבוגרים את האסון, הוא שנמצא בבסיס העלילה, ומכונן את רגעי השיא שלה וכמה מהקטעים המרגשים והעצובים ביותר.

ואכן, "אחותי גרה על מדף האח" הוא סיפור עצוב בבסיסו. מתקפת טרור, מוות, משפחה מפורקת, בגידה, התעללות, בריונות, ניכור, אלכוהוליזם, בדידות, הזנחה - כל אלו הם מנת חלקו של הרומן הזה. אולם בשל הקול הילדי המשכנע של ג'יימי, מספר הסיפור, שדרכו נפרשת בפנינו תפיסת עולמו הילדית, הנאיבית, המאמינה בטוב - דווקא העצב הוא שמשחרר את היופי הגלום בחיים עצמם.

הוא שמעורר את הקונטרסט בין התפיסה הילדית הפתוחה, המכילה, המקבלת, הבלתי-שיפוטית, שאינה אטומה, ובין התפיסה האלימה, הסגורה והחד-מימדית של דמויות המבוגרים. אלמנטים השייכים לעולם המבוגרים (כגון גזענות, התמכרויות, בגידה וכו') עוברים טראנספורמציה מרתקת כאשר הם מתוארים מעיניו ותודעתו של ילד בן עשר. ילד רגיש, חכם, נבון ואופטימי, שעד הרגע האחרון עוד נחוש לשנות את המציאות ומאמין כי אכן יש סיכוי לתקנהּ.

דמויות המבוגרים, על אף שהן שליליות, אינן מתוארות בשיפוטיות. וזוהי נקודה מכרעת, משום שקל מאוד היה ליפול למלכודת השיפוטיות ולהציג דמויות שטוחות. פיצ'ר מצליחה להציג מורכבות בכל דמות ודמות, גם המשנית ביותר. היחסים בין סוניה לג'יימי מתוארים בפשטות ורגישות, כאשר מעליהם מרחפת עננת הגזענות של האב, בעקבות מתקפת הטרור, אך השניים מתגברים על כך ויוצרים קשר הדוק, שגם הוא יודע עליות ומורדות. בהתאמה, ההורים זוכים לעיצוב משכנע, עשיר ומדויק להפליא.

עד השורה האחרונה עדיין איננו יודעים כיצד יפעלו והאם יצליחו לעמוד בציפיות של ג'יימי ויתגברו על העבר, למען העתיד הטוב המיוחל. פיצ'ר מעצבת דמויות משתנות, דינאמיות, וגם כאשר הן נפקדות (האם) או סטאטיות ובלתי-מתפקדות (האב), יש בכוחן לשנות את המצב - מהלך שהילדים כמהים לו, אך נאלצים להתמודד עם חוסר מימושו.

מעניין מאוד לראות באיזו רגישות וענווה מתארת פיצ'ר את הנושאים הקשים בהם עוסק הספר. בכל פעם שנדמה כי הנה, היא מועדת לתבניות המוכרות של סיפורי חניכה וכי הקתרזיס ההוליוודי מונח מעבר לפינה, היא מהתלת בקוראים ובדמויותיה, ומנחיתה מהלומה נוספת, לוקחת צעד אחורנית, ואינה קורסת אל הבנליה,

הברור-מאליו והסנטימנטליות.

בשל כך, הטקסט שהיא מניחה בפני הקוראים הצעירים הוא טקסט מאתגר מהבחינה הרגשית. היא מעמתת אותנו עם רגשות מורכבים, עם מציאות קשה ומסועפת, שספרות הנוער העכשווית מרשה לעצמה להציג רק באמצעות ריחוק של העולם אל עבר הדיסטופיה והפנטזיה. אך לא פיצ'ר. היא נחושה לתאר את הריאליה על רבדיה השונים, ומצליחה להגיש טקסט מעמיק ובלתי מתפשר, שניצוץ של הומניזם ניכר גם בחלקים החשוכים ביותר שבו.

"אחותי גרה על מדף האח" הוא לא רומן כמעט מושלם, לדעתי, אלא רומן מושלם. עטיפת המהדורה העברית אינה מרמזת שמדובר בספר לקוראים צעירים, ואינה "מושכת". זהו החיסרון היחיד לטעמי, שכן התרגום המעולה של ריפין מיטיב להעביר את המבע המשכנע של ג'יימי ואת סגנונה של המחברת, המתארת באופן מקורי ומתוך תפיסה ייחודית את המורכבות של הסיטואציות השונות: המשפחתית, החברתית, האינדיבידולית והלאומית, ומעניקה טקסט ספרותי שחובה להתוודע אליו.

"אחותי גרה על מדף האח", מאת אנאבל פיצ'ר. מאנגלית: שרה ריפין. הוצאת כנרת זמורה ביתן. 207 עמ'.