"דברים שאני יודעת עליה": הטרגיות שבאלימות
ברומן "דברים שאני יודעת עליה", ורוניק אובלדה מספרת את סיפורה של שושלת נשים ולהן גורל קשה. אך כוחו של הספר טמון בסגנונו הריאליסטי-מאגי: בעוד שאצל הסופרים הלטיניים הז'אנר נועד ליצור מציאות אלטרנטיבית, אצלה הוא מוקד של כאוס
הרומן "דברים שאני יודעת עליה" מתאר את סיפורה של שושלת נשים, חלקן זונות, חלקן עצמאיות, וחלקן נטולות גבר. כולן מנועות מלחשוף את שם אבי בנותיהן, שאותן מכנה הסופרת "בעלות מוצא קטום". הנשים חוות התעללות גברית ברוטאלית ומנסות לשרוד בעולם של היררכיה פאטריאכלית ברורה. למרות מאמציהן לעצמאות - הגברים לטוב ולרע, נשארים אלו שמשפיעים על חייהן.
- אריאנה מלמד נפרדת מנורה אפרון
- ג'יין אוסטן נצחית ומנצחת
- "הנשים": אי אפשר איתן או בלעדיהן
ורוניק אובלדה היא סופרת צרפתייה מצליחה למדי בארצה, ספריה זכו לפרסים ספרותיים ותורגמו לשפות רבות. "דברים שאני יודעת עליה" הוא ספרה השביעי במספר והראשון שמתפרסם בעברית. אובלדה מרבה לכתוב על נשים, יחסי אמהות ובנות והתמודדות עם נטישות ואבדנים. בספר הנוכחי היא ממזגת סיפור השייך לז'אנר הריאליזם המאגי לנרטיב פמיניסטי. הבחירה בז'אנר הפנטסטי נועדה להעצים ולהקצין מיתוסים על נשיות ואמהות, כשבבסיסו מצוי סיפור מוכר, עדכני ועצוב על גורל נשי על זמני.
ריאליזם מאגי הינו ז'אנר אהוב ופופולרי, אך מעטים הסופרים השולטים במינון המדויק הנחוץ כדי לשזור כראוי את האלמנטים הפנטסטיים על שלד עלילתי מציאותי. אובלדה כתבה סיפור על ניצחון פמיניסטי בניחוח פנטסטי, אך לא פעם, דווקא במקום שבו צריכה להיות תנועה רכה ומערסלת שתאפשר לקורא להיות שבוי בקסם מבלי לאבד אחיזה במציאות, היא מטלטלת אותו בחדות רבה מדי.
עניינים של רוע אנושי
אובלדה מתבוננת על הרוע האנושי מנקודת מבטה של הגיבורה ורה קנדידה, המנסה לשלוט בגורלה ולהתגבר על האלימות וההשפלה שהיא מנת חלקן של הנשים במשפחתה. כמו קנדיד - גיבורו הנודע של וולטיר, היוצא למסע תלאות הרסני וחוזר לטפח את גינתו כשהוא מפוכח לגבי טיבו האכזרי של העולם, כך גם קנדידה של אובלדה חווה מסכת של התעללות, אונס והשפלה - ובסוף חייה חוזרת אל הגן הפרטי שלה, האי שבו נולדה, כדי למצוא בו נחמה ולמות בשלווה.
אובלדה מנסה לרתום את הפלטפורמה הפנטסטית לטובת ביקורת חברתית נוקבת. כמו וולטיר היא תוקפת באמצעות הגיבורה שלה את הטענה כי הרוע הוא חלק מהקיום האנושי ושכל הקורה אותנו יש לו סיבה מוצדקת. מכיוון שאיננו חיים בטוב שבין כל העולמות, קל וחומר נשים שחלקן פשוט נכנעות לגורלן בייאוש.
גורל שושלת הנשים ברומן עגום וידוע מראש כמו בטרגדיה יוונית, והן מתמסרות לו כאילו היה צו קדמוני. ורה קנדידה היא הראשונה המנסה לפרק את התבנית הדטרמיניסטית שלתוכו נולדה, ולהיאבק על זכותה ועל זכות ביתה לאושר. הספר עוסק בסוגית האמהות בכלל, ויחסי אם בת בפרט. רוב הגיבורים ברומן, כולל הגברים, הם ילדים נטושים לאמהות צעירות מדי, וכמו קורבנות רבים הם נאטמים ומשכפלים את הטרגדיה שלהם. ורה קנדידה היא הראשונה שמצליחה לדבוק בבתה ולהטות את היחסים לכיוונם הטבעי, זה שבו הבת היא זו שנפרדת מהאם בתהליך תקין של התבגרות.
הסבתא, רוז בוסטאמונט, נזרקת מהבית על ידי אמה ועוסקת בזנות, כביכול מרצון. היא נכבשת באופן מיסטי בקסמו של ג'רונימו , גבר אירופאי אכזרי ושתלטן (רמז לקולוניאליזם דורסני) שעשה את הונו בדרכים מסתוריות ומפוקפקות, ויולדת לו בת. רוז נוטשת את בתה בגיל צעיר כי זו פרועה קלת דעת ורפת שכל. בביקור היחיד של האב את בתו הוא מתאר אותה כ"איטית כמו הלוויה ביום שרב".
רוז מאמצת את נכדתה ורה קנדידה לאחר שזו ננטשת על ידי אמה הבלתי כשירה. בגיל 15 מחליטה ורה קנדידה לעזוב את האי בו גדלה ולצאת ולמצוא את עתידה בעיר הגדולה שביבשת, שם היא יולדת את בתה ומנסה לשקם את חייה. היא מוצאת עבודה וקורת גג, לומדת לאהוב את הבת, ואחר כך גם לאהוב גבר - עיתונאי צעיר ואידיאליסט היוצא נגד עוולות וחוסר צדק חברתי.
גשם טרופי מרענן
לאובלדה יש יכולת פואטית קסומה לתאר אלימות וטרגדיות. היא מצליחה להכניס את הקורא לתוך עולם פנטסטי המתרחש באי דמיוני בדרום אמריקה, שם שולטים זה בצד זה כוחות טבעיים ועל טבעיים. הבחירה בזירה הדרום אמריקנית, שהיא הרקע המוכר של הז'אנר הפנטסטי, עוזר לקורא להיסחף בקלות אל תוך תפאורה שהוא כבר מכיר מסופרים כמו מרקס ובורחס. העט של אובלדה מטפטפת על הקורא יופי ודימויים מפתיעים כמו גשם טרופי מפתיע ומרענן.
בניגוד למרקס היא לא תמיד מצליחה למצוא את האיזון החמקמק בין ההתפעלות מהקסם המאגי, לבין האג'נדה הפמיניסטית המציאותית. לאחר שיוט במחוזות של רוחות וכשפים, נחבט הקורא אל קרשי נוסחאות ספרותיות סכמטיות, כגון אישה מרדנית הזוכה לגבר מרושע ואישה טובה ובעלת אמונה מתוגמלת באביר נפלא. הדמויות, למרות כל האמפטיה למצבן, נשארות סטריאוטיפיות, מרוחקות ובעלות עולם רגשי מצומצם.
למרבה האירוניה הדמות המפותחת והמעניינת מכולן היא דמותו של הירונימוס איצ'גה. הגבר הנדיב הרגיש והמעונה, אשר מוכן לעשות הכל אם רק יתירו לו לעמוד לשירותה של ורה קנדידה אהובתו. אובלדה מכירה במורכבות של המציאות שבה הגבר הרע אינו אלא חציו האפל של הגבר הטוב. שתי הדמויות הגבריות המרכזיות נושאות את אותו השם: ג'רונימו והירונימוס. אובלדה אינה מצליחה להעניק לגיבורה הנשית שלה את אותו עומק ומורכבות שהיא מעניקה לדמות הגברית, מה שמעלה תהייה לגבי שורשי ההזדהות של הסופרת. האם גם היא נכנעת בסופו של דבר לנרטיב הגברי על חשבון הנשי?
ההישג המעניין ביותר של אובלדה בספר טמון בטקטיקה הספרותית שהיא נוקטת. בעוד שאצל הסופרים הלטיניים הפנטזייה הריאליסטית נועדה ליצור מציאות אלטרנטיבית עבור מי שנמצא בשולי החברה הרי שאצל אובלדה האי הפנטסטי הפראי והאקזוטי הוא מוקד הכאוס, האלימות המתפרצת וחסרת הגבולות.
העיר, שמייצגת עולם ריאליסטי בה שולטים החוק והתרבות, נאבקת אף היא באלימות
המשתוללת ברחובותיה, אך מסוגלת לרסנה להגבילה. באי הפנטסטי אין לאישה ברירה אלא להיכנע לכוחות המכשפים ולגברים הפוגעניים, בעוד שהעיר "שיש בה גם גברים הגונים", כדברי ורה קנדידה, היא זו שמציעה לאישה אלטרנטיבת חילוץ.
הז'אנר של הריאליזם המאגי הוא בן לוויה מושלם לנשים גדולות מהחיים הנאבקות על חייהן. אובלדה שואבת ממנו את האנרגיה האגדית תוך שמירה על רלבנטיות חברתית, אך אינה מצליחה לנסח אמירה עמוקה באמת על חייהן של נשים למרות המהלך האקרובטי של כתיבתה.
הרומן מפגיש את הקורא עם סגנון מתפרץ ומלא חיוניות שבאמצעותו יוצקת אובלדה עמדה פמיניסטית אל תוך אגדה אקזוטית קסומה. הקריאה בו שואבת למחוזות בהם "הזמן מתנועע לאט כל כך עד שהוא דומה להכרעה במשחק שח מט". אך לעתים, נדמה שבמקרה הזה עודף הסגנון המענג כשלעצמו, מטביע את הסיפור ומחפה על העדר אמירה מקורית נוקבת יותר.
"דברים שאני יודעת עליה" מאת ורוניק אובלדה. תרגום: רמה איילון. הוצאת כנרת זמורה-ביתן. 240 עמ'.
