פצועים קשה - המשטרה מדווחת רק על שליש?
כיצד נוצר פער עצום באחד הנתונים החשובים במלחמה בתאונות הדרכים - מספר הפצועים קשה שהגיעו לבתי חולים? חמור מכך, כיצד קרה שהפער בין דיווחי שני הגופים החשובים, רק הולך וגדל? המשטרה: ההגדרות שלנו שונות
אופטימיות מופרזת. הנתונים הרשמיים של מדינת ישראל מצביעים על ירידה דרמטית במספר הנפגעים קשה בתאונות בשנים האחרונות. על-פי נתונים אלה, המבוססים על מידע שמעבירה המשטרה ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), בין 2008 ו-2011 ירד מספר הנפגעים קשה בלא פחות מ-32%. לעומת 1,826 פצועים קשה ב-2008, 1,240 אשתקד. אלא שמתברר כי הפער בין הנתונים שהועברו ופורסמו על-ידי הלמ"ס לבין תמונת המצב האמיתית בבתי החולים, גדול באופן מטריד.
עוד בערוץ הרכב של ynet:
- פיז'ו 107 רובוטית במבחן: התיבה האבודה
על-פי נתונים המבוססים על רישומי 19 בתי חולים, מספר הנפגעים קשה בתאונות ירד אמנם מאז 2008, אך בשיעור של פחות מ-5%. חמור עוד יותר מפער זה, בבתי החולים מדווחים על פי 3 "נפגעים קשה" בתאונות: 3,485 לעומת 1,240. מבדיקת הנתונים עולה כי הפער העצום נובע מכך שיותר מ-2,000 נפגעים קשה לפי הגדרת בית החולים, הוגדרו על-ידי המשטרה כ"פצועים קל".
ירידה של פחות מאחוז אחד
בתחילת 2012 פרסמה הלמ"ס נתונים מעודדים, שהצביעו על שיפור במדד בטיחות חשוב: מספר התאונות הקשות, ומספר הנפגעים בהן. לפי הנתונים, בשנה שעברה נרשמו 1,089 תאונות קשות, ובהן נפגעו 1,324 בני אדם באורח קשה. לפי הלמ"ס, מספרים אלה מלמדים על ירידה מעודדת של 19% במספר הנפגעים קשה לעומת 2010, וירידה הולמת של 18% במספר תאונות הדרכים.
אלא שהנתונים לפי רישומי בתי החולים, שונים לחלוטין. מספר הנפגעים קשה הפועל בשנה שעברה, היה גדול כמעט פי שלושה מזה עליו דווחה המשטרה. למעשה, לפי מספר זה מדובר בשיפור של פחות מאחוז בודד לעומת 2010. ומה עם מספר התאונות הקשות? אף אחד לא יודע מה הנתון המדויק, אך הערכות מלמדות על מספר גדול משמעותית מכפי שדיווחה הלמ"ס בתחילת השנה.
יש לציין כי מהשוואת נתוני המשטרה ובתי החולים בשנים האחרונות, הפער בין הדיווחים רק הולך וגדל: ב-2008 היה מספר הנפגעים קשה בבתי החולים גדול פי שניים (1,826 לעומת 3,658), אשתקד היה המספר גדול כבר פי 3. כאמור, השוואת הנתונים גם מלמדת כי הירידה האמיתית במספר הנפגעים קשה נמוכה משמעותית מכפי שמעולה מנתוני המשטרה.
איך נוספים 2,000 נפגעים?
מומחי בטיחות מכירים היטב את הפערים בין נתוני המשטרה ונתוני בתי החולים. התופעה נקראת "תת-דיווח", וכבר בעשור הקודם החלו להתבצע מחקרים בנושא. כך למשל, ב-2004 נמצא כי לא רק שקיימים פערים משמעותיים, אלא שהנתונים גם מלמדים על מגמות הפוכות - ירידה במספר הנפגעים קשה לפי המשטרה, ועלייה במספרם לפי רישומי בתי החולים.איך "נוספים" יותר מ-2,000 נפגעים קשה בשנה? בעניין זה ראוי להסביר תחילה כי המשטרה מחלקת את התאונות לשני סוגים: "תאונות ת"ד" ו-"כללי עם נפגעים". בסוג הראשון נכללות תאונות קטלניות, תאונות קשות שבהן נרשם לפחות נפגע אחד שאושפז למשך 24 שעות, וחלק מהתאונות הקלות. הסוג השני מתייחס לתאונות עם פצועים קל, שלא סווגו כ"תאונת ת"ד".
וכך, בשנה שעברה נוספו לא פחות מ-2,262 נפגעים קשה לנתון שדווח על-ידי המשטרה, מהם 1,288 נפגעים שהפכו מפצועים קל בתאונות מסוג "ת"ד" לפצועים קשה. עוד 959 נפגעים הפכו מפצועים קל בתיק "כללי עם נפגעים" לפצועים באורח קשה. אגב, 15 נפגעים קשה הופיעו ברישומי המשטרה כמי שהיו מעורבים בתאונה, אך כלל לא נפגעו.
חשוב להוסיף כי מומחים מסבירים כי לא מדובר בבעיית רישום בלבד, שכן פערי הנתונים עלולים לפגוע בקביעת מדיניות בטיחות לאומית. ללא נתונים מלאים ומדויקים, כך מסבירים מומחי בטיחות, נפגעת יכולתם של העוסקים בתחום לזהות קבוצות סיכון באוכלוסיה, למצוא ליקויים מערכתיים, ואפילו לקבוע צעדי אכיפה הולמים.
"הבדל בהגדרות"
בדוברת אגף התנועה מסרו ל-ynet כי ״ההבדלים בספירה נובעים בשל הבדל מהותי בהגדרות. משטרת ישראל מגדירה ׳פצוע קשה׳ כמי שאושפז בבית החולים ליותר מ-24 שעות ובדגש - שלא למטרות השגחה. כמו-כן, הספירה כוללת רק מקרים של תאונות דרכים בהתאם להגדרת משטרת ישראל, זאת בשונה מההגדרות על פיהן פועלים חברות הביטוח ובתי החולים, המעבירים אף הם נתוניהם ללמ״ס.
אופן ספירה זה מתבצע במשטרת ישראל מזה שנים על-פי אותן הגדרות ופרמטרים. לאגף התנועה אין כל כוונה להצביע על מגמה כזו או אחרת ולראייה, בספירת ההרוגים מתבצעת ספירה של כל הרוג שיש בין מותו לתאונה קשר סיבתי, ללא קשר למועד פטירתו ואילו הלמ״ס איננו סופר הרוג שנפטר מעבר ל-30 יום ממועד התאונה״.
לפנייה לכתב/ת 
