אמנות אינטראקטיבית: הקלדה עקרה

ידיה של הדמות המוקרנת מוכתמות בדיו ומחקות את פעולת המוטות של מכונת הכתיבה. בכל פעם שהמשתתף יקליד על המכונה, הדמות תקליד את הדיו על פניה, ובנוסף יופיעו מילים על גבי הנייר. קצב ההקלדה ישפיע על קצב התקדמות הסרטון וקצב הכתמת פניה של הדמות.

טייפ 2 היא הגרסה העברית לעבודה קודם של בן שמחון בשם הקודמת Futile Type (הקלדה עקרה) אותה יצר יחד עם שתי סטודנטיות נוספות כחלק מפרויקט בבית הספר לאמנות אינטראקטיבית באוניברסיטת ניו יורק, שם סיים לא מזמן את לימודי התואר השני שלו. הפעם, מכונת הכתיבה היא בעברית ואת מילותיו של המשורר פבלו נרודה, שתורגמו לאנגלית והוקרנו על הדף בעבודה המקורית, יחליפו מילותיו של בן שמחון.

איך זה עובד? מכונת הכתיבה מיוצבת בתוך מזוודה שעל הדופן האחורית שלה מורכבת מראה. באמצעות מקרן  זעיר, בן שמחון מקרין את הדמות על המראה שמעבירה את התמונה אל הדף (כדי להגדיל אותה). כאשר המשתתף מקליד על המכונה, הוא סוגר מעגל, והאות הזה מועבר למחשב השולט על תצוגת ההקרנה.

טייפ 2 מתכתבת גם עם עבודה קודמת של בן שמחון בשם Illumination (הארה). בעבודה זו, בו שמחון הציב מנורת אהיל על גבי שולחן כאשר מתחתיה ניתן היה לשים טקסטים. כאשר המשתתפים הניחו את הטקסטים מתחת לאהיל, המחשב בחר מילים מסוימות שהוארו על ידי המנורה. בסופו של התהליך, המילים המאורות מחוברות יחד ויוצרות שירה.

"לימדתי את המחשב כמה מאות אלפי שירים, ולאחר מכן הורתי לו 'מתוך מה שראית עד כה, תייצר שירה'. יצרתי מחולל שירה שהוא לא אקראי אבל הוא מבוסס על טקסט אקראי", מספר בן שמחון ל-ynet מחשבים. "רציתי להראות שהמכונה יכולה לעשות לבד דברים נפלאים, אבל לאו דווקא משמעותיים. בעבודה הנוכחית, המכונה היא לא משמעותית, היא שבורה. מי שיוצר את התוכן הוא האדם, הדמות שמופיעה על הדף".

בן שמחון: "אני לא יכול להגיד שאני מבקר. אני הרי נמצא בעולם הזה, משתמש בטכנולוגיה, שולח מיילים, משתמש בפייסבוק וכולי אבל גם שולח מכתבים. אי אפשר להתעלם מהעובדה שוויתרנו על תחושות מסוימות שהדואר והמכתבים העניקו לנו, למשל תחושת הציפייה, הידיעה שהמכתב עבר מקומות וידיים, החותמות המוטבעות בו, הכתב האישי שלא תמיד קריא ועוד. מצד שני, ביופי הזה אין יעילות. גם מכונת הכתיבה שאני מציג היא חפץ יפה ומעורר אווירה נוסטלגית, אבל ככלי טכנולוגית היא עקרה לגמרי".