איך שורדים חופש עם 12 ילדים?
משחקי קופסה חדשים, אחים שמפעילים קייטנה בתמורה למתנות, וכמויות של אוכל שהוכן מבעוד מועד ממתינות במקפיא. שלוש אמהות ל-29 ילדים מסבירות איך צולחים את סוף אוגוסט
לא, הם לא נופשים בשום צימר, אין בנמצא טלוויזיות, וגם "קייטנות שפים" או שאר אטרקציות יקרות מחוץ לתמונה. ואם לא די בכך - אצלן בבית למשפט "אמא משעמם לי" יש פוטנציאל נפיץ להפוך מסולו למקהלה של ממש. אבל איכשהו, סוף אוגוסט - הסיוט של כל הורה ישראלי - עובר אצלן חלק למדי.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
- בסוף יישארו רק החרד"לים/ רחלי מלק-בודה
- המשטרה: "הר הבית בידינו = הסתה"
- למה דתל"שים כותבים? "הטקסט הוא דת"
אז רגע לפני שהילדים שלכם יטפסו על הקירות בבית, ואתם בעקבותיהם, ביקשנו משלוש אמהות למשפחות ברוכות ילדים (ודוסיות, אלא מה?) שיגלו לנו את כל הטריקים והסודות הקטנים, שהן שיכללו לדרגת אומנות.
הקייטנה של אמא גיטי
12 ילדים, הגדול בן 23 והקטנות הן תאומות בנות 5
גיטי ברוד, מורה בתיכון לבנות בכפר חב"ד, עסוקה במטרות וביעדים: "מה שאני רוצה להשיג בחופשה היא חיזוק הקשרים במשפחה, לכן כל הפעילויות הם סביב המטרה הזו. החופשה היא לא הפתעה, לכן אני נערכת מראש עם משחקי קופסה חדשים במיוחד לחופש, שיאפשרו לכולנו, או לפחות לרובנו ליהנות יחד.
"משחקים של פעם, כאלה שאני גדלתי עליהם, הם אלה שבעיני מעודדים אינטראקציה אמיתית בין הילדים. משחקי מחשב - אפילו כאלה שהם מרובי משתתפים - לא עושים
את זה כי בסופו של דבר כל אחד נשאר עם עצמו מול המסך".
בחום של אוגוסט, טיולים ומסלולים הם לא בעניין של ברוד, אבל בריכה עונתית שנפתחת בחצר היא פריט הכרחי. לדבריה, ילדים קטנים זקוקים להפעלה צמודה - אך בין פעילות כתיבת אותיות עם אמא והכנת יצירות יש מקום גם ל"קייטנת אחים", כלומר זמן מסוים וקצר יחסית שבו האחים בגיל הבינוני הם על תקן "צוות הווי ובידור". בתמורה הם מקבלים "שכר" במתנות מאבא ואמא.
"הם מספרים לצעירים סיפור, או יוצרים יחד בפעילות כלשהי שהם החליטו עליה - ושני הצדדים בתעסוקה מלאה", אומרת ברוד, ומסבירה: "הסידור הזה גם מעניק לאחים הבוגרים התנסות באחריות - הם מתרגלים סמכות ועוד כל מיני מיומנויות חשובות".
ברוד מבהירה כי חשוב מאוד להקפיד סדר יום קבוע. אחרי שבית הספר והקייטנות מסתיימים היא לא משנה את הלו"ז - שעת הקימה בבוקר, הארוחות ושעת ההשכבה אינן משתנות. חריגות, היא מבהירה, יש רק אצל הגדולים יותר - ורק בשעת השינה.
הקייטנה של אמא דינה
תשעה ילדים, הגדולה בת 17 והקטן אוטוטו סוגר שנה
אצל דינה פלס, אישה עובדת, הילדים (כל התשעה!) נמצאים כעת בבית. אמא בעבודה והבקרים בבית הפעיל מתנהלים "בשלט רחוק" מהמשרד. בבית משפחת פלס אמצעי בידור אלקטרוניים אינם בנמצא, ובמקומם מתוכנן סדר יום קפדני.
"זה בהחלט אתגר", היא מודה, "ועם זאת, הגישה שלי היא לא להעלות את רמת הציפיות - ולגרום לילדים ליהנות מדברים זולים ופשוטים".
פלס, תושבת בני ברק, רותמת את הילדים הגדולים לפעילות משותפת עם הצעירים. "הם תורמים את חלקם בהכנת ארוחות משותפות עם הקטנים", היא מספרת, "התנור עובד אצלנו שעות נוספות, והם מכינים יחד עוגיות ועוגות, כשהגדולים עושים את החלקים המורכבים, או כאלה שדורשים אחריות וידע, והקטנים דואגים לשאר.
"המתבגרים אפילו רוכשים ועוטפים לקטנים את הספרים של השנה החדשה, וכמעט כל יום יש זמן של יצירה משותפת - כמו חריזה, צביעה גואש, פיסול בפלסטלינה, יצירת קולאז' ואפילו רקמה. ילדים הם יצירתיים מאוד, צריך רק לתת הכוונה קלה וחומרים, והם יזרמו בעצמם".
לדברי פלס, גם סדר היום עצמו - מה עושים ומתי, נקבע בדיאלוג משותף של ההורים עם הילדים הבוגרים. "הם יודעים לדוגמה שבחברה שאני עובדת, סיטיבוק ישראל (שירותי נדל"ן לארה"ב), יש חופש בימי ראשון - אז הם מראש מתארגנים עם הצעות לטיולים ופעילות, ממש עד לרמת הפרטים הקטנים: באיזה שעה יוצאים, מה לקחת, איזה אוכל וכל מה שצריך. השבוע היינו ב"פארק בגין" בתל אביב. הילדים התארגנו מראש עם רולרבליידס ואופניים, וחילקו ביניהם את האחריות על הלוגיסטיקה".
כדי שגם הגדולים יהיו מרוצים, פלס דואגת לוודא שהם מקבלים זמני בילוי נפרדים רק לעצמם - ים, שופינג עם אמא או כל פעילות אהובה אחרת. לדבריה, גם עיריית בני ברק הולכת לקראת התושבים ודואגת להצגות ופעילויות במחירים שמתאימים למשפחות מרובות ילדים.
את מתארת אוטופיה, איך זה שהזמנים האלה הופכים גיהנום להורים?
"כי אנחנו אנשים שמחפשים חיים קלים, למה להתאמץ? תוקעים סרט וזהו - יש שקט. אני מראש לא מצפה שנשב ונבהה אחד בשני או במסך, אלא שהחופשה תהיה זמן של 'ביחד'. בשביל זה צריך בעיקר לחשוב ולתכנן, ופחות להוציא כספים. גם מקומות העבודה הם חלק מהסיפור הזה, חברה שמבינה את העובד, שגמישה ומאפשרת ימי חופשה או טלפונים תכופים מהבית, זה עושה בעיני את כל ההבדל".
הקייטנה של אמא אתי
שמונה ילדים, הגדול בן 15 והקטנה בת חודש
אבל מה עושים כשאין ממש "ילדים גדולים", ובבית דווקא ישנה תינוקת קטנה על הידיים - ושאר החבר'ה דורשים את שלהם? אתי כץ היא באמת "גיבורת על" מסוג נדיר במיוחד. בשיחת הטלפון עמה אין רעשי רקע, הכל מסביב שקט. קשה להאמין שברגעים אלו ממש מסתובבים סביבה שמונה ילדים - ואפילו התינוקת שומרת על "דממת אלחוט".
איך מייצרים שלווה כזה? כץ דווקא לא חושבת שזו משימה קלה. "זו תקופה קשה. כיפית, אבל קשה", היא מודה. "אצלי יש המון הכנה לפני החופש ואני אפילו מכינה כמויות של אוכל ומקפיאה, כדי שלא אצטרך להתחיל לבשל ולאפות כשכולם מתרוצצים מסביבי.
"כשיש מסגרת זה חוסך את ה'אמא מה עושים עכשיו?' אך כשילדים לא יודעים מה לעשות הם משתוללים ולכן הם צריכים סדר והכוונה".
איך מסתדרים מבחינה כספית כשמקומות הבילוי כל-כך יקרים?
"אני מסוג האנשים שסבורים שחייבים להוציא את הכסף בחופשה. השאלה היא כמובן המינונים. פעם היינו הולכים למקומות שגובים 50 שקל לילד, עד שקלטנו שזה בעיקר כדי שלהורים יהיה יותר קל. היום אנחנו מסתפקים בפארקים פתוחים. הילדים הקטנים נהנים מאוד ואת הגדולים יותר לוקחים גם לבריכות או טרקטורונים שמתאימים לגיל מבוגר יותר. אין לנו רכב כך שגם הסעה זו הוצאה".
כץ מאמינה שחופשה היא בעיקר לילדים, ואם זוכרים זאת יש פחות אכזבות וציפיות למנוחה, שמתאדות בכל יום מחדש. אף-על-פי-כן, כדי לצלוח אותה בשלום חייבים, לשיטתה, להשאיר פרקי זמן קצרים שבהם גם ההורים מרגישים בחופשה.
"במהלך השנה אני קמה בשש בבוקר, אבל חופשה בשבילי זה אומר לקום מאוחר יותר. הילדים יודעים שבבוקר אמא ישנה - והם הפנימו את זה. הגדולים יותר מתלבשים לבד בבגדים שהכנתי להם
בלילה קודם, ומכינים לעצמם ולצעירים קערת דגנים".
כץ לא מסתפקת בקימה מאוחרת, אלא דואגת לבילוי זוגי בערבים - לפחות שלוש פעמים במהלך החופשה. "מזמינים בייביסיטר ויוצאים, זה לא חייב להיות מסעדה או משהו יקר אלא סתם זמן משותף לאוורור בלי הילדים, חופשה מהחופשה".
המלצה שלך להורים?
"לתכנן ולזרום. בית מבולגן, ילדים לא-מאורגנים-טיפ-טופ זו המציאות. לשבת על הרצפה ולבנות פאזל שווה את השקט - וחוסך את המריבות והבלגן".
לפנייה לכתב/ת 
