עכשיו באים? הסדרות שנזכרו להגיע לקולנוע

זה היה רק עניין של זמן עד שמישהו יבין שאי אפשר להשאיר את "אלף" תקוע בבית משפחת טאנר לנצח. הוא כבר כוכב, הפרברים קטנים עליו, והוליווד החליטה לתת לו צ'אנס. לפני מספר ימים הודיעו אולפני סוני שבכוונתם להפיק סרט חדש המבוסס על הסדרה המצליחה. ג'ורדן קרנר (מפיק הסרט "דרדרסים") ישתף פעולה עם השחקן המקורי שדיבב את אלף (פול פוסקו), ובשלב הזה עדיין לא ידוע מי יכתוב את התסריט ומי יביים אותו.

אנשי המקצוע יכריעו אם אלף ימשיך לאכול חתולים או יעבור לאכול סושי במקום, אם ימשיך עם המובים שלו על ליין (בת למשפחת טאנר אצלה הוא מתגורר) או שיעדיף למצוא מישהי צעירה ויפה יותר. בזמן שלא ברור מה יעלה בגורלו, אפשר לדעת מה עלה בגורלן של סדרות אחרות שעלו למסך הגדול שנים ארוכות אחרי שסיימו את דרכן על המסך הקטן.

רחוב ג'אמפ 21

זו היתה הפריצה הגדולה של ג'וני דפ. ובאמת, מה הסיכויים שסדרה שהשחקנים האורחים שלה הם ג'ייסון פריסלי, בראד פיט, כריסטינה אפלגייט, וינס ווהן ושאנון דוהרטי לא תצליח? הסדרה מספרת על יחידת שוטרים סמויים שמנסה לעצור פשעים בבתי ספר ומתעסקת בנושאים כמו סמים, הומופוביה, אלכוהוליזם והתעללות בחלשים.

הסדרה שודרה בשנים 1987-1991 במשך ארבע עונות, ובוטלה בגלל אחוזי צפייה נמוכים (היא חזרה לעונה חמישית בשידור סינדקציה, אבל נכשלה משום שכמעט כל השחקנים הראשיים עזבו). 21 שנה אחרי, חזרו ג'ונה היל וצ'אנינג טאטום לאותה כתובת מפורסמת בסרט חדש. הפעם הם התמקדו בתיקון חוויותיהם מהתיכון, ופחות במסר החינוכי כמו במקור, אבל גם מעריצי הסדרה זכו לחתיכת נוסטלגיה כשהגיבורים הראשיים ג'וני דפ ופיטר דה לואיז, הופיעו בסצנה אחת בסרט.

תעודת מעבר: עבר בהצלחה. דווקא בגלל שהגרסא הקולנועית לא ניסתה להיצמד למקור אלא להשתמש בו רק כסיפור מסגרת לקומדיה מצחיקה במיוחד.

רובוטריקים

השיח הנפוץ ביותר של ילדי שנות ה-80 היה על מעשי הבריונות של השקרניקים וניצחונותיהם של הרוטובטריקים, בסדרת האנימיציה הקלאסית, ששודרה בין השנים 1984-1987 וזכתה גם לסדרות המשך רבות, שלא הצליחו לשחזר את ההצלחה הגדולה של המכונות בעלות התודעה. ואז, ב-2007, החליט מייקל ביי בשיתוף עם סטיבן שפילברג לקחת כלי הרכב האהובים, להוסיף להם אפקטים מטורפים ולהביא את המלחמה בינם לבין השקרניקים למסך הגדול.

הסרט עם שיה לה באף, מייגן פוקס וג'ון ווייט נחשב לשובר קופות וזכה למועמדויות לאוסקר (על אפקטים, עריכת סאונד, ועיבוד סאונד) ובפרס MTV על "סרט הקיץ שעוד לא נצפה". בעקבות ההצלחה, החליט ביי ליצור שני סרטי המשך נוספים שהצליחו מאוד (השלישי אף הפך לסרט הרביעי בהיסטוריה שחצה את רף מיליארד הדולר). אבל המעריצים? רבים מהם לא ממש אהבו את הכיוון החדש, וגם בטקסי הראזי לסרטים ולשחקנים הגרועים ביותר, הסרט כיכב עם לא מעט מועמדויות.

תעודת מעבר: הסרט עבר בקושי, וגם זה בגלל ההזדמנות לראות איך משאית ענקית הופכת לרובוט ענקי בעולם האמיתי. אבל יש קלאסיקות שאסור לגעת בהם. רובוטריקים מתאימה להיצרב בקולקטיב של ילדי האייטיז עם האסוציאציות צהריים, ערוץ 1, ודיבוב של יהוכין פרידלנדר.

ככה זה היה נראה אז:

סמנת'ה

היה להם כיף בשנות ה-60. חוץ מהאהבה החופשית, המוזיקה והבגדים היה להם גם את "סמנת'ה". מכשפה שהתחתנה עם בן תמותה, ומנסה לחיות חיים רגילים ללא כוחות הכישוף שלה (למה לה?). הסדרה שודרה בין השנים 1964-1972 בכיכובם של אליזבת מונטגומרי ודיק יורק (שהוחלף מאוחר יותר בדיק סרג'נט). במשך שש שנים הצליחה הסדרה מאוד  וירדה רק אחרי העונה השמינית, כשמונטגומרי החליטה לפרוש.

ב-2005 יצא הסרט "סמנת'ה" בבימויה של נורה אפרון ובכיכובם של וייל פארל וניקול קידמן. הסרט לא נצמד לעלילה הטלוויזיונית, אך פארל מגלם שחקן הוליוודי שמככב בסדרת טלוויזיה על פי הסדרה המקורית. הוא פוגש בקידמן ומגלה רק בשלבים מאוחרים יותר שהיא מכשפה. הסרט זכה לביקורות בינוניות ולא נחשב למצליח במיוחד.

תעודת מעבר: לא עבר. מילא לנסות למכור לנו את ניקול קידמן כמכשפה (די סביר), אבל לחתן אותה עם ויל פארל ולא לכתוב לו פאנצ'ים על זה בתסריט?

מיאמי וייס

בשנת 1984-1990 היה לנו על מי לסמוך. בכל הנוגע למאבק מול פושעים וסוחרי סמים בעולם התחתון של מיאמי לפחות. צמד הבלשים ג'יימס "סוני" קרוקט (דון ג'ונסון) ושותפו ריקרדו "ריקו" טאבס (פיליפ מייקל תומס) ניקו את הרחובות בסדרת הפשע האמריקנית שזכתה לשבחים ולפרסים רבים (האמי למשל).

הסדרה שודרה אצלנו בערוץ הראשון בתחילת שנות ה-90 והצליחה לשחזר את ההצלחה. 16 שנה אחרי שירדה, יצא הסרט בעל אותו שם, אותו ביים מייקל מאן ("היט", הנוסע") וכיכבו בו קולין פארל וג'יימי פוקס שמסתבכים עם המאפיה הקובנית. הסרט מבוסס על הסדרה ושודר ב-77 מדינות, הוא הצליח יפה בקופות ונחשב לאחד משלושת הסרטים הכי מצליחים של מאן.

תעודת מעבר: עבר בהצלחה. קולין פארל וג'יימי פוקס, הצליחו ליצור מערכת יחסים לא פחות סבוכה מזו של שני הבלשים המקוריים בסדרה.

האקדח מת מצחוק

לנו היה את יהודה ברקן, לאמריקנים היה את לסלי נילסון. ב-1982 שודרה הסדרה האמריקנית "יחידה משטרתית", בכיכובו של נילסון. הסדרה שנוצרה על ידי דיוויד צוקר, ג'ים אברהמס וג'רי צוקר (יוצרי "טיסה נעימה") הייתה פארודיה על כל ז'אנר סרטי השוטרים והבלשים ובעיקר על הסדרה "M Squad" בכיכובו של לי מרווין. למרות שלסדרה יש מעמד של קאלט היא בוטלה אחרי שישה פרקים. בעקבות שידורים חוזרים שהצליחו מאוד, הוחלט להפיק את סדרת הסרטים "האקדח מת מצחוק".

ב-1988 יצא הסרט הראשון בסדרה "האקדח מת מצחוק: מתוך תיקי מחלק הבילוש". מלבד נילסן השתתפו בסרט גם פריסילה פרסלי, ג'ורג' קנדי ואו ג'יי סימפסון. עלילת הסרט היתה דומה לסדרת המקור, וסיפרה על בלש בשם פרנק דרבין, שחוקר מקרה רצח של אחד הקולגות שלו - ומגלה תוך כדי שיש תוכנית להתנקש במלכה אליזבת במהלך ביקורה בארצות הברית. הסרט זכה לביקורת טובות ולסרטי המשך: "האקדח מת מצחוק 2.5: ריחו של הפחד", ו"האקדח מת מצחוק 33.5: העלבון האחרון", שקיבלו ביקורות שליליות. ליהודה ברקן זה לא היה קורה.

תעודת מעבר: עבר בהצלחה. נילסן הצליח לשחזר את ההומור שלו גם בשלושת הסרטים. סביר להניח שזה בגלל שבדיחות משחקי המילים שלו לא מיצו את עצמן מספיק בששת הפרקים של הסדרה.