השקרים ששמעתם על המפמ"ר שפוטר

כשהחלטתי להיות מורה, עשיתי זאת בעיקר עם הפנים לעתיד. חשבתי שזו הדרך הטובה ביותר להשפיע על החברה שבה יחיו ילדיי. כדי לחנך תלמידים להפוך לאזרחים פעילים, אחראים ואקטיבים, צריך מידה רבה של אופטימיות, ועוד קורטוב נאיביות. אופטימיות, כי חייבים להאמין שהחברה שלנו הולכת למקום טוב ומשתפר כל הזמן, אחרת אי אפשר לשדר זאת לתלמידים, ונאיביות כדי שהסימנים שמצביעים לעיתים שאנחנו בכיוון אחר לא יפגעו באותה אמונה בסיסית באדם ובחברה הישראלית.

אחד הדברים הנפלאים שקרו סביב לימודי האזרחות בשנים האחרונות היה האחדות שהלכה והתהוותה בין המורים המייצגים מגזרים שונים בחברה הישראלית. ההחלטה למנות מפמ"ר אחד שאחראי על כלל המגזרים הייתה אמיצה וחשובה. חשוב שכל התלמידים ילמדו מאותו ספר לימוד ושתיווצר תשתית מסוימת שמשותפת לכולם. ברור שיהיו גם הבדלים בין הדתי להחילוני, בין הערבי ליהודי, אולם אם יש גם בסיס משותף, יש גם מקור לאופטימיות.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

זנות ברישיון / גילי ורון

מלחמה בלי אף שיהאב / דני אורבך 

המחאה על פיטורי כהן בתל-אביב(צילום: ירון ברנר)

זה מה שקרה בלימודי האזרחות בשנים האחרונות בהובלת אדר כהן, המפמ"ר שהודח. כל המחלוקת סביב עבודתו נובעת מהדאגה של כולנו לחינוך ילדינו. מאחר שזו הדאגה המרכזית, מוטב להאזין למורים שמלמדים בכיתות. רק אנחנו יודעים מה באמת קורה כשהדלת נסגרת והשיעור מתחיל. ובכן, לא דובים ולא יער. לא רק שאין שום נטייה פוסט-ציונית או שמאלנית, אלא שהמגמות שציינתי לעיל יצרו תשתית למקצוע משמעותי, שמחנך תלמידים לאזרחות טובה, מעורבת, דעתנית, ובוודאי לא כזו שאפשר לשייך פוליטית.

וכמובן, יש את המחלוקת על הספר שאושר ואחר כך בוטל. הנה העובדות: את כל הטעויות שיש באותו ספר לימוד, שכולם ממהרים לקטלג כדעותיו של אדר ו"להוכיח" שהוא שמאלני - אדר ביקש לתקן לאחר שבדק את הספר והגיש שבעה עמודי הערות. הטעות שעשה, ואין ויכוח שמדובר בטעות חמורה, היא שלא בדק שהשינויים אכן הוכנסו לספר לפני הדפסתו כפי שביקש. דורשי רעתו משתמשים בציטוטים מהספר כדי לקשור ביניהם לבין אג'נדות שאדר מנסה להכניס למקצוע - וזה פשוט לא נכון. בשורה התחתונה, השינויים והשיפורים שאדר הוביל במקצועיות רבה מתגמדים אל מול הטעות שעשה באישור הספר, ובוודאי לא מצדיקים פיטורים.

מפיצים שנאה ורוע 

הקושי השני שלי בכל הפרשה הזו הוא הטוקבקים שמלווים כל כתבה על אדר. כפי שכתבתי, אני אופטימי מטבעי כמחנך ומורה, ולכן מאמין שכולנו מעוניינים בסופו של דבר לחיות כאן ביחד ושהמטרה של כולנו, גם אם הדרך להשיגה שונה, היא שלכולנו יהיה טוב, ושנדע להיות ערבים זה לזה לפני הכול ולמרות הכול. כואב לי לראות כיצד אנשים מוזנים בעובדות שגויות, לא מקשיבים, ובעיקר שונאים, מכפישים ומפיצים שקרים ורוע. התחושה קשה, מפני שהדברים שנאמרים אינם נכונים, וככל ששנאה וטינה קשות מלכתחילה, הן קשות עוד יותר כשהן מבוססות על סילופי סילופים. אני מקווה שחלק מאותם טוקבקיסטים המשיכו לקרוא עד לכאן, ופונה בבקשה לשיח מעמיק ומבוסס יותר, מכבד יותר, שקול יותר - ולו למען ילדינו ועתיד חברתנו. לאן נגיע אם השיח יישאר כזה?

ובתוך כל זה, חסר קול אחד משמעותי. הוא חסר כבר כמה חודשים, כשעובד משרד החינוך נתון למתקפות חוזרות בתקשורת, הוא חסר כשמאות מורים לאזרחות מכל המגזרים פונים ומבקשים את התערבותו, הוא חסר כאשר מתחוללת סערה ציבורית מעין זו. שר החינוך לא אמר דבר, לא נפגש עם המורים, שליחיו, לא פוצה פה. ומדוע חסר הקול שלו? ראשית כי חשוב שיפריך בפיו את הטענה הרווחת כי בשנים האחרונות התרחש איזשהו שינוי בתוכנית הלימודים לכיוונים שבהם מאשימים את אדר כהן, כי מן הראוי שהשר ישמע את טענות מוריו לעומקם של דברים, וכי מחר זה יכול להיות אני או מורה אחר שנתון למתקפה ומחכה לגיבוי שלו, וכרגע התחושה היא שאין על מי לסמוך. זהו מצב קשה מאוד.

יש צדדים רבים נוספים למקרה של אדר כהן, וגם למצב החינוך במדינת ישראל, אולם היריעה קצרה. אם קראתם עד עכשיו, והחלטתם לזרוק אותי למגירת ה"סמולני ממקהלת הפוסט-ציוניים התומכים באדר", לא נותר לי אלא לחייך באופטימיות וקצת נאיביות, ולחזור לכיתה ולחנך תלמידים שבעוד כמה שנים יובילו חברה קצת יותר קשובה, קצת יותר מכבדת, קצת יותר מעמיקה, חברה המשלבת באופן אמיתי ומעמיק בין יהדות ודמוקרטיה, חברה שלא תחזור על טעות דומה שנית.

חגי לביא, רכז שכבה ומורה לאזרחות, היסטוריה ומחשבת ישראל בבית הספר בויאר בירושלים. נשוי ואב לחמישה.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il