שחק אותה ג'ון קנדי במפרץ הפרסי

ב-14 באוקטובר 2012 נציין חמישים שנה ליום שבו הודיע נשיא ארה"ב על הטלת סגר ימי מלא על קובה - מהלך אחרון בטרם יציאה למלחמה גרעינית כוללת בין ארה"ב לברה"מ. לאחר שבועיים של הליכה על הסף התקפל חרושצ'וב, הורה לספינות הצי הסובייטי לשוב על עקבותיהן, ואתרי הטילים בקובה נותרו שוממים.

קווי דמיון רבים נמתחים בין האירועים הדרמטיים של אוקטובר 1962 לימינו. בשני המקרים התמקד העימות במדינה שלישית ששאפה להגיע להגמוניה אזורית. קובה כמובילת המהפכה הסוציאליסטית באמריקה הלטינית ואיראן כמובילת המהפכה האיסלאמית במזרח התיכון. הסובייטים של שנות ה-60 טיפחו את משטרו של קסטרו כמרפק הנעוץ במתניה של ארה"ב והרוסים של העשור האחרון מסייעים לאיראנים בהעברת טכנולוגיות גרעיניות ומספקים להם מטריה דיפלומטית באו"ם כדי לנגח את ארה"ב ולהכריח אותה להתייחס אליהם כמעצמת-על.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

השקרים ששמעתם על המפמ"ר שפוטר / חגי לביא

זנות ברישיון / גילי ורון

בשני המקרים מדובר בנשיא אמריקני צעיר וחסר ניסיון שעצם הגעתו לתפקידו הייתה לצנינים עבור חלק מאוכלוסיית ארה"ב - ג'ון קנדי כקתולי הראשון וברק אובמה כשחור הראשון - כאשר מולם עומד מנהיג רוסי בעל ותק ותמיכה רחבה. כמובן שלא הכול זהה בין שני הסכסוכים האלו. תפקידה הנוכחי של סין כמעצמה שלישית לא היה קיים במערכה הקודמת, איראן כמדינה גדולה הגובלת במדינות רבות לעומת קובה כאי מבודד, ועוד. למרות זאת, קשה להשתחרר מהשוואה בין שני המשברים.

בחודשים האחרונים הולך ומחריף הוויכוח בתוך הצמרת הישראלית ובינה לבין בעלי בריתנו בחו"ל בדבר יעילות הסנקציות שהוטלו על אירן ועל האפשרות שלא יהיה מנוס ממעבר לאופציה האחרונה - תקיפה צבאית של אתרי הגרעין באירן. לפני כן, ראוי לשקול את הפעלתה של הסנקציה הלפני אחרונה - הטלת סגר ימי ואווירי מוחלט על אירן. כפי שניתן ללמוד ממשבר הטילים בקובה, ייתכן שזהו המהלך היעיל ביותר להסרת האיום הגרעיני האיראני מסדר היום העולמי. איראן, שכבר נפגעה קשות מהסנקציות, לא תהיה מסוגלת לעמוד בסגר ימי ואווירי מתמשך. ניסיון איראני לפרוץ את המצור יוביל לפעולה צבאית מלאה נגדה כאשר ההבדל יהיה רק בזהות התוקפן - האיראנים יצטיירו כמי שתקפו ראשונים על כל המשתמע מכך.

הסגר הימי קל יחסית לאכיפה - לארה"ב כוח ימי משמעותי במפרץ הפרסי המסוגל לעמוד במשימה. סגר אווירי הוא מהלך יותר מורכב הדורש שיתוף פעולה עם עירק, טורקיה, ארמניה, אז'רבייג'ן, טורקמניסטן, אפגניסטן ופקיסטן. לארה"ב קשרים הדוקים עם מרביתן וסביר להניח כי הן ייאפשרו את אכיפת הסגר. לא ברור כיצד תנהג טורקיה אך יש מקום לקוות שההתקרבות שחלה לאחרונה ביחסי ארה"ב וטורקיה תאפשר שיתוף פעולה גם בנושא הסגר האווירי.

האם ניחן אובמה בנחישות שהפגין קנדי לפני חמישים שנה? כיצד ישפיע מצבו בסקרים על החלטתו? קריאת תיגר על איראן (ובעקיפין על הרוסים והסינים) תנטרל את טיעוני המועמד הרפובליקני המנסה לבדל את עצמו מאובמה על-ידי הצגת קו נוקשה יותר כלפי האירנים ובעלי בריתם. מהו הסיכוי שאובמה ינקוט במהלך כזה גם מתוך עמדה של הובלה בסקרים? מה ניתן ללמוד מהתנהלותו עד כה בכל הנוגע לתהליכי השינוי במזרח התיכון (נאום הפיוס בקהיר, נטישתו של מובארק, הסתפקות בתפקיד שולי לצד בריטניה וצרפת במערכה בלוב, הישיבה על הגדר בכל הנוגע לסוריה, וכיו"ב) לגבי ההחלטות שייקח במחצית השנייה של אוקטובר 2012?

את התשובות לכל השאלות הללו נשמע בקרוב.

פרופ' בועז גולני

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il