מי צריך משרד להגנת העורף?

כאשר רוחות המלחמה במזרח התיכון הולכות ומתגברות וכאשר גובר החשש מפני זליגה של נשק כימי בסוריה לידיים עוינות, זה הזמן לשאול - האם דרוש לנו משרד להגנת העורף? נדמה לי שאת התשובה הנחרצת ביותר סיפק המומחה מספר 1 לנושא, השר להגנת העורף, מתן וילנאי, לא בדברים, אלא במעשה, כשהחליט לנטוש את המשרד הנכסף ולהחליף אותו בלשכת השגריר של ישראל בסין, דווקא בעת הזו. עדות נוספת מספקת דרך הבחירה של השר המחליף, אבי דיכטר, שנשלף מבין ההריסות של מפלגת קדימה לכהן בתפקיד לאחר סירובם של אחרים.

המשרד להגנת העורף הוקם לפני יותר משנה, כנראה מתוך שיקולים פוליטיים ולא מתוך הכרה טהורה לדאוג ולהגן על האזרחים. המשרד לא חולל שום שינוי לקראת המלחמה הבאה. במדינות מתוקנות מתחלקת שמירת הביטחון בין שני משרדים: משרד הביטחון (משרד ההגנה), העוסק בהתמודדות עם האיומים מבחוץ והמשרד לביטחון הפנים, המופקד על המאבק בפשיעה האזרחית ועל הגנת שלומם של האזרחים. המשרד לביטחון הפנים מרכז את כל הגופים העוסקים בשירותי חירום ובהם מכבי האש ושירותי רפואה דחופה.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

שחק אותה ג'ון קנדי במפרץ הפרסי / בועז גולני

השקרים ששמעתם על המפמ"ר שפוטר / חגי לביא

נוהלי התיאום בין המשטרה והצבא עברו כמה שינויים וטלטלות בין המלחמות. במלחמת המפרץ בשנת 1991, שהייתה כל כולה מלחמת העורף, הושג סיכום בין המפכ"ל והרמטכ"ל שברגע שמגיע סגן אלוף לזירה הוא לוקח אחריות. לאחר המלחמה הוקם פיקוד העורף וחשוב לציין את ההישג המרשים ביותר של הפיקוד, שהצליח לקבוע בחקיקה בשנת 1995 שכל מבנה חדש ייבנה עם מרחב מוגן. לאחר מלחמת המפרץ הוקמה ועדת שפיר שהמליצה להעביר את פיקוד העורף מידי צה"ל שלוש שנים לאחר ההקמה. למרות ההיגיון הרב בה, ההמלצה לא יושמה עד היום. אדרבה, הוקם עוד גוף אחד לטיפול בעורף - המשרד להגנת העורף.

במלחמת לבנון השנייה, שימשתי מפקד המחוז הצפוני במשטרה, ושלא כמו במלחמת המפרץ, הפעם היה סיכום מוקדם בין מפקד פיקוד העורף, אלוף במיל' יצחק (ג'רי) גרשון לביני, שבעת חירום, האחריות על הזירות מופקדת בידי המשטרה. וכך פעלנו כאשר יישובי הצפון עמדו תחת מתקפות של רקטות וטילים. מי שהכירו את התושבים שישבו במקלטים, את צירי התנועה ואת המנגנונים המוניציפליים היו השוטרים והם יכלו להפעיל אותם בדרך היעילה ביותר. זה עבד טוב ונכון ופעילות המשטרה זכתה לשבחים בדו"ח מבקר המדינה שמתח ביקורת קשה על התנהלות רוב הגופים.

משרד שסירבל והפריע

דווקא עכשיו, כאשר מערך הכיבוי עבר לאחריות המשרד לביטחון הפנים, אך טבעי שהאחריות על כלל כוחות ההצלה והחירום ובכללם פיקוד העורף יעברו לאחריות המשרד לביטחון הפנים כדי לייעל את ניהול האירועים והתיאום בין הכוחות.

המסקנה ברורה. אותם גופים שמפעילים את שירותי ההצלה בעיתות שגרה הם שצריכים להפעיל אותם גם בעיתות מלחמה וחירום.את השיטה הנהוגה ברוב המדינות המתוקנות, שהוכיחה עצמה כיעילה, יש להפעיל גם בישראל. מה שלא עובד בשגרה לא יעבוד בחירום. אבי דיכטר, כשכיהן כשר לביטחון הפנים, רצה ליישם את לקחי המלחמה ופעל נמרצות להעביר את פיקוד העורף לאחריות המשרד לביטחון פנים, ובצדק. השבוע התמנה לעמוד בראש המשרד המיותר. ההצלחה של דיכטר תהיה אם יצליח למסד פעילות של שני משרדים בלבד: משרד הביטחון והמשרד לביטחון הפנים.

אין טעם להכחיש: המשרד להגנת העורף הוקם משיקולים פוליטיים בלבד. המשרד לא רק שלא תרם להיערכות העורף לעיתות חירום, הוא אף סירבל והפריע לגופים שכבר פועלים בתחום הזה. עזיבתו של השר וילנאי נותנת הזדמנות מצוינת לתקן את המעוות ולבטל את המשרד המיותר. ההגנה על מדינה צריך שתתחלק בין שני גופים: משרד הביטחון יעסוק בביטחון מפני התקפות המגיעות מחוץ לגבולות המדינה. המשרד לביטחון הפנים יעסוק בהתגוננות ובהיערכות בתוך גבולות המדינה הן בשיגרה והן בחירום.

ניצב בדימוס דן רונן, מפקד העורף הצפוני במלחמת לבנון השנייה, חבר בצוות הרצל שפיר לבחינת ההערכות בעורף, חבר בצוות ההקמה של פיקוד העורף (האלוף זאב ליבנה) וחבר בצוות השר לשעבר עמי איילון שמונה לבחון את ההיערכות בעורף לאחר מלחמת לבנון השנייה. כיום מכהן כיו"ר קב' ח.א.ש ביטחון, המתמחה בביטחון ואבטחה.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il