ההחמרות לא נגמרות בדרך אל הים

הים כבר לא אותו הים, והפעם זה אישי וכואב. החופים הללו נשקפו מבעד לחלונות של ילדותי באשדוד. הם קראו לחברים שלי ולי לרדת ולהתפלש בחול הזהוב, לטבול רגליים במים בניגוד גמור לאיסור של האמהות שלנו, ולקוות שספינה מארץ רחוקה תשליך אוצר אותו נגלה ביחד.

• אהבתם? עשו לנו לייק בפייסבוק!  
  

עוד בערוץ היהדות  - קראו:

• חיילים חרדים: לא העלו אותנו ל"קו מהדרין"
• חוף נפרד זה פאסה/ טלי פרקש
• "הרבי מלובביץ' היה אוהב היפ-הופ חסידי"
  

לשון הרבים שלי כוללת ילדים וילדות חילונים, דתיים וחרדים גם יחד. ילדים עם פאות ארוכות מאוד וכיפות שחורות, וילדות בשמלות עד מתחת לברך, טבלו יחד בים הזה, שיחקו יחד וקיללו זה את זה ב"גן דתיים מלא עכברים" ו"גן חופשיים מלא עכברים". אלו היו העימותים הדתיים-חילונים החמורים ביותר שאירעו באשדוד בשנות ילדותי, והם נגמרו תוך שנייה כשגלים גדולים החרידו את כולנו בצווחות גיל מבוהלות של ילדים - והרחיקו אותנו מן המים.

רצועת שמפרידה בין החופים באשדוד(צילום: אבי רוקח)

אמש קראתי בבעתה שהחוף הנפרד, שתמיד היה שם לרווחת המתרחצים הצנועים, כבר לא מספיק נפרד. עתה כבר אי-אפשר שעיניהם של מתרחצים חרדים ודתיים ישזפו את גופיהם של מתרחצים חילונים, ולשם כך הקטינו את החוף החילוני ב-200 מטר - ואף הציבו גדר ואיסור מטעם בית דין צדק, שאין לו כל נגיעה לחופים. עוד הגדילו לעשות והציבו גם ניידת משטרה, פן חלילה יעז חילוני להראות את גופו לעדה הקדושה המתרחצת בחוף שלידו.

החרדים של היום

איני יודעת כיצד קרו הדברים הללו. הרי לא מדובר רק בגידול טבעי ובהתאזרחות חרדים באשדוד. בלי עין הרע, הם ממלאים שלוש שכונות - ועוד ידם נטויה, ומקובל עליי שכולם אזרחים טובים ומועילים לעיר. אבל גם הם לא החרדים שהיו שם פעם. הם חרדים אחרים, קיצונים בהרבה, מוּבלים כעדר סומא בידי עדת רבנים שהמצווה הראשונה בתרי"ג הפרטי שלהם היא להחמיר, להחמיר, להחמיר.

כשהסתיימה ילדותי, בדיוק כשפרצה מלחמת יום כיפור וסיימתי את חוק לימודיי, גייס אותי כבוד הרב משה כהן שאולי, זכר צדיק לברכה, ללמד אנגלית בבית הספר הדתי שהוא ניהל. גמגמתי ואמרתי שאולי לא אוכל לעשות זאת. והוא ידע שלא התחנכתי בבית דתי, והוא היה חבר נפש של אבי החילוני וביחד עשו המון צדקה בסתר.

"סידור יש לך? גרביים וחצאית ארוכה יש לך?" שאל. הנהנתי - והתקבלתי לעבודה: במשך שנה לימדתי בבית הספר הזה, בכיתות נפרדות לבנים ולבנות, אבל כולם שיחקו יחד בהפסקה באין מפריע. כיפות סרוגות עם כיפות שחורות, כולם למדו לימודי ליבה ובחדר המורים לא הייתה שום הפרדה בין גברים לנשים, ואיש לא חש בצורך להפריד, כי הרי כולנו היינו מגויסים למשימת חינוך הדור הבא, ולמי היה זמן להרהורי עבירה.

הימים האלה, למרבה הצער, כנראה לא ישובו. הנהגתו החכמה של רב העיר באותם ימים, הרב סרלואי, מנעה התכתשויות עדתיות בין מאמינים, כיוונה לשוויון של כל בני האדם באשר הם בני אדם, והישרתה רוח טובה על חרדים גמורים ואפיקורסים כאחד. איש לא פשפש במידת החרדיות של הרב. די היה לנו בכך שידענו כי גם בברגן-בלזן שמר על צלם האנוש שלו ועל צלם היהודי שבו. נדמה לי שכיום לא היה לו סיכוי להתמנות לרב.

ומה יהיה בשנה הבאה?

הגיונו של החוף המופרד נובע מחרדה עמוקה של רבנים. אלה, ככל הנראה, נכשלו בחינוך צאן מרעיתם, ולמרות שנים רבות של לימודי קודש, עדיין יצאו מבתי החינוך שלהם אנשים שאינם אלא שק של יצרים פרועים שצריכים הפרדות והתבדלות וגזירות וגדרות. ברמה הפרקטית, הייתי מצפה מאלה שאינם מסוגלים לראות נשים מבלי לסטות מדרך האמונה, שיתכבדו ויעשו מגבית

לקניית ברזנט - ויציבו אותו בינם לבין החילונים המופקרים. לא משטרה, לא שלטים תמוהים, לא מעשי נבלה בלתי-חוקיים.

אבל מה שמטריד יותר הוא הדרך: אחריתה, מי ישורנה? לאן הולכים כל הגוזרים והמחמירים, המתבדלים וצועקי הגעוולד? האם באמת הולך ופוחת הדור כך שבכל דור צריך להחמיר כפליים? מה יהיה בשנה הבאה, מדרכות נפרדות בדרך לחופי הרחצה הנפרדים? חנויות מכולת נפרדות? אוטובוסים נפרדים לגמרי? ומתי יעלה בדעתו אותו רב חשוב ומכובד ומקובל על הציבור שאפילו ההפרדות הללו כבר לא מספיקות, ויש לעשות מעשה - אולי בחסות ניידת משטרה - ולמנוע מהחילונים להסתובב ברחובות בשעה שצאן מרעיתו הקדושים והטהורים מסתובבים.

קל מדי, ואפילו דמגוגי להשמתש בצירוף המילים "איראן זה כאן", זה לא. אך כל שאני מבקשת הוא לתהות לאן בדיוק מובילה דרך ההפרדה וההתבדלות, והאם מישהו בכלל רואה את סופה? ויודע למה נועדה.