משאל עם על הפצצת איראן

הדרישה להכריע בשאלות גורליות דרך משאל-עם עלתה כבר בשנים הראשונות של המדינה. היא עלתה בראשית שנות החמישים של המאה הקודמת, בימי הוויכוח המר והטעון על השילומים מגרמניה. ח"כ יצחק בן-אהרן, שהיה אז מראשי מפ"ם שהתנגדה נמרצות לשילומים, דרש את זה. הוא טען כי לממשלה, ואפילו לכנסת, ריבון העם, אין סמכות להכריע בסוגיה זאת ויש "להעביר את השאלה הזאת להכרעת העם, בדרך של משאל". 

דרישה דומה עלתה שוב בוויכוח על הנסיגה מהשטחים שנכבשו במלחמת סיני. סיעת החרות בכנסת הגישה הצעת חוק ששמה היה "חוק משאל עם כללי, תשי"ז - 1957" ועיקרה היה הצגת השאלה המוטה הבאה: "מתוך ידיעה, כי סירובה של ישראל לנטוש את החלק המשוחרר של המולדת עלול להיות כרוך בהגבלות כלכליות בחיי יום-יום", האם אתה מוכן "לקבל על עצמך הגבלות אלו?". בשנים האחרונות עלתה שאלה זאת בנוגע לנסיגה מהשטחים הכבושים. לפני כשנתיים קיבלה בפעם הראשונה הצעת חוק שקובעת כי הסדר שלום שכולל נסיגה משטחים יובא להכרעת העם.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

שר החינוך חצה את הקו האדום באזרחות / ריקי טסלר

מי צריך משרד להגנת העורף? / דן רונן

תמיד הייתי נגד משאל עם - קיבלתי את דברי שר החוץ משה שרת בימי הוויכוחים על השילומים כי מדובר ב"אמצעי בלתי דמוקרטי בתכלית" שהביא ל"הכרעה בלתי-שקולה ובלתי-אחראית". והנה עתה, בוויכוח על הפצצת הכור באיראן, שהופך כל שעה לטראומתי, אני מוכן לאמץ את רעיון משאל-העם בגלל ארבעה נימוקים:

הראשון הוא שמדובר בהכרעה גורלית. ניתן לראותה כ"הרת עולם", משמעותית מכל ההכרעות שהוכרעו מאז שהיינו לעם ריבוני במולדתנו. כל ההחלטות שהתקבלו מאז, כולל ההחלטות על מלחמה ועל שלום, מתגמדות לנוכח החלטה זאת. היא עלולה להביא למשבר חמור יותר מהמשבר שהתחולל בימי מלחמת יום הכיפורים, עם התחושה הכאוטית, הדיכאון הקולקטיבי העמוק, האבל שלא ניתן היה להכילו ותחושת האי-אמון המוחלט מול צמרת ההנהגה. ויש לזכור כי גולדה מאיר ומשה דיין לא בחרו לפתוח במלחמה, להיפך. מאיר כראש הממשלה החליטה נגד מכת מנע אווירית כדי לא לפגוע ביחסינו עם ממשל ניקסון - תוך מודעות למחיר הנורא ששילמנו. ואילו עתה מדובר במלחמת ברירה מובהקת. לכן, חיוני להביא את ההכרעה להכרעת הציבור ולהוציא אותה מידי כל מיני "שמיניות".

השני הוא שהכרעה זו עלולה לפגוע בכל העם היהודי בכמה רמות. גם ברמת הפיגועים החשופה וגם ברמות מורכבות יותר, כמו פגיעה גסה במרקם העדין של יהודי ארצות-הברית. היא עלולה ליצור קרע פנימי בין הנאמנויות שלהם לשתי מולדות. לכן יש להביא נקודה כה גורלית להכרעת כלל הציבור.

השלישי הוא שיש להעביר להכרעת הציבור נקודה שקשורה להפצצה. קביעת הצמד-חמד שיש לשלם כל מחיר למנוע את הפצצה, מתעלמת משתי נקודות קריטיות. הראשונה היא שמאז הפצצת הירושימה והצלחת ברית-המועצות ליצור פצצה-אטומית העולם למד לחיות עם מאזן אימה. יתרה מזו, מצב זה, שהוא פרדוקסלי למדי, מנע בשנות החמישים התפרצות מלחמת עולם שלישית. השנייה היא שבן-גוריון החליט ליצור נשק גרעיני הרתעתי כדי לעצור את מזימות האויב ולמנוע מצב שעלול לסכן את כול עמל הדורות. הרי הקימו את דימונה כדי לא להשתמש בה.

הרביעי הוא שיש לקעקע את הרודנות בפועל שקיימת עתה. נתניהו וברק הם שני יהירים שיודעים הכול ושמבינים הכול חוץ מ"פרט שולי" - מי שרוצה לנקוט צעד שעלול לשנות סדרי בראשית חייב ליצור הסכמה רחבה, ולא להתבסס על דמדומי השוואות-שואה א-היסטוריות. לציבור יש כוח ועוצמה לעצור תהליך שעיקרו הוא נבואה-עצמית שעלולה להגשים את עצמה.

פרופ' יחיעם ויץ, החוג להיסטוריה באוניברסיטת חיפה 

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il