שיישאר בינינו / הליגה הספרדית נפתחת
הליגה הספרדית הפכה כבר מזמן לדו-קרב בין שתי קבוצות, ריאל מדריד וברצלונה. גם העונה נראה שהן רק יגדילו את הפער משאר הקבוצות
7.10.12 / 3.3.13 עונה חדשה של הליגה הספרדית בפתח, ושוב נראה כי היא לא תוכרע בסיכום של 38 המחזורים המפרכים, אלא בשני התאריכים הללו, בהם ייפגשו ריאל מדריד וברצלונה ויסגרו ביניהן את גורל האליפות.
הדברים לא משתנים בספרד, וכנראה שגם לא ישתנו בעתיד הקרוב. זה מרוץ דו-ראשי, של שתי הקבוצות הטובות ביותר בעולם ככל הנראה. בעונה האחרונה הפער בין ריאל לבארסה עמד על 9 נקודות בסיום הליגה, ובין בארסה לוולנסיה השלישית - 30 נקודות. בעונה שלפניה בארסה הקדימה את ריאל ב-4 נקודות, וריאל את השלישית (שוב ולנסיה) ב-21 נקודות. ב-2009/10 זו שוב הייתה השלישייה הפותחת. 3 נקודות הפרידו בין בארסה לריאל, 25 בין ריאל לוולנסיה.
הפערים רק הולכים וגדלים. שחקנים מובילים מקבוצות מצוינות נחטפים מיד על ידי ריאל ובארסה - כמו
ההפתעות אינן תלויות יותר ביריבות, אלא בריאל ובארסה עצמן, והן לא קורות לעתים קרובות. השתיים שוברות שיאי הבקעה בזכות לאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו, רושמות חמישיות ושישיות בלי מאמץ, ומביסות בצורה משפילה גם מועדונים שמשלימים את צמרת הטבלה. הליגה הפכה משעממת. מלבד קרבות התחתית מרובי המשתתפים שנשמרים למחזורי הסיום, וכמובן הקרב הפרטי של שתי הגדולות. הסיפורים חוזרים על עצמם, התוצאות צפויות ברובן, ונוצר מצב מוזר בו תוצאות סדרתיות של 0:5, למשל, מתקבלות בשוויון נפש.
אבל זו הליגה, ולמרות הכל היא עדיין חזקה ואיכותית - דבר שנמדד כשיוצאים החוצה ובוחנים את כוחם של המועדונים הספרדיים במפעלים האירופיים. הדוגמה הטובה ביותר היא הליגה האירופית של העונה החולפת, כאשר מבין ארבע הקבוצות שהגיעו לחצי הגמר, שלוש היו ספרדיות. אז לא מדובר בליגה שוויונית, אבל יש לה את הקסם שלה, ובטח את רגעי השיא כאשר הקלאסיקו מגיע.
השלטון של טיטו
פ.ס.ז' והאנגליות היו השמות החמים בשוק ההעברות הקיץ. בארסה וריאל נשארו אדישות משהו. ברצלונה התחזקה כאמור באלבה, ריאל השקיעה את מאמציה בהחתמת לוקה מודריץ', ונראה שהוא בדרך לברנבאו. בכל אופן, גם בגזרה המקומית וגם בגזרה האירופית, קשה לומר שהן ממש צריכות חיזוק כדי לשמור על מעמדן הגבוה.
ההקשר הזה רק מחזק את השינוי המשמעותי ביותר שקרה בליגה - העזיבה
הסיפור של וילאנובה יהיה מרתק. במבט לאחור, המינוי שלו אינו מפתיע. בברצלונה לא רצו לזעזע את המערכת עם מאמן בעל שם גדול שעלול להפר את האיזון בקבוצה ולהיכנס למאבקי כוח עם השחקנים, ובחרו במישהו שגדל במועדון ועבד צמוד לפפ בשנות ההצלחה. אחד שמכיר היטב את השיטה ודרכי הפעולה. מה שנותר לגלות הוא מה יקרה בפועל בין וילאנובה והשחקנים.
פפ היה הימור בפני עצמו כשמונה לתפקיד, אבל זה היה אחרי קריירה מפוארת כשחקן מוביל ודמות משמעותית. וילאנובה היה אלמוני גם כשחקן, ועכשיו הוא קופץ למים שהם לא רק עמוקים, אלא גם רותחים. הכל יהיה שונה מבחינתו. הוא צריך בו־זמנית להחזיר לבארסה את השליטה בליגה, לבסס את הסמכות בחדר ההלבשה ולשמור על הדרך של הקבוצה. זה יהיה קשה מאוד מבחינתו.
ריאל וז'וזה מוריניו ניפצו את הקיר הפסיכולוגי עם האליפות שלקחו. יתכן שזה יתבטא בכך שהקבוצה תהיה משוחררת יותר השנה – אבל גם לזה יש גבול. בריאל תמיד שואפים לעוד - גם להצלחה באירופה ובגביע.
אליפות חד־פעמית היא לא מהות הפרויקט במועדון. המטרה כעת תהיה לבסס הגמוניה ארוכת שנים. יש לריאל את כל מה שדרוש כדי להשיג את זה, אבל הבעיה היא שהיריבה שמנגד מחפשת את אותן מטרות בדיוק. הוצאת האליפות מידי ברצלונה הייתה הישג בלתי רגיל. שמירה עליה תהיה משימה קשה לא פחות.
הכמעטיות
מתסכל להיות ולנסיה, מלאגה, סביליה, אתלטיקו מדריד אפילו. קבוצות מרהיבות, חזקות, מלאות איכות, ומה שנשאר להן זה ניסיון להפתיע ולקחת גביע מקומי. השליטה שלהן במפעל המשני של אירופה היא בונוס, אבל כזה שמשאיר אותן בצל.
ולנסיה התייצבה כאלופת ליגת הקבוצות האנושיות, ומסיימת באופן קבוע במקום השלישי. מה שהיא עשתה הקיץ רק יחזק את המגמה הזו, וקשה להאמין שיוכל להביא אותה גבוה יותר. היא ניצלה יפה את הכסף ממכירת אלבה (14 מיליון יורו) כדי להתחזק בקשרי ריאל פרננדו גאגו וסרחיו קנאלס ובמגן נבחרת פורטוגל ז'ואו פריירה.
מלאגה הוציאה הרבה כסף מאז נרכשה על ידי משקיעים מקטאר, וגם קיבלה תוצאות עם מקום רביעי וכניסה למוקדמות ליגת האלופות. אבל משהו נתקע בפרויקט הזה, ואפילו הכוכב סנטי קסורלה נטש לארסנל. אם הקטארים ירצו לעשות צעד נוסף קדימה, הם יצטרכו לשלם. סביליה עברה עונה מחרידה, והתחזקה יפה כדי להחזיר את עצמה לטופ. אתלטיקו מצוינת ופוטנציאלית יכולה לסיים בקלות במקום השלישי - אבל זה נכון כמעט לכל שנה, ואז משהו קורה לה בדרך.
שוויון כוחות
לבאנטה ואוסאסונה עשו עונה יפה. מקומות 6־7, תוצאות נחמדות. אבל הן מוכיחות
את השוויוניות שבחלקים הנמוכים יותר של הליגה. כי אין להן יתרון ממשי שהן יכולות להציג. כל קבוצה יכולה בעונה נתונה להתחבר טוב ולרוץ למעלה, ואז לחזור לממדים טבעיים ולתת למישהי אחרת לעשות את אותו הדבר. אלה יכולות להיות בילבאו, אספניול, בטיס, אולי לה קורוניה שחזרה לליגה. אי אפשר לדעת.
אחת מהקבוצות האלה היא מאיורקה - שיכולה לנוע בין מאבק על אירופה למאבק נגד הירידה. היא נשארה דומה למדי לעונה החולפת, וגם השנה דודו אוואט היציב יהיה אחד מהחלקים החשובים שלה. תומר חמד הוא סימן שאלה. הוא תרם שערים לקבוצה, אבל לא הצליח להגן על מקום קבוע בהרכב. קפיצת מדרגה מבחינתו ויותר יציבות בכיבוש יכולים לשדרג את המעמד שלו.
לפנייה לכתב/ת 
