מלחמות בלי כדורים. הסנקציות באמת עוזרות?
מאז תום המלחמה הקרה הפכו העיצומים הכלכליים פופולריים כי נתפשו כחלופה לסכסוך מזוין. בדרום אפריקה של האפרטהייד ובפולין הקומוניסטית הם הצליחו חלקית ונכשלו בקובה ובעיראק. עתה נותר לראות מה יהיו השפעות הסנקציות על סוריה המדממת
סנקציות כלכליות זכו בעבר לכינוי "מלחמות בלי כדורים", אך לא תמיד הן הצליחו לכפות שינוי פוליטי ולמעשה עשו זאת רק בשליש מהזמן. אף על פי כן, הסנקציות זכו לפופולריות גדולה מאז תום המלחמה הקרה משום שנתפשו כחלופה לסכסוך מזוין. הן גם אפשרו לממשלות לנקוט עמדה מבלי שיצטרכו להציב את חייליהן בפני סכנה כלשהי.
עוד חדשות בעולם :
- תוניסיה: צייר מגן דוד על קיר מסגד - ונשלח לכלא
- המורדים הסורים: "המערב לא עוזר? נפנה לאל-קאעידה"
- ארה"ב: כלה לא הסתכלה במראה במשך שנה
- בקרב אחד אובמה כבר גבר על רומני: מלך הרשת
בסוריה, שם נמשכת זה 17 חודשים ההתקוממות העממית נגד משטרו של בשאר אסד, לא נראה שהתערבות צבאית כמו זו שהייתה בלוב עומדת על הפרק - על רקע טענות פעילי אופוזיציה ל-20 אלף הרוגים בסכסוך האלים במדינה הערבית. מסיבה זו, ארצות הברית ומעצמות מערביות אחרות פנו למסלול הסנקציות הכלכליות כאמצעי לקידום שינוי פוליטי.
אך כמו במלחמות שבהן יורים כדורים, לא כל דבר הולך תמיד כמתוכנן. העיצומים מובילים לפעמים לתוצאות לא רצויות, מעמיקים את סבלם של האנשים הפשוטים ומאריכים סכסוכים בגלל הקשחת עמדות של הממשלות האוטוקרטיות ואפילו גורמים למלחמה, בדיוק כמו שב-1941 הטילו ארה"ב, בריטניה והולנד אמברגו על מכירת נפט ופלדה ליפן ורק האריכו את העימות עמה.
אמברגו נפט? משפחת קסטרו עדיין בשלטון
ברוב המקרים שזכו להצלחה - כמו הסנקציות שתמכו ברוב השחור בדרום אפריקה בעת שלטון האפרטהייד או בקידום הדמוקרטיה בפולין הקומוניסטית - עברו שנים רבות עד שהעיצומים השיגו את מטרתם.
אמברגו הנפט על קובה שנמשך עד היום הוטל על האי, אחרי שפידל קסטרו הלאים את האחזקות האמריקניות, שישה חודשים בטרם חגג נשיא ארה"ב ברק אובמה את יום הולדתו הראשון. חצי מאה מאוחר יותר ופידל ואחיו ראול עדיין אוחזים בשלטון במדינה הקומוניסטית.
מחקר שנערך בשנת 2007 על ידי שלושה חוקרים ב"מכון פיטר ג'י. פטרסון לכלכלה בינלאומית" מצא כי רק ב-34 אחוזים מהמקרים הצליחו הסנקציות לערער או להביא לשינוי משטר. במחקרים אחרים נטען כי שיעור הצלחה של 34 אחוזים גבוה מדי משום שבמחקר של מכון פטרסון הגדירו מקרים "מוצלחים" גם כאשר היה שימוש בכוח צבאי.
הסנקציות פופולריות - כי לא משתמשים בכוח
אך בכל זאת, סנקציות כלכליות עדיין נותרו פופולריות. הן נותרו "אמצעי הכפייה היחידים בנמצא עבור הקהילה הבינלאומית" שאינם כרוכים בשימוש בכוח. כך כתב ג'רמי גרינסטוק, לשעבר שגריר בריטניה באו"ם, לפני המלחמה בעיראק.
הצעדים האחרונים נגד סוריה ננקטו ביום שישי האחרון, כשממשל אובמה הטיל סנקציות חדשות על חברת הנפט הממשלתית של סוריה ועל בעלת בריתה תנועת חיזבאללה השיעית, שמואשמת בסיוע למשטרו של אסד.
לסנקציות האמריקניות יש בעיקר משמעות סמלית: על אזרחים אמריקנים נאסר לעשות עסקים עם חיזבאללה מאז שארה"ב הכריזה עליו ארגון טרור בשנות התשעים של המאה הקודמת. בנוסף, סנקציות אמריקניות ישנות נגד סוריה כבר מנעו ועדיין מונעות סחר בתחום האנרגיה בין שתי המדינות ובשנה שעברה הכניס אובמה לרשימה השחורה מוצרי ייבוא חדשים מסוריה.
מחיר העיצומים לסוריה: 400 מיליון דולר בחודש
אולם, הסנקציות הנוקשות שארה"ב והאיחוד האירופי הטילו כבר גרמו נזק גדול מאוד לסוריה, גם אם לא השיגו עדיין את מטרתן - סיום שפיכות הדמים. החרם האמריקני והאירופי על ייבוא נפט נכנס לתוקף השנה ועל פי כמה אומדנים גרם לסוריה נזק בסכום של 400 מיליון דולר בחודש. יתרות מטבע החוץ של סוריה קטנות והתיירות, שהיוותה יותר מ-10 אחוזים מהתוצר הגולמי של הכלכלה הסורית ב-2010, נעלמה כמעט לחלוטין.
עדיין, יש כמה מומחים שסקפטיים בנוגע לשאלה אם סנקציות לבדן יכפו על אסד לעזוב את מה שהוא מגדיר מלחמה על החיים ועל המוות על השלטון - בעיקר כל זמן שהוא יכול לסמוך על תמיכה מרוסיה, סין ואיראן. "משטר אסד לא מתייחס יותר מדי ברצינות לצעדים הללו יותר ממה שהתייחס לסנקציות קודמות", אמר אראם נרגיזיאן מ"המרכז ללימודים בינלאומיים ואסטרטגיים בוושינגטון".
"מנקודת מבט של המשטר, ניצחון בקרב נגד המורדים והסתמכות על הישרדות פוליטית הם הדבר החשוב ביותר". הניסיון הסורי שם את האצבע על המגבלות של יעילות הסנקציות. חסידי הסנקציות יודעים שהן יהיו הכי יעילות אם מספר גדול של מדינות ככל האפשר יישם אותן.
סנקציות מאריכות סכסוכים
מועצת הביטחון של האו"ם לא הצליחה לכפות סנקציות אוניברסליות מחייבות נגד סוריה משום שבעלות בריתה רוסיה וסין יכולות להטיל וטו על כל הצעת החלטה. אך גם כשיש סנקציות אוניברסליות, אין כל ערובה לקיום השלום.
אוטוקרטים מוכשרים - קסטרו בקובה, רוברט מוגאבה בזימבבווה ומנואל נורייגה בפנמה - הצליחו להסיר מהם את האשמה על הסבל בארצם ולהטיל אותה על כוחות זרים שאחראים לסנקציות. לואיס קרייזברג, פרופ' אמריקני בגמלאות מאוניברסיטת סירקיוז, כתב שסנקציות כלכליות "יכולות להרחיב את הסכסוך ולהוסיף להרג שלו ואף ולהאריך אותו".
מועצת הביטחון של האו"ם הטילה סנקציות כלכליות נרחבות על עיראק אחרי שסדאם חוסיין פלש לכוויית באוגוסט 1990. אחרי שכוחות הקואליציה בהנהגת ארה"ב הבריחו את העיראקים מכוויית, מועצת הביטחון החריפה את הסנקציות ודרשה הוכחות לאי הימצאות נשק להשמדה המונית במדינה.
הסנקציות הבינלאומיות נותרו בתוקף במשך יותר מתריסר שנים משום שממשלת עיראק הקשתה על מאמצי האו"ם לאמת שאין עוד תוכניות לייצור כלי נשק שאסורים בחוק הבינלאומי. בינתיים, מקורביו של סדאם עשו הון מהברחת נפט וסחורות, בעוד העיראקים הפשוטים סבלו מהשפעות הסנקציות.
נשים מוכרות את תכשיטיהן, חיילים את המדליות
במשך שנים רבות, זרים שהגיעו לבקר בבגדד נדהמו משוקי הפשפשים הגדולים שצצו בכל רחבי העיר. נשים מכרו את התכשיטים שלהן, פרופסורים מכרו את הספריות האישיות שלהם וחיילים בגמלאות מכרו את המדליות שלהם - כל זאת בניסיון נואש לאגור כמה מזומנים כדי לשרוד.
על פי כמה הערכות, מספר העיראקים שמתו במהלך עידן הסנקציות בגלל מחסור בתרופות או בתזונה ראויה עומד על יותר מ-500 אלף אף על פי שארה"ב ובריטניה חולקות על מספר זה.
"הלקח הוא שאי אפשר להשפיע על כמה מדינות משום שמקבלי ההחלטות בהן לא מייחסים חשיבות רבה לנזק האפשרי שייגרם לארצם", כתב פרופ' פטר איי. ג'י. ון ברגייק מהמכון ההולנדי למדעי החברה.
לפנייה לכתב/ת 
