אמריקה, כשאת אומרת "לא" לְמה את מתכוונת?
את השאלה הזו שואלים בישראל כבר שבעה עשורים. ב-56' בן גוריון התקפל מול ארה"ב בזמן בחירות, ב-67' אשכול למד מהטעות. היסטוריונים טוענים שבין טיראן לאיראן "משהו עלה לנו לראש. אנחנו לא מעצמה". ואולי הכותרות מתקופת ההמתנה מזכירות לכם משהו
חוזרים לאחור - עוד כתבות מיוחדות ב-ynet
- מה עושים עם השטחים? דיוני הממשלה אחרי ששת הימים
- 30 שנה למלחמה: תיעוד מלבנון כמו שלא ראיתם
- התרגיל המסריח, גרסת המקור
למה את מתכוונת, אמריקה, כשאת אומרת "לא"? את השאלה הזו שואלים בישראל כבר שבעה עשורים. ההיסטוריה מלמדת כי בצמתים הרי גורל, נדרשה ישראל לתאם דרכי פעולה מול האמריקנים ולקבל את אישורה של ארצות הברית, בין אם באופן רשמי בשיחה בארבע עיניים ובין אם במסר מעורפל של אור צהוב. זה היה המחיר שנדרשה ישראל לשלם כדי לקבל את הגיבוי מהמעצמה הגדולה ולהבטיח את עתידה.
האם התלות במעצמה הגדולה בעולם גורעת מעצמאותה של ישראל? ההיסטוריון פרופ' מוטי גולני סבור שזו טענה משוללת יסוד. הוא נשען על דוגמה מהעבר,
ומזכיר שב-1951 נחת פה גנרל בריטי שפגש את ראש הממשלה דוד בן גוריון כדי לתאם עמדות לקראת אפשרות של מלחמת עולם שלישית, על רקע המלחמה בקוריאה.
"השניים דנו במרחב האווירי, בשטחים הפתוחים בנגב ובשימוש בנמל חיפה", מסביר גולני. "בן גוריון אמר לגנרל - מה שתרצו תקבלו, בתנאי אחד: אנחנו כמו ניו זילנד. מלככם הוא מלכנו, השטרלינג שלכם הוא הלירה הישראלית שלנו. בן גוריון היה ריאליסט שהבין מה שההנהגה היום לא מבינה - שישראל מדינה עצמאית אבל לא מעצמה. שניהול עצמאי של מדינה אינו סותר תיאום הדוק, כולל בקשת אישור מול מעצמה. שכדי לקיים את עצמאותנו, אנו נשענים בהכרה מלאה על כוחות חזקים מאיתנו".
נסיגה מלאה
תמורות רבות עברו היחסים המיוחדים בין ישראל לארה"ב מקום המדינה ועד היום. בשנות עצמאותה הראשונות של ישראל ארה"ב דווקא גילתה יחס קר, וכחלק ממדיניותה במזרח התיכון סירבה למכור נשק למדינת היהודים. את מקומה תפסו באזור הבריטים והצרפתים, עד להתנגשות הפומבית במבצע קדש. זו הייתה הפעם הראשונה שארה"ב השמיעה עמדה נחרצת. זה היה אולי הרגע שבו הבין בן גוריון - אין לפעול בניגוד לעמדת המעצמה העולמית.
ההסלמה הביטחונית בגבולות ישראל וחדירת חוליות הפדאיון בשנת 1955 הביאה את ישראל למסקנה כי סבב מלחמה נוסף מול מצרים הוא בלתי נמנע. ראש הממשלה קבע שישראל לא תצא למערכה שכזו מבלי לתאם את המערכה עם אחת המעצמות. הלאמת תעלת סואץ על ידי נאצר ביולי 56' והמתיחות בין מצרים לצרפת, שראתה במצרים הכוח המניע מאחורי המורדים באלג'יריה, היו בבחינת הזדמנות עבור ממשלת ישראל לרתום את הצרפתים והבריטים למערכה נגד נאצר. "ישראל רצתה מאוד להיות בת ברית של ארה"ב, אבל קיבלה כתף קרה", טוען פרופ' גולני, מחבר הספר "תהיה מלחמה בקיץ" על מלחמת סיני. "ארה"ב הייתה בראש סדר העדיפויות של בן גוריון אבל בלית ברירה, פנה לצרפתים ולבריטים".
אז כמו היום, הייתה שקועה ארה"ב בעיצומה של מערכת בחירות כשנשיאה דווייט אייזנהאואר התמודד לקדנציה שנייה. בישראל הניחו שוושינגטון לא תצא למלחמה בזמן כזה - ובלי ידיעתה של ארה"ב יצאו למתקפה משולשת על מצרים ב-5 בנובמבר 56'. יומיים לאחר מכן זכה אייזנהאואר בבחירות. באותו היום נשא בן גוריון נאום בכנסת, שם הכריז על "מלכות ישראל השלישית". "קירבתם אותנו לרגע הנשגב והמכריע בתולדות ימינו הקדומים, למקום מתן תורה שבו נתבע עמנו להיות עם סגולה", אמר בהתרגשות וזכה לתשואות במשכן גם מצד אנשי חירות.
אלא שמהר מאוד הבין בן גוריון את גודל המשבר שאליו נקלע, כשהתבררה לו מידת הזעם האמריקני על הפעולה ללא תיאום. הכעס הפך לדרישה נחרצת - על ישראל לסגת מיידת מהשטחים שנכבשו, שמא תפרוץ מלחמת עולם שלישית. עצרת האו"ם, בתמיכה אמריקנית גלויה, בודדה את ישראל. חרב הסנקציות ריחפה מעל ראשה. "ההנחה שנשיא אמריקני לא יעשה דבר בבחירות כי הוא משותק התבררה כשגויה", אומר גולני, "אייזנהאואר נבחר לכהונה שנייה ולכן גם לא עשה חשבון, לא היה לו מה להפסיד והוא היה עוד יותר אגרסיבי".
יממה לאחר נאומו בכנסת שוב נאם בן גוריון, והודיע על שינוי של 180 מעלות בעמדת ישראל - נסיגה מהשטח שנכבש. "כוחותינו ייצאו ממצרים לכשייעשו הסידורים לכניסת הכוח הבינלאומי", הדהים בן גוריון את שומעיו ועורר צעקה גדולה. "לא אמרנו שנספח את מדבר סיני לישראל". לדבריו, השיגה ישראל את שלושת מטרותיה: השמדת כוח האויב, שחרור שטח המולדת שנתפס על ידי מצרים והבטחת חופש השיט בסואץ.
"בן גוריון נבהל מהעמדה האמריקנית - או שאתה איתנו, או נגדנו. בדרך הקשה הוא הבין שחצה את הקו האדום שאסור לחצותו", מסכם גולני. "הלקח ב-56' נלמד. אף ממשלה לא עשתה שום דבר, ואני מדגיש שום דבר משמעותי מחוץ לגבולות ישראל, בלי הסכמה שקטה של האמריקנים - לעתים אישור מפורש ולעתים הסכמה שבשתיקה".
כשאור האדום מתחלף לצהוב
הפיאסקו של 1956 הדהד בעוצמה שנים לאחר מכן. הנשיא ג'ון קנדי אישר אמנם מכירת טילי "הוק" (קרקע אוויר) לצרכים הגנתיים, אך הממשל האמריקני סירב למכור מערכות נשק התקפיות לישראל. משבר עמוק ביחסים נרשם על רקע דרישת האמריקנים לפיקוח על הכור בדימונה. פרישתו של בן גוריון מראשות הממשלה ורצח קנדי הביאו לחילופי הנהגה בשתי המדינות ולהפשרת היחסים. ב-1964 נענתה ארה"ב לבקשה ופתחה את שוק הנשק שלה למערכות נשק עיקריות - טנקים ומטוסים לישראל. לינדון ג'ונסון, מחליפו של קנדי, נחשב קשוב יותר לישראל, בשל קשריו עם הקהילה היהודית, עוזריו היהודיים, תומכים ותורמים.
במאי 1967 עמדו היחסים למבחן של ממש. "ישראל מצאה עצמה במצב קשה מאוד, הצבא המצרי נמצא בסיני, גל פסיכוזה שטף את העולם הערבי בתחושה שהנה משחררים את פלסטין ושהגיעה שעת הנקמה", מזכיר ההיסטוריון ד"ר עמי גלוסקא, מחבר הספר "אשכול תן פקודה". "דה גול נטש את הברית האינטימית עם ישראל, היחסים עם ארה"ב השתפרו אך לא הגיעו לדרגת היחסים המיוחדים כפי שהם היום. ישראל חששה שההיערכות הצבאית סביבה תהפוך להתקפית בקרוב. בניגוד לסיטואציה עם איראן, המטה הכללי הוא שדרש לפתוח במתקפת מנע - דבר שהיה נכון צבאית אך בעייתי מדינית".
אלא שארה"ב באותה עת הייתה שקועה בבוץ בוויטנאם. "הדבר האחרון שרצו האמריקנים זה להסתבך בעימות נוסף במזרח התיכון", מסביר גלוסקא. המשבר החריף כשנאצר חסם את מיצרי טיראן. אבא אבן נשלח לארה"ב כדי להשיג ערובה מעצמתית אם תפרוץ מלחמה, אך נענה בשלילה. "האמריקנים השיבו לאבן בווטו מוחלט וביקשו למצוא פתרון דיפלומטי", מסביר גלוסקא.
ב-23 במאי 67' מסר הנשיא ג'ונסון הודעה פומבית: הסגר על הספנות הישראלית הוא "פוטנציאלית הרה אסון" והפנה את המצרים לנעשה בוויטנאם, כדי להזהיר מה עלולה להיות המדיניות האמריקנית אם ימשכו הצעדים התוקפניים. הצי האמריקני יצא מנאפולי לאזור המזרח התיכון לצרכי "אימונים". בד ובד מסרו גורמים אמריקנים כי הם מעריכים שפעולה דיפלומטית יעילה מסוגלת עדיין למנוע מלחמה. במקביל הציעו האמריקנים נפט מוונצואלה וטקסס וציוד צבאי, בתמורה לאיפוק ישראלי.
24 במאי. לחצו לקרוא את הכתבה המלאה
25 במאי 1967. לחצו לקרוא את הכתבה המלאה
שלושה שבועות של המתנה ישראלית תמו כעבור שבוע בלבד. היה זה מהלך אסטרטגי מתגלגל ששינה את המציאות: "המלך חוסיין, שראה בנאצר את אויבו הגדול, הבין מההחלטה על ההמתנה שישראל חוששת ממלחמה ושהיא לא תעשה עבורו את העבודה ותדפוק את נאצר", אומר גלוסקא. "מהסיבה הזו הוא נכנע - נסע לקהיר וחתם על כניעה, מסר את הפיקוד על צבאו למצרים ואפשר את כניסת כוחות עיראקיים משטחו לישראל במלחמה. הכוחות היוניים בממשלה שהתנגדו למלחמה הבינו גם הם שאין ברירה אחרת, שאם ישראל תמתין היא תותקף. אבל המפנה הגדול היה בעמדה האמריקנית - האמריקנים הבינו שאם ישראל תמתין, תידרש ארה"ב בסופו של דבר להגן עליה צבאית או לנטוש את ישראל".
בישראל הבחינו שהמסרים מוושינגטון משתנים ב-30 במאי. הנימה השתנתה עד כדי כך שהיא חייבה בירור. "ראש המוסד מאיר עמית הגיע ב-31 למאי לארה"ב ונפגש עם שר ההגנה וראש ה-CIA. וכשהוא חוזר הוא אומר לראש הממשלה לוי אשכול - כל התכנית להעביר שייטת במצרי טיראן זו עורבא פרח, האמריקנים לא יגידו כלום אם נפוצץ את נאצר. האור האדום האמריקני התחלף לצהוב. האור הירוק לטייסים הישראלים ניתן על ידי ממשלת אשכול". ואז יצאה לדרך מלחמת ששת הימים.
תתקפו לבד, תישארו לבד
למבחן הבא לא התכוננו. במלחמת יום כיפור באוקטובר 1973 מצאו עצמן ישראל וארה"ב מופתעות ממתקפה מצרית-סורית, בניגוד להערכות מודיעיניות. הייתה זו ארה"ב שדאגה לרכבת אווירית של נשק וכלי טיס ושריון, שהצילו את ישראל מתבוסה ואפשרו להשיג זמן יקר לתפיסת שטחים חיוניים עד הפסקת האש. התלות במעצמה הגדולה בעולם התבררה כקריטית. קיומית.
פרופ' איתן גלבוע, מומחה לארה"ב, טוען שגם במלחמת לבנון קיבלה ישראל את אישור האמריקנים לתקיפה. "שר הביטחון שרון שיתף את אלכסנדר הייג, שר החוץ של רונלד רייגן, בתכניות התקיפה שלו והוא לא שמע מהם לא. כשהאמריקנים מתנגדים אתה יודע את זה, כשהם מפסיקים להתנגד, אתה יודע את זה". באשר למצב היום, הוא אומר ש"יש קודים דיפלומטיים מאוד ברורים. אבל ברגע שישראל הסלימה את ההתבטאויות שלה, ארה"ב החזירה בדרך שלה. ראש המטות המשולבים הבהיר השבוע באופן ברור מהי עמדת האמריקנים".
לדברי גלבוע, חוסר האמון בין ישראל לארה"ב משתקף היטב בתגובות ההדדיות. "האמריקנים לא מוכנים לקבל בשום פנים מתקפה ישראלית, הם חוששים שישראל תצא לבדה וישראל חוששת שהאמריקנים רק אומרים אך לא יעשו את מה שנדרש כדי לבלום את האיראנים. האמריקנים אמרו לנו השבוע 'לא!', ולא באופן שבו אמר ג'ונסון לאבא אבן ב-67' בארבע עיניים, אלא בפומבי. אם תצאו למתקפה צבאית תישארו לבד, יש לזה משמעויות עצומות".
"לבן גוריון", מסכם פרופ' גולני, "היה ביטחון רב ביכולות של ישראל בשעות קשות והוא ידע ללכת נגד העולם כמו בהחלטה לספח את ירושלים ב-1949. ויחד עם זאת, הוא ידע מהי מגבלת הכוח של ישראל. הסיכוי היחיד של ישראל לשרוד תלוי באופן ישיר ביכולתה להשתלב במערב ולקבל גיבוי מעצמתי".
הטעות הקשה, טוען גולני, היא התפישה שישראל מעצמה. "משהו עלה לנו לראש. זו הרי טעות נוראית - לא הפכנו למעצמה בשום שלב. גם אם יש לנו מכה שנייה, בנתוני המרחב המוגבל שלנו וביכולת הכלכלית המוגבלת, אנחנו לא מעצמה. בן גוריון הבין לפני כולם, שהדרך היחידה שישראל תוכל לדאוג לעצמה, היא לא לעשות את מה שהיא רוצה, אלא לדעת איך להשתלב נכון במערכת הכוחות הבינלאומית".
לפנייה לכתב/ת 
