ארסנל - בוגדת ונבגדת סדרתית
עריקת ואן פרסי ליונייטד מעוררת סערה, אך ארסנל שמזלזלת באוהדיה מזה שנים פשוט הביאה את זה על עצמה. באצטדיון האמירויות אפשר לסמן 'וי' על עונה שמינית ברציפות ללא תואר
אי שם במחצית השניה של העשור שעבר, הסתובבה לה בלונדון אגדה אורבנית ולפיה אצטדיון האמירויות, המשמש כמשכנה של ארסנל, קולל ע"י אוהדי טוטנהאם. האגדה טענה כי כמה מהפועלים שעמלו על הקמת המתחם המפואר באשברטון גרוב נמנו על אוהדי היריבה העירונית השנואה, ושבצורת התארים ממנה סבלה ארסנל באותה תקופה - ולמעשה עד ליום זה - היא תוצר של כישוף שהטילו האחרונים, במסגרתו נטמנו בין יסודות המבנה החדיש חולצות וצעיפים של התרנגולים, כמו גם קמיעות ושאר ירקות.
ynet ספורט חוגג את פתיחת הליגה האנגלית והספרדית:
- עונת מלפפונים לוהטת במיוחד באנגליה
- שיישאר בינינו. הליגה הספרדית נפתחת
- בארסה וריאל - מה לא עשיתן בקיץ האחרון
מי כאן בעל הבית. איזו ליגה טובה יותר? - וגם: הקרב על העיר מנצ'סטר
עם השנים נמצאה אמתלה נוספת שנועדה להצדיק את הכישלון המקצועי (באופן יחסי) של התותחנים - "קללת סרט הקפטן". הפעם הטענות קיבלו ביסוס עובדתי, שכן כל אחד מחמשת הקפטנים האחרונים של הקבוצה - פטריק ויירה, תיירי הנרי, וויליאם גאלאס, ססק פברגאס וכעת רובין ואן פרסי - עזב לטובת מועדון אחר, יהיו הסיבות אשר יהיו, מוצדקות או לא.
ארבעת המקרים הראשונים התקבלו בהבנה מסוימת ע"י אוהדי התותחנים למודי האכזבות. הנרי ו-ויירה הגיעו לשיאים אישיים וקבוצתיים עם המועדון וחיפשו אתגר חדש, פברגאס חלם זה שנים על חזרה הביתה לברצלונה, ועל לכתו של גאלאס, שהספיק
ואיזו יריקה לפנים של ארסן ונגר - המנג'ר שניצב לצידו של ואן פרסי כששמו של האחרון נקשר לפרשיית אונס, העניק לו גיבוי אינסופי כשסדרה של פציעות קשות איימה לקטוע את הקריירה שלו באמצע שנות ה-20 לחייו, ואשתקד אף העניק לו את סרט הקפטן חרף העובדה שעד לאותו פרק זמן החלוץ ההולנדי לא הצליח להשלים עונה אחת מלאה מאז הצטרף למועדון ב-2004.
לא מזמן ואן פרסי נשמע כך: "הלב שלי נמצא עם ארסנל ואני לא יכול לדמיין את עצמי לובש חולצה אחרת. תסתכלו על ההתקדמות שלי בשנים האחרונות, על התמיכה שקיבלתי מהמנג'ר, מהמועדון כולו, מהאוהדים והשחקנים. אני אוהב את המקום הזה כל כך". אפילו אביו של השחקן שלל לפני כחודשיים את כל הספקולציות על עזיבה אפשרית של בנו: "מעבר למנצ'סטר הוא בכלל לא אופציה. זה בלתי אפשרי עבור רובין לשחק במקום שאינו ארסנל".
מאבק אבוד מראש
משום מה, בארסנל מתקבל הרושם שהכוכבים הגדולים חשים שהם גדולים מהמועדון ופעם אחר פעם נוטשים בשיאם - לרוב עבור הכסף הגדול ובמקרים בודדים לטובת הצעה אטרקטיבית יותר מבחינה מקצועית. החזון של ונגר - להרכיב קבוצה צעירה ומאוחדת שהשלם בה גדול מסך חלקיו, מתוך בטחון מוחלט בכך שהזיקה של השחקנים לחבריהם תמנע מהם לרצות לעזוב - שייך לעידן פרה רומן אברמוביץ' ושייח מנסור. בפועל, ארסנל מודל 2012 נראית כמו אקדמיית כדורגל, כחממה לגידול כדורגלנים, ולא כמועדון הישגי. נאמנות? לא בימינו.
"השערים שלי היו אמורים היו אמורים להביא תארים ולהחזיר את המועדון לימיו היפים, אבל בפגישה עם המאמן הבנתי שיש בינינו המון חילוקי
במקביל, פרטי העסקה בין ואן פרסי ליונייטד, כפי שנחשפו ע"י התקשורת, הבהירו כי לתותחנים לא היה כל סיכוי להתמודד עם השדים האדומים. באולד טראפורד יזכה החלוץ בארבע השנים לשכר שבועי בגובה 235 אלף ליש"ט לעומת 130 אלף שהציעה לו ארסנל (80 אלף בעונה שעברה). המרדף אחר תארים או אחר הכסף? אתם תחליטו. מנגד, המועדון הלונדוני יכול היה לשבור איזו תוכנית חיסכון קטנה, אם ההולנדי הבינלאומי היה כה חשוב עבורו, ולחילופין למכור אותו למועדון מחוץ לאנגליה, יובנטוס למשל, תמורת כמה מיליונים פחות.
"אנשים רבים אומרים שוואן פרסי היה צריך להראות לארסנל יותר נאמנות, אחרי כל הפציעות שהוא עבר. ובכן, הנאמנות היחידה במשחק מגיעה מכיוון האוהדים וזה משהו שפשוט צריך לקבל", כתב איין רייט, מגדולי התותחנים בהיסטוריה. "ג'ון טרי (צ'לסי) וראיין גיגס (יונייטד) הם יוצאי דופן. כדורגלנים כבר לא נשארים במועדון אחד, אפילו שניים, לאורך הקריירה שלהם. המציאות היא שארסנל תצטרך להתמודד עם עוד עזיבה של שם גדול. עכשיו רק נותר לתהות מה היא יכולה היתה להשיג אם כל הכוכבים היו נשארים", הוסיף.
ארסן המזגזג
אבל אפשר להסתכל על הסאגה מכיוון אחר לגמרי, ולהסיט את האש לכיוונם של הקברניטים באצטדיון האמירויות - אלו שמנותקים מזה שנים לחלוטין מהרחש ביציעים, שהעלו בקיץ את מחירי המנויים העונתיים ב-2 אחוזים וב-6.5 אחוזים את מחירי הכרטיסים, ושאחראים להפיכתה של ארסנל למועדון ביניים המחזק מדי עונה את מי שאמורות להיות יריבותיו במירוץ אחר תארים.
מבחינתם מדובר בעסק לכל דבר, עם עדיפות מובהקת לרווח כלכלי ביחס לתארים. רק לשם המחשה, יחס ההוצאות-הכנסות של ארסנל ב-7 השנים האחרונות בגזרת הרכש, מראה על איזון כמעט מוחלט ועל הבדל זעום של 6.6 מיליון ליש"ט – כסף קטן במציאות הנוכחית של הכדורגל העולמי.
תקנות הפייר-פליי הפיננסי להן מטיף ונגר, אשר אמורות להפוך את הכדורגל האירופי לבריא יותר מבחינה כלכלית בתוך מספר שנים, לא ממש מזיזות למועדונים דוגמת מנצ'סטר סיטי ופ.ס.ז' שקונים מכל הבא ליד, ובטח שלא לאימפריות כמו ריאל מדריד, ברצלונה ומנצ'סטר יונייטד, שרואות בגביעים מטרה עליונה. מעבר לכך גם קשה לראות את נשיא אופ"א מישל פלאטיני, הוגה הרפורמה הכלכלית, מטיל סנקציות למיניהן על האטרקציות הגדולות ביותר של הענף.
מרגיז מכך היה הניסיון של ונגר ושות' לזרות חול בעיניהם של אוהדי הקבוצה. "ואן פרסי הוא שחקן של ארסנל וזהו. לא הבאנו את פודולסקי, ג'ירו וקאסורלה כדי שיחליפו אותו, אלא במטרה שיחזקו את הסגל מתוך מחשבה שרובין נשאר", אמר הצרפתי יום לפני הסיכום על מכירתו של הקפטן למנצ'סטר יונייטד. כמה שעות לאחר השלמת העסקה הוא כבר נשמע אחרת לגמרי: "לא נביא מחליף לוואן פרסי. ג'ירו ופודולסקי הגיעו במקור כדי למלא את החלל שהוא יותיר בסגל". אם זה לא זלזול באינטלגנציה, מה כן?
ממלך לנסיך
ולמרות הכל, מדובר בעסקה לא רעה בכלל עבור התותחנים - בהנחה שכוכב מהשורה הראשונה בעולם יגיע כתחליף. לקבל 24 מיליון ליש"ט עבור חלוץ בן 29 עם רזומה עשיר בפציעות, זה 8 מיליון ליש"ט יותר מהסכום שבו נמכר תיירי הנרי, כנראה גדול שחקני הפרמייר-ליג לדורותיה, לברצלונה ב-2007.
כמו הנרי, שהגיע לקאמפ נואו מעוטר בהילה של הכדורגלן הטוב בעולם באותם שנים אך מהר מאוד התאקלם למציאות שבה הוא מנגן כינור שני לרונאלדיניו (ובהמשך לליונל מסי),
גם ואן פרסי יצטרך לעשות במהרה את המעבר ממעמד של מלך באמירייטס לנסיך באולד טראפורד.
וויין רוני הוא השחקן הראשי בתיאטרון החלומות ולצידו ניצבים שחקני משנה ואלילים מקומיים כראיין גיגס ופול סקולס, שתמיד ניצבים ראשונים בדעת הקהל המקומי. עכשיו רק נותר רק לחלום על שיתוף בין שני החלוצים. ורישמו את התאריך: 27 באפריל - היום שבו ואן פרסי חוזר לאצטדיון האמירויות, במדי יונייטד. אומנם עוד שמונה חודשים, אבל תסמכו על אוהדי ארסנל שייסדרו לאקס הבודגני קבלת פנים בלתי נשכחת.
משחקי המחזור הראשון, שבת: קווינס פארק ריינג'רס - סוונסי (17:00), ארסנל - סנדרלנד (17:00), ווסטהאם - אסטון וילה (17:00), פולהאם נוריץ' (17:00), ווסט ברומיץ' - ליברפול (17:00), רדינג - סטוק סיטי (17:00), ניוקאסל - טוטנהאם (19:30). יום א': וויגאן - צ'לסי (15:30), מנצ'סטר סיטי - סאות'המפטון (18:00). יום ב': אברטון - מנצ'סטר יונייטד (22:00).
לפנייה לכתב/ת 
