מארגז החול לספסל. 7 ילדים עולים לכיתה א'

יובל גרוסמן, שערי תקווה

כשיובל תיכנס לראשונה לכיתה כתלמידה, תהיה להוריה חנן ונורית סיבה כפולה להתרגש: זו לא רק העלייה לכיתה א', אלא גם העובדה שיובל וחבריה לכיתה יהיו התלמידים הראשונים אי פעם בבית הספר ביישובם, שייחנך מחר (יום ב'), ביום הראשון של שנת הלימודים הקרובה.

"ברור שהלחץ הרבה יותר גדול. אנחנו לא יודעים מי יהיו המורים ואיך יהיה בבית הספר החדש, מה יותר קשה שם ומה פחות קשה, אבל אנחנו מקווים ומאמינים שיהיה בסדר", אומרים בני הזוג גרוסמן שמודים שבתם קצת פחות חוששת מהמעבר מהגן לבית הספר. "היא כמובן מתרגשת מאוד ושמחה, אבל היא עדיין לא מפנימה באמת את מה שצפוי לה. אנחנו כמבוגרים מבינים מה זה אומר, אבל לילדים לוקח טיפה יותר עד שהם מבינים את ההבדל".

אז איך מכינים את יובל לשלב החדש? "אנחנו מסבירים לה שבית הספר הוא משהו אחר שדורש אחריות של ילדה גדולה. זה כבר לא גן, וצריך לשבת, להקשיב, לעשות שיעורים ולא להפריע. גם בצד הטכני אנחנו מתכוננים. היא אמנם קיבלה ילקוט במתנה, אבל אנחנו עוד הולכים איתה לקנות ספרים, מחברות וכל מה שצריך".

ניצן עמוס, באר-שבע

אורנה ואשר עמוס ילוו את בנם ניצן לכיתה א' בבית הספר יאנוש קורצ'ק בבאר-שבע. "היו הרבה הכנות, עשינו כמה אבחונים שעלו הרבה כסף למשפחה כי המדינה לא מממנת אבחונים לילדים, וכתוצאה מהאבחון של ריפוי בעיסוק גילנו שהוא צריך חיזוק בכמה דברים שקשה לקבל עליהם סיוע כאן בדרום. בכל אזור הדרום יש שלושה מטפלים בנושאים האלה". הם מציינים כי גם הציוד הנדרש לבית הספר כמו חוברות, כלי כתיבה, מחברות, ספרים, נעליים ותלבושת כרוכים בהוצאות גדולות, "וזה עוד בלי לדבר על טיולים ועלויות חד פעמיות לאחר תחילת השנה".

ניצן עמוס. מחברות וכלי כתיבה כבר יש(צילום: אורנה עמוס)

הם מספרים כי ניצן חולם ללמוד על מכונות, אבל ייאלץ לחכות לכיתות מתקדמות יותר. "בשנה הראשונה בחינוך האנתרופוסופי לא לומדים כרגיל, אלא בעיקר לומדים על פיתוח מיומנויות למידה. זו למידה שמבוססת על התעמקות בחומר ולא על כמות החומר. בחרנו בכוונה בבית ספר שיש בו ילדים מכל השכבות הסוציו-אקונומיות".

התאומות לבית כהן, תל-אביב

לורן וקובי כהן מתל-אביב ילוו את בנותיהם התאומות מיה ואמי לכיתה א' בבית הספר היובל. "אנחנו מתרגשים בטירוף, למרות שיש לנו כבר בן בכיתה ה'. עם בנות זה קצת אחרת. קנינו מחברות, חוברות, ספרים, כלי כתיבה ושני ילקוטים ורודים מקסימים".

מיה ואמי כהן. "על העיכוב באנגלית הן כבר יתלוננו"(צילום: לורן קלצ'ינסקי )

הם מספרים כי התאומות מתרגשות מאוד. "הן לא יהיו באותה כיתה, והן כבר ממש מחכות לדעת לכתוב ולקרוא. הן מוכנות מאוד, בוגרות מאוד, ולא חוששות להתחיל את השנה. אחיהם התחיל ללמוד אנגלית כבר בכיתה א' והן לא יתחילו. על זה כבר היו להן תלונות", אומרת לורן בחיוך. "אני בטוחה שהן יהיו תלמידות טובות".

יוסי יוסיקוביץ', בני-ברק

יוסי לעומתן כבר התחיל את שנת הלימודים תשע"ג. ברוב מוסדות החינוך לבנים בציבור החרדי לא מכירים את ספטמבר וגם לא את 27 באוגוסט, אלא מתייצבים בתלמודי התורה (חינוך יסודי) ובישיבות (המקבילות לתיכון) על פי לוח השנה העברי. השנה זה קרה לפני שבוע בדיוק, יום אחרי ראש חודש אלול שחל בשבת.

יהודה, אביו של יוסי, סיפר ל-ynet כי המשפחה כולה התרגשה לקראת כניסת הבן הבכור לכיתה א' ב"חיידר" (עוד כינוי לבית ספר בעגה החרדית), ועוד יותר מכך - מהצהרתו בלילה שלפני, מוצאי השבת האחרונה: "אבא, אל תדאג, אני הולך להיות תלמיד חכם כמו הרב אלישיב". בינתיים הוא עומד בדיבורו, וכבר בשנת ה"מכינה" (המקבילה החרדית לגן חובה) ידע קרוא (וגם קצת כתוב), עם ובלי ניקוד.

"כהורה לילד שמתחיל בית ספר, פתאום בבת אחת אתה רואה איך הוא נהיה ממש גדול", אמר האב, "עם כל ההכנות והציפייה אתה גם עובר את זה יחד איתו. כמשפחה חרדית, בירכנו אותו שיתחיל ברגל ימין ויצליח בלימודים".

יוסיקוביץ' מעיד כי ב"חיידר" של יוסי משקיעים לא מעט גם ב"מקצועות חול" (שאינם קודש), אף שמדובר במוסד חרדי-פרטי שאינו מחויב בכך. "במקומות אחרים מלמדים קצת (אם בכלל), ממש בצמצום, אבל פה יש חשבון, דקדוק, עברית וגיאוגרפיה ברמה גבוהה", אמר. גם בבחירת השפה המדוברת בתלמוד התורה נחשב המוסד למתון יחסית - עברית ולא יידיש, אך בתחום אחר המסורת נשמרת: בית הספר הוא על טהרת המין הגברי - בלי מורות וכמובן בלי תלמידות.

ככלל, החופש הגדול של רוב הבנים החרדים אינו באמת גדול, ונמשך שלושה שבועות בלבד, מט' באב ועד ראש חודש אלול - מה שנראה כמו חלומו של כל הורה. זאת ועוד, ילדים לאברכי כולל זוכים לאבא במשרה מלאה באותה תקופה, בלי קייטנות ובייביסיטר, כי גם הוא נמצא אז בחופשת "בין הזמנים". אצל הבנות הסיפור אחר - חודשיים, כמו בבתי הספר הממלכתיים - ושימותו הקנאים.

הילד זייד. אבא מוטרד בגלל הכסף, אבל לא יחסוך עליו(צילום: חסן שעלאן)

נור מסכנין, זייד מבאקה אל-גרבייה

ראניה בדארנה מהעיר סכנין מנסה להכין נפשית כבר חודשיים את בנה נור לקראת העלייה לכיתה א'. "הוא לא משתלב בקלות בכל מסגרת חדשה. בימים הראשונים אני אצטרך ללוות אותו עד שהוא יתרגל להיות בבית הספר, בין התלמידים החדשים". בינתיים היא כבר קנתה לו ציוד לבית הספר, וערכה איתו ביקור במוסד הלימודי כדי שיגיע מוכן יותר. "אשקיע בו גם אחרי שעות הלימודים, ואשלב אותו בחוגים שמתאימים לגיל שלו".

חוסיין גנאיים מבאקה אל-גרבייה שמח שבנו זייד עולה לכיתה א', אבל מוטרד מההוצאות הכלכליות. "עד עכשיו השקעתי בעלייה שלו לכיתה א' 2,500 שקל, וזה עוד לא הסוף. קניתי לו ילקוט, בגדים, ספרים, מחברות ועטים, וגם שני הילדים האחרים שלי רוצים דברים שיעלו לי לא פחות מ-3,000 שקל. בכולם הייתי צריך להשקיע כשהם עלו לכיתה א', כדי שהם לא ירגישו שחסר להם דבר. גם אם אקלע לחובות, זה שווה את זה".