לא סתם שובב: איך לזהות הפרעות קשב בגיל הרך
היום כבר יודעים שהפרעות קשב וריכוז ניתנות לאיתור כבר בילדות המוקדמת, וכי הסימנים לכך נמצאים עוד מהינקות והלידה. מה צריך לעורר את החשד כי ילדכם סובל מהבעיה, האם ניתן לתת ריטלין בגילאים הללו ולמה כדאי לקבל הדרכה מקצועית? מדריך
החיים עם ילד עם הפרעת קשב וריכוז הם לא פשוטים אף פעם. לכך מתווספת העובדה שהאבחון בגיל הרך מאוד קשה, בעיקר בגלל שבגילאים הצעירים התנהגות עקשנית ומרדנית יכולה להוות חלק נורמלי לחלוטין מהתפתחותו של הפעוט.
התוקפנות שהוא מפגין משרתת מטרה של התנתקות מהקשר החזק לאמו, ובעזרתה הוא תוחם את גבולות ה"אני" שלו ויוצר נפרדות. לכן בשלב הזה מכנים את הפעוט "שובב", "פעלתן", "סקרן" ועוד שמות חיבה שמעידים על סובלנות כלפי התנהגות כזו.
עוד על הפרעות קשב וריכוז בערוץ הורים :
מבדק ממוחשב ל-ADHD: הכרחי או יקר ומיותר?
אל תצעקו: להתמודד עם ילדי ADHD בחופש הגדול
הסימנים שיכולים להצביע על הפרעות קשב וריכוז
אנשי מקצוע החלו להצביע על שיבושים במהלך ההתפתחות, שמופיעים כבר בגיל הינקות החל מהלידה, ויכולים להוות רמזים לבעיות קשב וריכוז:
1. לידה בהליך חריג. מבין הילדים שאובחנו כסובלים מלקויות נמצאה קבוצה גדולה יחסית של ילדים שנולדו בהליך חריג: לידה רגילה שהתפתחה לקיסרית, לידת ואקום, לידת מלקחיים ועוד, או ילדים שנולדו בלידה מוקדמת והוגדרו כפגים. לאחרונה מועלית השערה בקרב חוקרים כי חלק מהתקלות הללו הן תוצר ישיר של נוכחות הלקות כבר בשלב העוברות והיא זו שגורמת לחסר בהעברת מידע מתאים בין העובר לבין האם ויוצרת מהלך לידה משובש.
2. דלקות אזניים. דלקות אוזניים מתמשכות, נוזלים באוזניים ואסטמה של הנשימה בקרב פעוטות אותרו כמאותתים להופעת הפרעות קשב וריכוז בעתיד.
3. שאלה של מזג. ילדים רבים שאובחנו כסובלים מבעיות קשב וריכוז, היו בינקותם תינוקות קשי מזג או כאלו שמתחממים לאט.
4. שיבושים במערכת הסנסו-מוטורית (קשיים בויסות חושי) בגיל הינקות נמצאו בשכיחות גבוהה בקרב ילדים שאובחנו בהמשך כסובלים מבעיות קשב וריכוז. מדובר בקשיים באופן תגובת הילדים לתחושות, בתפיסת השפה, בתפיסת תבניות חזותיות-מרחביות, או בתכנון פעילויות מוטוריות. לפי סוגי הגדרה שונים של הפרעות בגיל הרך ישנה חפיפה גדולה מאוד בין הפרעות ויסות לבין ADHD.
5. כאבי בטן שנמשכים יותר מ-3 חודשים. ילד בן חצי שנה ומעלה שממשיך לסבול מכאבי בטן יותר משלושת החודשים הראשונים וממשיך לבכות. הדבר יכול לנבוע ממגוון סיבות דוגמת קשיי התארגנות במרחב, רגישות יתר, קושי בויסות התחושות, היפוטוניה (רפיון שרירים) או טונוס גבוה של שרירים.
6. שנת לילה לא רציפה. תינוק/פעוט המתעורר משנת הלילה שלו כמה וכמה פעמים ו/או באופן קבוע שינת הצהריים שלו קצרה, חסרת שקט וכל רעש קל מעיר אותו. הדבר יכול לנבוע מחוסר איזון, רגישות יתר שמיעתית, בעיה בויסות התחושתי, היפראקטיביות, היפוטוניה או טונוס גבוה של שרירים.
7. סרבול מוטורי. סרבול מוטורי בקרב פעוט שכבר השתלט על ההליכה ובכל זאת מרבה להיתקל בחפצים וליפול. הדבר יכול להעיד על מוסחות גבוהה או מיקוד יתר, קשיי התארגנות במרחב, קושי בויסות תחושתי וקושי בהבנת רצף פעולות.
8. בעיות בשמיעה. באופן עקבי ולמרות שנבדקה השמיעה אצל רופא, לוקח לפעוט/ילד זמן רב להתייחס לפנייה שלכם ולעיתים נראה כאילו אינו שומע אתכם כלל. הדבר יכול לרמוז על מיקוד יתר או רמת מוסחות גבוהה.
9. רצון בסביבה מוכרת. הפעוט/ילד אינו אוהב להיות בסביבה לא מוכרת ומעדיף תמיד את המוכר והידוע. לרוב פורץ בבכי מר או נראה מוטרד מאוד, כשנכנס זר לחדר (בדרך כלל גברים) וממהר להיצמד לדמויות מוכרות. התנהגות כזו יכולה להצביע על רמת מוסחות גבוהה, רגישות גבוהה, דאגת יתר וחשיבת יתר.
10. התפרצויות זעם. התפרצויות זעם לעיתים קרובות, בדרך כלל ללא הלימה למה שקרה בפועל. דרך התנהגות כזו יכולה להעיד על אימפולסיביות, קושי בוויסות רגשי ונטייה לאבחן אירועים כ "שחור או לבן".
11. פחדים. פחדים רבים מעבר לפחדי גיל מקובלים, או כשהילד אינו פוחד כלל עד כדי טיפוס במקומות מסוכנים או קפיצה ממקומות גבוהים. בנוסף ולמרות הפצרות חוזרות ונשנות מצד ההורים הוא אינו לומד מניסיון העבר וחוזר על אותה התנהגות מסכנת שוב ושוב. זה יכול להעיד על מוצפות גבוהה, קושי בויסות תחושתי ואימפולסיביות רבה.
12.נפילות. כאשר הפעוט/הילד נופל נפילה חזקה ואינו בוכה כלל, נוהג להטיח את ראשו או מנגד שבוכה מנגיעה קלה אלו סממנים שמעידים במקרים רבים על קושי בויסות תחושתי.
13. סירוב לגעת בחומרים. הפעוט/ילד מסרב לגעת בדשא, בחול, בבוץ, בחימר, בבצק, או שהוא מרגיש צורך לחוש חומרים אלו עד כדי כך ויכול אפילו להכניס לפה וללעוס אותם. הדבר מעיד על קושי בויסות תחושתי.
14. התעקשות על טקסים מסוימים. לפעוט או הילד מפריעים הטיקטים שמעל גבי החולצות, שרוכי הנעלים או אריג מסוים של חולצות ויש לו צורך מתמיד בחליצת נעליים בכל מקום, התפשטות, סירוב ללבוש תחתונים או לגרוב גרביים מסויימים, מבקש ללבוש בגדים צמודים והדוקים ושיכסו אותו בשמיכה הדוקה. כל אלו דוגמאות המעידים על קושי בוויסות תחושתי.
הימנעו מיצירת אווירה מתוחה
הורות דורשת השקעה ותשומת לב מרובים, על אחת כמה וכמה הורות לילדים עם קשיים התפתחותיים, הדורשים השקעה והתאמה של המערכת ההורית לצרכיהם הראשוניים. יחסי הורה-ילד נפגמים פעמים רבות בשל חוויות שליליות, המצטברות במהלך ההתפתחות והגידול של הילד עם קשיים. לכן, חשוב מאד להיות מודעים לקושי ולנסות להקל על הילד ועל המערך המשפחתי.
בנוסף, ילד עם קשיי ריכוז ותנועתיות יתרה יוצר סביבו אוירה של מתח, המפריעה לכל מי שבא עימו במגע. הוא "מקלקל" לעצמו את היחסים עם כולם בשל אימפולסיביות חזקה, תוקפנות ואגרסיות, דבר הגורם לילדים שמסביבו להתרחק ובכך מתגברת אצלנו תופעת הדיחוי.
תחושת דחייה זו מכאיבה לילד ומגבירה אצלו את הכעס והתוקפנות, עד ליחס של דחייה גם מצד הקרובים לו והאוהבים אותו. אצל הילד נפגעים הדימוי העצמי, התשתית להתערות החברתית והמיומנויות להן הוא זקוק ללמידה.
איך להתמודד עם הבעיות?
1. מודעות
עלינו להיות מודעים לקשיים של הילד ולמצוא דרכי פעולה לעקוף את הבעיה. אם לדוגמה גריבת גרביים גורמת לילד לחסור נוחות, הרי שבמקום לכעוס אנו יכולים לקנות גרביים ללא תפרים. מומלצת מאוד הדרכת הורים בשלב זה שתעזור בהבנת המצב, בהפחתת כעסים ובלמידת אסטרטגיות פעולה יעילות.
2. עזרה מקצועית
אפשר לפנות למרפאת עיסוק לגיל הרך המתמחה בוויסות חושי. היא תאבחן את הילד, תעבוד אתו על ויסות התחושות של הילד, על ההתארגנות במרחב, על רצף פעילויות, על נושא המוסחות וכלים להמשך עבודה בבית.
עבודה כזו בגיל צעיר יכולה לעזור לילד מאוד להבין מה קורה לו, להגביר את הדימוי העצמי שלו ולאפשר לו לבטא את יכולותיו וכישוריו שלא יכלו לבוא לידי ביטוי עד עתה.
3. טיפול תרופתי
ילדים בגיל הגן הסובלים מבעיות קשב וריכוז ניכרות, תנועתיות יתר ובעיות התנהגות יכולים לקבל טיפול תרופתי. התגובה דומה לזו של ילדים גדולים יותר. בגיל הזה בדרך כלל לא יהיו תופעות לוואי רבות יותר מבגילאי שבע ומעלה, ולעתים יש במתן הטיפול כדי לעזור בשיקול האם להעלות ילד לכיתה א' ובאיזו מסגרת לשלב אותו.
עם זאת, לא מומלץ שימוש גורף בתרופות בגיל זה כיוון שהילד אינו נזקק ללימוד אינטנסיבי ולישיבה ממושכת. רופאים נוטים לרשום טיפול תרופתי לילדים מגיל חמש רק אם הבעיות אכן חמורות.
הכותבת היא יועצת משפחתית ומנחת קבוצות הורים מטעם המרכז להורות ומשפחה בביה"ס ללימודים מתקדמים בסמינר הקיבוצים
לפנייה לכתב/ת 
