הילד רק נגמל מחיתולים: איך הוא יסתדר בגן?
הורים רבים מנצלים את הימים האחרונים לחופש הגדול כדי לגמול את ילדיהם בני ה-3 מחיתולים, לקראת הכניסה לגן עירוני. אך ילדים אלו עלולים עדיין לחוות קשים בגמילה, בעיקר עם השילוב של המעבר לגן החדש. איך ניתן לעזור להם ובמה צריך לסייע הצוות בגן? מדריך מיוחד
או-טו-טו הילדים חוזרים לגנים. זוהי אמירה כוללת, משום שלמעשה ישנם סוגים שונים של חזרה לגן, המציבים אתגרי הסתגלות שונים בפני הילדים. מדוייק יותר יהיה לתאר זאת כך: חלק מהילדים חוזרים ממש לאותה המסגרת, הצוות והמבנה המוכרים להם מהשנה שעברה. לילדים אלה החזרה לגן אמורה להיות הכי פחות קשה משום שהם חוזרים למוכר. עם זאת, כמובן, גם הניתוק הקצר של החופשה יכול ליצור קושי מסויים בחזרה.
אצל חלקם החזרה היא לאותו אשכול גנים, אך ייתכן שבפועל הם חוזרים לאנשי צוות שחלקם או כולם חדשים, למבנה מעט אחר וברוב המקרים גם לשינוי מסויים בהרכב הילדים בקבוצה. ילדים אלו חווים חזרה למוכר חלקית ומן הסתם יאלצו להתמודד עם אתגר מסויים בהסתגלות.
גמילה מחיתולים - שלב אחרי שלב:
שלב 1: איך להתחיל כבר בגיל שנה וחצי
שלב 2: יוצאים לדרך הגמילה מחיתולים
שלב 3: איך צריך להגיב ל"פספוסים"?
שלב 4: להציע לו פרס על כל פיפי?
שלב 5: מה עושים כשהגן פוגע בתהליך הגמילה
שלב 6: גמילה בשינה: להעיר את הילד לפיפי?
שלב 7: "אבל אין לי פיפי"; כשהילד מסרב להיגמל
שלב 8: איך להתמודד עם חרדת אסלה?
ישנם ילדים שעוברים לגן חדש לחלוטין. הם לא מכירים את המקום, לא מכירים אף אחד מאנשי הצוות, וגם לא את הילדים. אם התמזל מזלם הם עשויים להכיר פה ושם אחדים מן הילדים, ובני המזל הגדולים יותר הם אלו שנכנסים לגן החדש עם החברים הטובים שלהם. נוכחותו הקרובה של חבר טוב יכולה להקל עד מאוד על ההתאקלמות במסגרת החדשה.
אחרונים חביבים הם הפעוטות, שזוהי כניסתם הראשונה למסגרת חינוכית/טיפולית.
אלו הם, מן הסתם, הצעירים יותר: בני השנתיים (פחות או יותר) שהיו עד כה בבית בטיפול יחידני (אמא/אבא, מטפלת, סבא, דודה). עבורם ללא ספק זהו אתגר הסתגלות גדול ביותר, הן מעצם המעבר והן משום גילם הצעיר האופייני בכוחות ויכולות התמודדות שעדיין אינם מפותחים דיים.
בתוך כל ההכללות הללו יש לזכור שבכל קבוצה שכזו ישנם הבדלים אישיים גדולים מאוד בין ילד לילד, כך שעשוי גם לקרות מצ שילד בוגר החוזר לאותה מסגרת המוכרת לו יחווה קושי רב ואילו פעוט שנכנס לראשונה לגנון יתאקלם בקלות ובמהירות.
אם מתבוננים על החזרה לגן דרך ההיבט של הגמילה מהחיתולים נמצא גם פה מגוון גדול: ישנם פעוטות שעדיין אינם גמולים והם נכנסים או חוזרים לגן כשהם עדיין בחיתוליהם (ואני, כמובן, אאחל להם שייגמלו בקרוב). ישנם אלו שגמולים מזה זמן ושולטים היטב על צרכיהם (ובמילים אחרות יודעים לפנות אל המבוגר האחראי או יוזמים בעצמם הליכה לשירותים כשהם צריכים, וישנם אלו שנגמלו זה מכבר, חלקם במהלך ימים אלו של החופשה הקצרה, ולכן שליטתם בצרכיהם אינה מושלמת עדיין.
חשוב לתת את הדעת לשילוב הייחודי הנוצר בין הרמות השונות של השליטה בצרכים לבין סוגי הכניסה והחזרה לגן שתוארו בראש הכתבה: כיצד מצבי הגמילה השונים משתלבים בחוויית החזרה לגן.
1. הילד השולט בצרכיו
לרוב הילדים השולטים היטב בצרכיהם לא תהיה בעיה סביב ההיבט הזה בחזרתם לגן. מיומנות השליטה מופנמת אצלם כהלכה ואפשרות ה'פספוסים' לא קיימת ברפרטואר ההתנהגות שלהם. גם בגן החדש הם ידעו לגשת לשירותים בעצמם או לפנות אל אחת הדמויות האחראיות ולהיעזר בה על מנת להתרוקן בשירותים.
עם זאת, ישנם ילדים, גם אם הם מיעוט, שלמרות שליטתם הטובה בצרכים עצם השינוי המתחולל עם החזרה לגן, ובוודאי בכניסה לגן חדש ולא מוכר, יעורר אצלם קושי. מקורו של הקושי עשוי לנבוע מהעובדה הפשוטה שהם לא יודעים היכן השירותים או מה שמה של הגננת, או בשל קשיי הסתגלות ולחץ רגשי שעלולים לבוא לידי ביטוי בכך שלא יתפנו בזמן ו'יפספסו' בבגדיהם. ילדים אלו יצטרכו עזרה מסויימת בתקופת ההסתגלות ובהמשך יחזרו לשליטה טובה בצרכיהם.
על מנת לנסות ולחסוך את עגמת הנפש הכרוכה ב'פספוסים' רצוי להקדים ולעשות סיור עם הילד בגן, כשההורה מראה לילד היכן נמצאים השירותים ואף לוקח אותו אליהם. ההורה יזכיר לילד שכשיש לו פיפי או קקי הוא יכול לבוא לכאן בעצמו. כמו כן, אם זה מתאפשר, כדאי שבשעות ההסתגלות הראשונות יחווה הילד התפנות בשירותים בליוויו של ההורה. כך תצרב אצלו חוויה חיובית ראשונית סביב שירותי הגן החדש. כמו כן רצוי שההורה יצור היכרות בין הילד לבין הגננת, הסייעת או המטפלת. הוא ינקוב בשמה ויסביר לילדו במפורש שכשיש לו פיפי או קקי הוא יכול לפנות אליה ולבקש ממנה עזרה.
2. הילד שעדיין לא שולט בצרכיו
רבים מהילדים נגמלו בחודשים, בשבועות ואף בימים האחרונים. תהליך הגמילה עדיין לא הסתיים במלואו והם עדיין 'מפספסים' פה ושם, בתדירות כזו או אחרת. חלקם כבר לקחו על עצמם את רוב האחריות ובמרבית הפעמים יודעים להתריע בזמן על מנת שהמבוגר ייקח אותם לשירותים.
אך יש מביניהם שיעשו זאת רק בסביבה מוכרת או אם המבוגר הוא אדם מאוד קרוב אליהם ומוכר. הם עשויים להפסיק לנהוג כך ולא להתריע כשהתנאים משתנים: בסביבה זרה (בה אינם מכירים את השירותים או שבה אין את הסיר או הישבנון לו הם רגילים) או כאשר האדם שאיתם פחות מוכר להם - אז ימנעו מלפנות אליו. זאת משום שאינם חשים מספיק בטוחים איתו או שהם מתביישים.
מכאן שילדים אלו, שניתן להגדירם כקרובים למדי להיחשב גמולים, יזדקקו לפרק זמן מסויים על מנת להתאקלם בגן החדש ולהסתגל לדמויות שבו עד שיוכלו לשוב ולקחת על עצמם את האחריות ולהמנע מ'פיספוסים'. עד אז האחריות על צרכיהם היא של הצוות.
הפעוטות היותר מאתגרים מבחינת שלב הגמילה בו הם נמצאים, הם אלו שעדיין לא לקחו אחריות ואינם מתריעים כשיש להם פיפי או קקי. יחד עם זאת בבית, כשהם עם הוריהם, הם לא 'מפספסים' כלל ועושים את כל צרכיהם בסיר או בשירותים. אלו הם הפעוטות שעדיין לא לקחו כל אחריות על צרכיהם אך אם ההורה (או כל מבוגר אחר המטפל בהם) קשוב דיו ורגיש אל הילד – בכך הוא יאפשר לו לבלות את ימיו בתחתונים יבשים במקום שהילד יעביר חודשים רבים ומיותרים בחיתולים ספוגי הפרשות (כך על פי גישת ה"היענות לצרכים" וגישת ה'קשב'). תוך פרק זמן כזה או אחר גם ילדים אלו יקחו אחריות על צרכיהם, ינקטו ביוזמות הולכות ומתרבות וילמדו להתריע בזמן.
3. ילדים עם קשיי גמילה מתמשכים
לכל הילדים יהיה באחריותו של הגן לעזור. אך עם זאת יש לציין את היוצאים מן הכלל: אלו הם ילדים עם קשיי גמילה ממשיים ומתמשכים. לא מדובר באלו שעדיין 'מפספסים' מדי פעם אך בסך הכל שולטים בצרכים ועושים אותם כיאה בשירותים, אלא, לדוגמה, ילדים שלמרות תקופת גמילה סבירה עדיין לא רכשו שליטה ראויה, עושים פיפי ו/או קקי באופן קבוע בתחתונים (או בחיתול ששמים להם לשם כך), סובלים מהתאפקויות ועצירויות ו/או חרדת אסלה.
הסיכוי נמוך שניתן יהיה לקדם את גמילתם של ילדים אלו במסגרת הגן, ואני אף חושבת שאין זה הוגן לצפות שיהיה זה מתפקידו או אחריותו של הגן לטפל בבעיות שכאלו. מן הראוי שהוריהם של ילדים אלו יטפלו בקשיים ואם יש צורך יפנו לקבלת עזרה וייעוץ מקצועי.
הפתרון: שיתוף פעולה בין הצוות להורים
מאז ומתמיד הייתה פתיחת שנת הלימודים בגנים מאתגרת: קליטת הפעוטות והילדים היא משימה מורכבת הדורשת משאבים רבים מצוות הגן. קליטתו של ילד הנכנס או חוזר לגן דורשת סבלנות, פניות ורגישות מכל אחת מהדמויות השייכות לצוות הגן. ההתמודדות עם בכיו של הילד ועם אי שיתוף הפעולה שלו הם אתגר לא פשוט ובפרט כשהצוות עמוס במשימות של פתיחת שנה"ל בגן ומוצף הן בדרישות והן ברגשות.
כשמדובר בגן (גילאי 4-5-6) בו הילדים רובם ככולם גמולים כהלכה, או בגן בו הפעוטות (גיל 3 ומטה) מחותלים – הצוות פטור מהתעסקות בנושא השליטה על הצרכים. אך בגן שחלק או מרבית הילדים שבו נמצאים בשלב כזה או אחר של הגמילה – מוטל על הצוות עומס נוסף וכבד שכלל לא קל לעמוד בו.
השנה, יותר מתמיד, יתמודדו הילדים, ההורים וצוותי הגנים עם סוגיית הגמילה מחיתולים: חוק חינוך חינם לבני השלוש מביא לכניסתם של אלפי ילדים בגיל זה (לחלקם אף טרם מלאו שלוש) לגני טרום-טרום-חובה העירוניים, תופעה המעמידה אתגר אמיתי לכל הנוגעים בדבר. אם בעבר המסר להורים היה שילדים לא גמולים אינם מתקבלים לגני הטרום-טרום (וזאת למרות שעל פי החוק גנים אלו מחוייבים לקלוט גם ילדים לא גמולים!), השנה ברור לכולם כי לא ניתן יהיה להשתמש בתירוץ הדחוק הזה.
על פי גישת ה"היענות לצרכים" אני מאמינה שבני השלוש יכלו להיות גמולים מזה שנה לפחות, אם לא למעלה מזה: הוריהם והגננות בגנים הפרטיים בהם שהו היו אמורים לטפל במשימת הגמילה מבעוד מועד. אך המציאות היא שרבים מדי מבני השנתון הזה יגיעו לגן כשהם גמולים חלקית בלבד. מצב זה עלול להזמין התמרמרות סמויה או התנגחות גלויה בין הצוות להורים שיטילו אלו על אלו את ההתמודדות עם הקשיים.
למען הילדים ולמען קידום תהליך הגמילה (לטובת כולם) יהיה על ההורים והצוות לשתף פעולה. להלן מספר הצעות לשיפור התקשורת ושיתוף הפעולה בין ההורים לצוות הגן:
1. חובת הגמילה: של ההורים
על ההורים להבין ולקבל שזוהי חובתם וזהו תפקידם לגמול את הילד, ועליהם לעשות את המירב על מנת לקדמו. על הצוות להבין ולקבל שחלק מחובתו ואחריותו החינוכיים הוא לתמוך בתהליך הגמילה של הילד ולעזור להורים כמיטב יכולתו.
2. שתפו את הצוות ברמת הגמילה
ההורים ישתפו את הצוות בכנות ובגילוי לב במידע הנוגע למידת ולרמת הגמילה של הילד ולשליטתו בצרכיו. ההורים יעדכנו את צוות הגן במדוייק בכל פרט שיכול לסייע לצוות ולהקל עליו, כגון: כל כמה זמן רצוי לקחת את הילד לעשות פיפי, באילו שעות הילד רגיל לעשות קקי, אילו סימנים מזהים בהתנהגות של הילד מסגירים את הצורך שלו להתרוקן וכד'.
צוות הגן יערוך רישום, לכל ילד בנפרד, של מידע חשוב זה שההורים נותנים. רצוי לחלק את אחריות הצוות על הילדים כך שכל אשת (או איש) צוות "תלמד" את הילדים שבאחריותה. בהמשך, כשאשת הצוות תכיר את הילד ומנהגיו ביתר דיוק היא תעדכן בהתאם, אם יהיה צורך, את המידע הרשום לגביו.
3. שיחה עם כלל ילדי הגן
הגננת תנהל שיחה עם ילדי הגן שתתמקד בהסבר על עשיית הצרכים הנאותה. בנחישות אך ברגישות היא תבהיר לילדים איזו התנהגות היא הנכונה ואיזו אינה מקובלת "בגן שלנו". ככל שבגן ישנם יותר ילדים צעירים ויותר ילדים שאינם גמולים כהלכה – יש לחזור על השיחה הזו שוב.
4. אל תשכחו בגדים להחלפה
ההורים ישלחו בתיקו של הילד פריטי לבוש להחלפה במקרי הצורך, ושקיות לתוכן יוכל הצוות להכניס את הבגדים הרטובים /מלוכלכים (אין לצפות מהצוות לנקות את הבגדים האלה). כמו כן ישלחו מגבונים לניקוי הילד במידת הצורך.
בשום אופן אין להשאיר ילד ש'פספס' בבגדיו המלוכלים. מיד כשמישהו מאנשי הצוות מזהה שילד 'פספס' יש לקחתו באופן דיסקרטי לשירותים. יחד עם זאת יש להעביר לילד מסר ברור בסגנון "זה מאוד לא נעים לעשות פיפי/קקי בתחתונים. בגן שלנו לא עושים פיפי/קקי בתחתונים. בגן שלנו עושים רק בשירותים. בפעם הבאה כשיהיה לך – תגיד לי ואני אביא אותך לשירותים" (המשפט האחרון עדיין אינו פוטר את הצוות מאחריות למנוע את ה'פספוס' הבא).
לסיכום, ישנם ילדים שלא יחושו בטחון לפנות אל דמות חדשה ולא מוכרת. יתרה מכך:
ישנם כאלה שכן יפנו אך בהמולת הגן הגדוש ילדים והמולה קולם פשוט לא ישמע. כך או כך רצוי מאוד שנשות/אנשי צוות הגן יזנחו את תפיסתם (המושרשת עמוק אך עם זאת מוטעית) שהאחריות היא על הילד ליזום ולפנות אליהן כשעליו להתרוקן.
"הוא לא אומר כשיש לו, כנראה שהוא לא בשל" – זהו משפט שלתפיסתי ראוי שלא יאמר יותר אף פעם על ידי גננת או מטפלת להורים. מעבר לכך שזה פשוט לא נכון (מכיוון שכל ילד, פעוט ותינוק "בשלים" לגמילה), זהו משפט שמשדר התנערות מאחריות וריפיון ידיים.
גננות חייבות להבין שעל מנת לקדם את הגמילה עליהן להיות שותפות מלאות ופעילות לתהליך החינוכי הזה. עליהן לקחת על עצמן את האחריות בדיוק כפי שהן עושות לגבי כל הצרכים של הילד: ביטחונו, מזונו ושנתו. כך על אחריותן לנווט נכון את עשיית הצרכים שלו, ליזום את לקיחתו לשירותים מבעוד מועד ולהיות רגישות לצרכיו – תרתי משמע. זוהי ההתנהלות הנכונה כשהמטרה היא יצירת אוירה של אמון, שיתוף פעולה ותמיכה הדדית בין ההורים לצוות. אוירה שכזו תתרום לסיומו המוצלח והמהיר יותר של תהליך הגמילה, לשביעות רצונם של כל המעורבים בדבר.
הכותבת היא יועצת חינוכית-התפתחותית M.A, עוסקת בהדרכת הורים, טיפול CBT ואימון. מחברת הספר "היענות לצרכים - גמילה (מוקדמת) מחיתולים ". לעמוד הפייסבוק של דפנה לחצו כאן
לפנייה לכתב/ת 
