סיבה ומסתובב: שווארמת סמי בכיכר

צריך, כנראה, לאכול לפחות 200 שווארמות, כולל מסוגות החתול, החמור והגמל, עד שלומדים לזהות בטעימה אחת שווארמה מעולה. כשאתה מגיע סוף סוף להארה, אין דרך חזרה: או האחת והיחידה ההיא שאין עוד מלבדה, או כלום. 

עוד בערוץ האוכל:

מסתובבים: השווארמות הטובות בארץ

מונטנגרו אהובתי: שאול בן אדרת עם רשמים ומתכונים

השניצל הישראלי המושלם: מתכונים וטיפים

לי לקח אלף שווארמות לבלום בנקודת האל-חזור, ומאז אני לא במשחק. זה קרה בנצרת, עיר שאני פוקד בקושי פעם בשנה. כשהפעם בשנה הזה מגיע, הרפלקס הפבלובי נכנס מיד לפעולה ועד שאני לא מחסל שתיים-שלוש מנות ועוטף עוד אחת לדרך, אין מצב שאני יוצא מהעיר.

בואו לבקר אותה בחדרה. שווארמה(צילום: רויטרס)

על שווארמיית סמי בכיכר בחדרה אני שומע כבר שנים. חבר אחד נשבע שאין עליה ביקום הידוע, ושיכנע אותי לבלום בשולי הכיכר הסואנת על כביש 4, המוכרת כשער המערבי של חדרה. מכינים כאן בעיקר שווארמה מתרנגולות הודו טריות עם הכינוי המשובש "הודו נקבה" (מישהו קורא לתרנגולת רגילה "תרנגול נקבה"?). בסמי מתהדרים גם בהקפדת יתר על עסיסיותו של סיח השווארמה, באמצעות חיתוך מתמיד שמאפשר למיצי הבשר לחלחל פנימה עד הלקוח האחרון.

עם רף ציפיות גבוה במיוחד לקחתי מנה בפיתה (30 שקל) עם הזלפה נאה של טחינה, והתיישבתי לנגוס בה בחרדת קודש. נו? לא, אל תבנו על קריאת אאורקה. אפשר להכין שווארמה נהדרת מבשרה של תרנגולת הודו, ספוג באגלי שומן כבש ובהרט שלא מקמץ בכורכום, אבל בסמי היא נעצרת מדרגה אחת לפני: העסיסיות לא הכי מורגשת ותערובת התבלינים לא מספקת את האפטר טייסט המצופה. מצד שני, כמות הבשר בפיתה הוגנת ויש גם שלל כבושים לבחירה חופשית. בתוספת כמה שקלים מקבלים שווארמה בבגט או בלאפה, ובתוספת 50 שקל לדלק ושעה על השעון אפשר גם להגיע לנצרת.