תושבי המושב לחצו - הפדופיל נאלץ לעזוב

הלחץ עבד וכרמי עזב, לא לפני שהתלונן במשטרה על הטרדות מצד התושבים, שלדבריו אילצו אותו לעזוב דירה ששכר באופן חוקי. בשיחה עם ynet הוא אמר: "כעת אני מחפש מקום להתחיל בו מחדש. איבדתי את מקום עבודתי ואת מקום מגורי, אבל כמו שכבר טענתי בעבר - דבר לא ימנע ממני להשתקם. כולי תקווה שביום מן הימים תשכיל החברה להפנים ששיקום אסירים משוחררים הוא מטרה שאליה עלינו לשאוף".

כתבות נוספות בנושא פדופיליה ב-ynet:

• הורים חששו מפדופיל, המשטרה הגיעה באיחור
• פדופיליה ברשת: איפה השוטרים?
• מבצע ענק נגד פדופילים: 30 חשודים נפלו ברשת
  

כרמי, אז תושב קיבוץ יגור, נידון ב-2007 לשש שנות מאסר לאחר שהודה והורשע בהסדר טיעון בניסיון אונס ומעשה מגונה בילדה בת חמש, כשהגיע לנקות את השטיחים בביתה באפריל 2006. 

כתבות נוספות בערוץ החדשות של ynet:

• אחרי הגראד: "כיפת ברזל" הגיעה לאילת
• גוש עציון: יהודי חשוד ביידוי אבנים על פלסטינים
• מחאה עקבית: עשרות מפגינים מול בית ברק
• צפו: נהג אוטובוס קורא בספרון בכביש מהיר
  

הידיעה על עזיבתו את סתריה התפשטה במהרה ביישובים הסמוכים נען וגני הדר, ותושביהם החלו בהפצת תמונותיו של כרמי שמא יחפש כעת דירה בקרבתם. "הרוחות פה סוערות, אנשים בלחץ, אובדי עצות, הורים פה ממש חוששים", סיפר אבישי הרץ מגני הדר. "אני אבא לחמישה ילדים, שהקטן מביניהם בן 12 והפחד שהוא יחזור לסורו גדול".

למרות עזיבתו, במוצאי שבת קיימו התושבים פגישה בה דנו בשאלה כיצד ינהגו בהמשך. 

כרמי: החלטתי לא להסתבך

בשיחה עם ynet סיפר כרמי על השתלשלות העניינים מנקודת מבטו: "ביום שני, במהלך משמרת בעבודה שמצאתי בסמוך למושב, התקשרו אליי והבהילו אותי בכך שעליי לברוח מיד מהיישוב, כיוון שגילו אודות עברי ויש קבוצה של תושבים שמבקשים למנוע ממני לשהות שם".

"אחרי שנאלצתי להעביר את הלילה אצל חבר התייצבתי לעבודה כרגיל. במהלך המשמרת הועברו אלי מסרים דומים מגורמים שונים לגבי המגורים שלי ביישוב. החלטתי לא להסתבך ובעזרת עמיתים לעבודה סודר לי מזרון ועוד כמה אביזרים להעביר את הלילה.

 התקשיתי להירדם וגם לא הבנתי מדוע אין לי זכות לישון בדירה ששכרתי באופן חוקי".

באותו יום, כאמור, חזר כרמי לסתריה כשהוא רכוב על אופניו. "כשנכנסתי למושב עצרה לידי מכונית והנהג שאל אותי לשמי ולמעשיי", המשיך כרמי. "כשאמרתי לו שאני נוסע הביתה, הוא דרש ממני לעמוד בצד ולא לזוז. שאלתי אותו למה והוא התחיל לקלל ולאיים עליי ולטעון שאין לי זכות להיות שם. אחרי כמה דקות שבהן חשתי מאוים הזמנתי משטרה. בינתיים הגיעו עוד חמומי מוח שללא התערבות המשטרה כבר מזמן היו מבצעים בי לינץ'. בחסות המשטרה, ובתיווך של קצין בכיר ושל המפקח שלי, ניסינו להסביר להם את שהחוק לצדי ואין להם זכות למנוע ממני כניסה לבית שלי".