רבים על מטלות הבית? יש לכך הסבר מדעי
זוגות רבים מכירים את זה: בזמן ששני בני הזוג אמורים להתחלק בעבודות הבית, תמיד יוצא שהאשה עובדת יותר. הסיבה, לא תאמינו, קשורה בעולמן של הדבורים
גבר חוזר לביתו בסוף יום עבודה. כבר כשהוא יוצא מהרכב הוא מרגיש שמשהו שונה. לייתר דיוק, הריח שמקדם את פניו שונה הפעם. פח הזבל עומד בכניסה לבית, כשהוא עמוס עד גדותיו, הילדים מלוכלכים, מתרוצצים יחפים בחצר, בשעה שהם כבר מזמן היו צריכים להיות נקיים ובמיטה, ואשתו לא נראית בשום מקום.
עוד בנושא:
נגעלת מבעלך? ניתן לכפות עליו גירושים
לצאת מזוגיות לחירות או עילות לגירושים
אל תדליקו סתם: 10 דרכים לריב נכון
כשהוא נכנס הביתה הוא כבר ממש נלחץ. ערימת כלים עד התקרה מקבלת את פניו במטבח, שאריות ארוחת הצהרים עדיין על השולחן, והר של כביסה מלוכלכת עומד בכניסה לאמבטיה כאנדרטת זיכרון לאשה שנעלמה מהעין.
הוא ממשיך בחרדה לחדר השינה, ותוהה: אולי היא חולה? כשהוא נכנס, הוא לא מאמין למראה עיניו: אשתו יושבת במיטה עם כוס קולה ענקית וצלחת צ'יפס, רואה את הסדרה האהובה עליה, ונראית בריאה ונינוחה יותר מאי פעם.
"מה קרה?", הוא שואל אותה בבעתה. היא מרימה אליו מבט שליו ועונה: "אתה זוכר איך בכל יום כשאני מספרת לך על היום העמוס שלי, ואתה שואל – אבל מה בסך הכול עשית היום?", "כן...", הוא עונה, והיא ממהרת להשיב: "אז היום לא עשיתי את זה".
נשים עדיין עובדות יותר
האם אפשר להיעזר בעולם המחקר כדי לברר מדוע במערכת יחסים זוגית קורה יותר ויותר שאחד פתאום מקבל על עצמו את האחריות על כל עבודות הניקיון והשני נהנה מהבטלה, ואפילו לא מבין למה בן הזוג כועס?
מחקרים מראים שנשים נושאות בכמות גדולה יותר של מטלות מאשר גברים, למרות שכיום הן גם עובדות מחוץ לבית. מסתבר שנשים רואות את הבלגן ומוטרדות ממנו, כיוון שהן יודעות שאם הן לא ייקחו יוזמה - אף אחד אחר לא יעשה את העבודה. יותר נכון, הוא אמר שהוא יעשה, אבל לוקח לו שעה וחצי לסדר את הסלון, והוא עושה את זה בהפסקות, עד שנמאס לה והיא כבר ממשיכה במקומו.
לנשים יש חוש ריח קצת יותר מפותח מאשר לגברים. כמו כן, קולטני הראייה שברשתית העין משתנים במספרם בין נשים וגברים. בעין יש קולטני תנועה וקולטני צבע, הנקראים קנים ומדוכים (Rods & Cons).
נמצא שמספר הקנים והמדוכים של נשים שונה מזה של גברים. כך נוצר מצב שבו גברים טובים יותר בראיית תנועות, בעוד נשים טובות יותר בראיית צבעים ומרקמים של חפצים. הבדלים כאלו הם דוגמה לגורמים הביולוגים שיוצרים הבדל בסף הסובלנות של נשים וגברים לבלגן בבית.
על הדבש ועל העוקץ
אחד הגורמים שתורמים רבות להרגשת סיפוק ממערכות יחסים, הוא חלוקת התפקידים בביצוע מטלות הבית. אבל מה קורה כאשר שותפים לדירה או בני זוג הם בעלי רמות סובלנות שונות לעבודות בית שהוזנחו?
התשובה לכך מתחילה אצל הדבורים. לא, אני לא הולכת לספר לכם על עולמם של הדבורים במטרה לשבור את מיתוס החסידה והתינוק. הדבורים הוו השראה עבור פרופסור שרה ריפורגיאט מאוניברסיטת קנזס-סטייט ופרופסור ג'ס אלברטס, למחקרם שפורסם בחודש שעבר (יולי 2012).
חוקרי חרקים מצאו שיש הבדלי אופי בין חרקים שונים מזן מסוים, באשר להרגלי הניקיון והעבודה שלהם. יש חרקים שיותר מוטרדים מכך שיש עבודה לא גמורה בקן, ויש חרקים שיותר סובלניים כלפי העובדה שחרקים אחרים לא סיימו את מלאכתם.
עוד התגלה שאם שמים בקן אחד שתי דבורים בעלות רמות סובלנות שונות לעבודה לא גמורה, הדבורה שסובלת מהעובדה שהעבודה לא הסתיימה, תעבוד יותר, ובסופו של דבר, גם תעבוד הרבה יותר קשה. החוקרות הדגימו את זה בנושא כמות ייצור הדבש בקן. דבורה שראתה שכמות הדבש המיוצרת נמוכה מידי, עבדה במרץ רב יותר כדי להשלים את החסר - לפעמים עד כדי מוות.
אלברטס וריפורגיאט החליטו לבדוק איך זה עובד עם בני אדם, ותהו האם ישנם הבדלים מובהקים בין רמות הסובלנות שיש לכל אחד לגבי עבודות בית שיש לעשות, והאם להבדל הזה יש השפעה על מערכות יחסים זוגיות.
הן מצאו שאכן ישנם הבדלים משמעותיים בין בני זוג ביחס שלהם למטלות בית בלתי גמורות, והבדלים אלו עלולים לפעמים לפגוע במערכות היחסים. זה לא רק בגלל ההבדלים הביולוגים בין נשים וגברים, כי כשהן בדקו את זה על שותפים או שותפות בני אותו מין, גם כאן נמצא שלרמות הסובלנות לבלאגן הייתה השפעה על היחסים.
אלברטס וריפורגיאט טוענות שככל שיש הבדל בין בני זוג ברמת הסובלנות כלפי עבודות בית שלא נעשות, הם מועדים יותר למריבות וקונפליקטים, וכך יורד הסיפוק שלהם ממערכת היחסים. יותר מכך, הבדל בסף הסובלנות כלפי בלגן בבית משפיע שלילית גם על האפשרות לחלוקת תפקידים מוצהרת והכרת תודה על מילוי מלאכות הבית.
במילים אחרות, אם לאחד מכם קופצים כל הפיוזים כשמישהו השאיר אחריו את הכלים בכיור, או השאיר את דלי השטיפה באמצע הסלון ואמר שיסיים אחר כך, בעוד לאחר זה לא מזיז, אתם בבעיה קשה לגבי האופציה להחליט יחד מי יעשה מה.
גם אם תתלו רשימה על המקרר ותחלקו שווה בשווה את מטלות הבית, זה לא יעזור. בן הזוג שלא סובל את מריחת הזמן של האחר ואת חצי העבודה שלו, ימצא את עצמו עושה את העבודה של חברו. וכשאחד מכם עושה את זה יותר מידי פעמים, בן הזוג מתחיל להתרגל לכך שזו העבודה שלכם, וכך ירד הסיכוי שהוא יזום ויעבוד בכוחות עצמו.
מה שחמור בכל העניין ,זה לא שאתם עושים את העבודה של האחר, אלא שלאחר זמן מה, בן זוגכם חושב שזהו תפקידכם הטבעי. כך בני זוג שוכחים להכיר טובה על השקעתו של האחר בבית, או שוכחים לעזור בדברים אחרים כתגמול על מאמציו. זוהי נקודת המוצא אל עבר המריבות.
ציפיות - לא רק בכריות
מטרת המחקר הזה היא לא לתסכל אתכם, ואף לא לגרום לכל החרוצים שבינינו לפתוח בשביתת ניקיון ביתית. מטרת המחקר היא לעורר בזוגות טריים וותיקים כאחד, את ההכרח לדון על ההבדלים ביניהם בכל הנוגע לעבודות הבית.
פעמים רבות עצם העובדה שתסבירו לבין הזוג עד כמה הבלגן מוציא אתכם משלוות הנפש, עשויה לגרום לו לעשות את זה לטובתכם, אם לא לטובת מילוי החובה הביתית. אם אתם מתאמים מראש ציפיות לפני שאתם נכנסים לגור יחד, ועוד לפני שהדברים מגיעים למריבות, מה טוב. אך גם אם לא, חפשו דרך לדבר על זה גם בשלב מאוחר יותר.
החוקרים מדגישים שבעיית הבדלי הסובלנות לבלגן לא קשורה בהכרח לחלוקת התפקידים המסורתית בין גבר לאשה. היום אין כמעט קו שחוצה רשמית את משימותיה של אשה בבית לעומת אלו של הגבר. נשים עובדות בדיוק כמו גברים, ולכן גברים יכולים להפעיל מכונה ולתלות כביסה בדיוק כמו נשים.
יש עוד פתרון מצוין לבעיה: עוזר/ת בית. נכון, זה עולה כסף וזו הוצאה לא קטנה, אבל איך אפשר להשוות בין ההוצאה הכספית, לבין השקט והשלווה שיורדים על הבית כאשר מפרקים את אחת מהסיבות העיקריות למריבות הקבועות?
אכן, כפי שגם ריפורגיאט מדגישה, תקשורת פתוחה בין בני זוג, שדנה בבעיות ולא מתעלמת מהן, עשויה לשפר את היחסים, אך היא לא תמיד הפתרון המספיק על מנת לפתור את הבעיה מהשורש.
מזדהים עם הכתבה? ספרו לנו בפייסבוק של ערוץ יחסים
רחלי לנגפורד, MSc. Neuroscience, מחברת הספר "דרוש נסיך על סוס לבן", מנהלת שותפה ב גלים מרכז הציפה הישראלי.
לפנייה לכתב/ת 
