שלום כיתה א': מה צריך להיות בקלמר - ומה לא

איזו התרגשות! ילדכם עולה לכיתה א' ואתם רוצים בשבילו את הטוב ביותר. מי מכם שכבר מנוסים ויש להם ילדים בבית ספר, יודע שילדים מאבדים, והרבה: עפרונות, מחקים, צבעים, מספריים ועוד. כל פרק זמן מסוים יש "לאבזר" מחדש מוצרים שונים בקלמר.

למרות הפיתוי לרכוש סטוקים זולים של מוצרים ("כי הילד גם ככה מאבד"), הרי שבכיתה א' מומלץ להשקיע בחומרים איכותיים, גם אם הם יותר יקרים, וזאת כדי להבטיח חוויה של הצלחה, איכות תוצר ואיכות שימוש.

עוד כתבות בנושא חזרה לבית הספר ב-ynet:

• כך תדעו: האם הילד בשל לעלות לכיתה א'?
• מדריך: איך לשפר את אחיזת העיפרון של הילדים?
• בדקנו: המשחקים שיעזרו להכין הילדים לכיתה א'
  

מומלץ: כמה שפחות דברים

בשנת הלימודים הראשונה, מלבד ידע, על התלמידים לרכוש גם הרגלי למידה, קריאה וכתיבה, להגדיר את מקומם בחברת הילדים, ללמוד להתנהל בתוך מערכת עם חוקים נוקשים יותר משל הגן ועוד.

ללא ספק זה דורש המון ריכוז ותשומת לב מצד התלמידים החדשים. לכן כדאי שיסבלו מכמה שפחות הסחות. לכן קלמר עם עודף אבזור – עלול להוות גורם מסיח ולגרום לילדים להתעסק בקלמר ובמה שיש בו – במקום להתרכז בדברים חשובים יותר.

בתחילת השנה, רוב הילדים עדיין לא יודעים להתארגן עם קלמר ולכן מומלץ שיהיו בו מינימום של דברים וכמה שפחות הסחות דעת. מינימום אביזרים שוה מקסימום יעילות בשימוש.

 מה חובה שיהיה בקלמר?

• עפרונות מחודדים בלי מחק: מומלץ לחדד את העפרונות בבית בכל ערב ולא לבזבז זמן על חידוד בכיתה.
  

• חבילת צבעי פסטל: (לא פנדה) בצבעים אלה קל לשלוט בצביעה, הם לא נמרחים ולא "עוברים" לצד השני של הדף.
  

• דבק STICK איכותי: דבקים אלה נוטים להתייבש בקלות. מומלץ לקנות דבק איכותי במיוחד ולהתאמן עם הילדים בבית על סגירה טובה ונכונה של מיכל הדבק.
  

• מספריים טובים: השקיעו במספריים שעולים 15 שקלים ואל תתתפתו לרכוש מספריים זולים (3-5 שקלים), שאחרי פעמים ספורות של שימוש, או עם קצת לחות, קשה "לסגור" אותם.
  

בכיתה א' גוזרים ומדביקים הרבה, וחשוב שהמספריים יהיו חלקים וקלים לתפעול. עם מספריים "קשים" - קשה לדייק בגזירה וקשה לגזור במהירות הדרושה כדי לסיים עם כולם.

• 3 מחקים: בדקו שהמחקים אכן מוחקים נקי ולא מורחים את העופרת על הדף (כפי שעושים רוב המחקים שעל העפרונות)
  

•  סרגל. רצוי ממתכת, כדי שלא יתעקם ולא יישבר.
  

מה עדיף להשאיר בבית?

• טושים. הם "עוברים" לצד השני של הדף ולעתים קרובות אפילו עושים חור בדף.
  

• צבעי פנדה. מאד מלכלכים ונמרחים. קשה לשלוט בצביעה ולצבוע מבלי לצאת מהקווים.
  

• דבק נוזלי. נמרח על הכל. הדפים במחברת/חוברת נדבקים אחד לשני.
  

• מחדד. עפרונות רבים נשברים תוך כדי חידוד, ואז הילדים משקיעים את תשומת הלב בחידוד (שלפעמים אורך 10 דקות) וזאת, במקום לעשות את המשימה המוטלת עליהם.
  

• עפרון חודים. נוטה להישבר הרבה, מה שמעכב את קצב הכתיבה שכן הילד מתעסק חלק ניכר מהזמן בחוד של העיפרון, במקום בכתיבה עצמה.
  

מומלץ להשקיע באיכות החומרים

חומרים זולים מתקלקלים בתדירות גבוהה ואז הילדים מבזבזים זמן למידה יקר בניסיון לתקן אותם או בלחפש חבר או חברה שיתנו להם להשתמש בשלהם.

זה נראה מהצד מצחיק אבל זה קורה הרבה - כל החלקים הקטנים גזורים ובדיוק כשהילד בא להדביקם - הדבק לא מדביק ובניסיון למצוא דבק אחר - החלקים עפים ומתפזרים. המספריים נתקעות כשגוזרים חלק מהדף בחוברת ובניסיון לפתוח אותם נקרע כל הדף.

מקרים כאלה יוצרים חוויה שלילית בעשייה וחלק גדול מהילדים להם זה קורה בטוחים שהם עצמם לא בסדר, שהם "לא טובים". הם לא מבינים שזו "אשמת" החומרים הלא טובים בהם השתמשו. לכן הקפידו, לפחות בשנים הראשונות, על קניית חומרים איכותיים.

צבעי פסטל עבים, שלא יישברו בקלות. עדיף להשתמש בצבעים ובעפרונות ארגונומים, משולשים, המותאמים לאחיזת עפרון טריפוד לטרלי (האחיזה היעילה ביותר).

למספריים ולדבק סטיק לא איכותיים יש נטייה לאורך חיים קצר, מאחר והם מתקשים ויוצאים משימוש. הקפידו לקנות מספריים איכותיים ודבק שנשמר דביק לאורך זמן.

העדיפו מחקים פשוטים, לבנים ומלבניים. אל תתפתו לקנות מחקי מותגים, שלרוב לא מוחקים. הם נראים נפלא - אבל לא מספקים את העבודה.

הכותבת היא מרפאה בעיסוק התפתחותית, יועצת לחברת "פלדע" – המתמחה במוצרי כתיבה ויצירה