לא רוצים סודנים בבי"ס באילת: "מרגיש כמו כלב"

בצל החששות מהגראדים שהתפוצצו באזור אילת בחודש האחרון, נראה כי את הורי התלמידים בעיר מטרידה בעיה אחרת לגמרי. שישה ימים בדיוק לפני פתיחת השנה החדשה מאיימים ההורים להשבית את הלימודים בכל מוסדות החינוך בעיר. הסיבה: החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בדבר שילובם של ילדי הזרים בתוך מערכת החינוך העירונית. הזרים עצמם כואבים ומשיבים למקומיים: "זה מעליב וגזעני".

עוד בערוץ החדשות של ynet:

ברבי בביהמ"ש: "המשטרה יודעת שזה לא אני"

מקופחים גם במקלטים: "אולי נברח לרשות"

חשד: סוהר ואסיר שיתפו פעולה בהונאת אשראי

זמן קצר לאחר החלטת בית המשפט, החליטו ההורים באילת לצאת למאבק. פורום ועד ההורים העירוני שמורכב מיושבי הראש של ועדי ההורים בכל בתי הספר בעיר, החליט השבוע כי אם לא יחול שינוי בעמדת בית המשפט, הוא יקרא לכלל ההורים בעיר שלא לשלוח את ילדיהם למוסדות החינוך. במכתב שהועבר להורים ציינו חברי הפורום את כוונתם לנקוט פעולות חירום למניעת השתלבותם של ילדי הזרים בכיתות הלימוד.

בתוך כך מתברר כי בעיית הרישום של ילדי הזרים במערכת החינוך מתגמדת אל מול בעיותיהם האחרות. ביקור בשכונות שבהן מתגוררים הזרים מעיד על מצבם העגום. באחת השכונות פגשנו את יינרוט גת וילדיה דבול (15) ואברם (12), שמצטופפים בחדר בגודל 25 מטרים רבועים. השלושה שוהים בחדר בחושך כדי לחסוך בחשמל והמזגן ברקע מקרטע.

המציאות טפחה על פני המשפחה 

בגלל המלחמה בסודן, החליטה משפחתה של יינרוט לברוח לכיוון ישראל. בעלה נהרג בפיגוע טרור בחרטום, היא עצמה נפצעה קשה ובנה אברם איבד בפיגוע את רגלו. הם האמינו שדווקא בישראל חייהם יאירו פנים, אלא שהמציאות טפחה על פניהם.

לאחר שהגישו בקשה הומניטרית למשרד הפנים, קיבלו בני המשפחה היתר מיוחד להישאר בארץ. אולם חייהם בתנאי עוני קשים וההחלטה של המקומיים באילת למנוע את שילובם במערכת החינוך המקומית, מאלצת אותם לחשוב על חזרה לסודן. "בתל-אביב ילדי הסודנים לומדים בבתי הספר בעיר, למה כאן באילת לא מאפשרים לנו?", שואלת בכעס יינרוט.

"עדיף לסבול שם מאשר פה". יינרוט ושני בניה(צילום: מאיר אוחיון)

האם אמרה עוד כי "זה מאוד מעליב, אם זה יימשך ולא יהיה לנו בית ספר, לא תהיה לנו ברירה אלא לחזור למדינה שבה נולדו הילדים שלי. אי אפשר לשבת ככה בחוסר מעשה כשהילדים לא לומדים. עדיף לסבול שם מאשר לסבול פה. שם אני יכולה לנסות ולעבוד, פה אפילו את זה לא מאפשרים לי".

הבן דבול מוסיף בעברית שוטפת: "זה פוגע שמתנהגים אלינו ככה, זו ממש גזענות. עדיף כמו שאמא אומרת, לסבול שם מאשר לסבול בישראל, כי פה הממשלה לא רוצה אותנו. אני רוצה ללכת ללמוד בבית ספר עם כולם ולא להרגיש כמו כלב". גם האח הצעיר אברם מצטרף לביקורת: "אני רוצה ללמוד עם הישראלים, זה עדיף מאשר לשבת בבית".

מנסור אשקר, קצין צה"ל במילואים, מסייע לעובדים הזרים

בעיר עם כמה מחבריו. אשקר מציין כי "אם היה סיפור דומה כזה במדינה אחרת, כולם היו אומרים שמדובר באנטישמיות". אורית רבין מארגון א.ס.ף – ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט, אמרה כי "אנחנו מנסים לעזור לילדים שלא ייאלצו להמשיך לשלם במחיר הילדות שלהם, בסיכוי ובפוטנציאל העתידי שלהם וכל סיכוי להתפתחות קוגניטיבית ורגשית תקינה".

רבין הוסיפה כי "זה הגיוני שאנשים חוששים, אבל המחיר להיכנע לפחדים הוא מחיר קשה. אם אנשים יפקחו לרגע עיניים ויסתכלו על האמירות שלהם, הם יבינו שהם חוטאים בדעות קדומות וגזענות, גם אם זו לא כוונתו של אף אחד".