האם הסמארטפון שלנו הוא סוס טרויאני?
בעידן שבו המכשירים הסלולריים הם חלק בלתי-נפרד מהחיים של כולנו, המידע הנמצא בתוכם הוא בעל ערך כלכלי עצום לחברות רבות. לכן יש להגן עליו ולשמור על הפרטיות שלנו, מפני גורמים מסוכנים הרוצים לנצל אותנו ואת המידע שאנחנו נותנים להם - לפעמים מבלי לדעת
הוא מלווה אותנו לכל מקום וכמעט בכל זמן. הוא פותח בפנינו נגישות לעולם, מאפשר לנו ליצור קשר בפלטפורמות שונות ובאמצעי תקשורת מגוונים (אינטרנט, מיילים, שיחות טלפון, הודעות טקסט) ודואג להעסיק אותנו אפילו ברגעים המשעממים. חלקנו יכולים אפילו לדבר איתו (עם הגברת סירי, למשל), כאילו ומדובר בחיית המחמד האהובה עלינו.
אני, למשל, עושה בטלפון החכם שלי כמעט הכל. הוא עזר לי להיות מחובר לעולם העסקי, החברתי, האישי, מכל מקום ובכל זמן, מה שהופך אותו לאטרקטיבי ויעיל בתקופות שבהן אני מתנייד ממקום למקום. אני גולש בו ברשת, כותב מיילים, מעלה פוסטים בפייסבוק, משלם בו ככרטיס אשראי, מחזיק מידע אינטימי עלי ולפעמים גם על אנשים הקרובים לי. הוא מכיר אותי יותר טוב מהרבה אנשים, ולא רחוק היום שהוא יכיר אותי אפילו יותר טוב ממני. אבל האם ייתכן שהמכשיר הקטן הזה, המעוצב בצורה כמעט מושלמת כדי להפוך לחלק אינטגרלי ובלתי-נפרד מהחיים שלי, יכול להיות עוין כלפיי?
אין ספק שהמידע שאנחנו מחזיקים בטלפון, הוא מידע חיוני ואישי הנחוץ לנו. בין אם מדובר בספר הטלפונים (עבור חלקנו - כלי עבודה של ממש) ובין אם בתוצאות שהשגנו במשחקים ורכישות של תוכן מקוון, זהו מידע שעבר התאמה והוא כל כולו שלנו. לא פלא שחלקנו מרגישים שעולמנו חרב עלינו, כשאנחנו מאבדים את הטלפון או גרוע מכך, כשהוא נגנב לנו. גם אם נקבל מכשיר חלופי, וגם אם יהיה ברשותנו גיבוי, למידע שעבר הלאה והלך לאיבוד יכול להיות כוח רב אם הוא ייפול לידיים הלא נכונות.
למעשה, מאחר שהמידע האישי הזה כל כך חשוב לנו - הוא גם חשוב מאוד לאחרים. עד כדי כך, שהם יהיו מוכנים לעשות הרבה מאוד כדי לשים את ידיהם עליו. אותם גורמים אינם עויינים או מסוכנים, לכאורה. הם לא אנשים רעים או עסקים זדוניים, ולרוב יש להם כוונה טובה למדי. הם עומדים מאחורי האפליקציות אך בעיקר מאחורי החברות שמייצרות לנו את הסמארטפון ומערכת ההפעלה שלו, ואם לדייק - הם גוגל ואפל - ביחד ולחוד.
האם אתה מסכים לתנאי השימוש? טוב, מי שואל אותך בכלל
ראשית, עלינו לזכור שעצם השימוש בסמארטפון החדש שקנינו, או אפילו בשימוש באפליקציות השונות, מקנה ליצרן אישור לעשות שימוש במידע משתנה שאנחנו "מייצרים" או צוברים תוך כדי פעולה, לצרכיו האישיים.
כדי להמחיש את הסכנה ניתן להסתכל על פייסבוק. כנראה הסמארטפון שימש אנשים רבים לצילום תמונות, להעלותן לפייסבוק ולשתף בהן את חבריהם ברשת החברתית. יותר ויותר תמונות עולות לרשת, מה שהביא את פייסבוק להתחיל וליצור מאגר ביומטרי של משתמשים. התירוץ הוא, כמובן, שזו פעולה לטובתנו: הם בסך הכל רוצים לחסוך לנו זמן יקר בתיוג עצמנו והחברים בתמונות. האלגוריתם הביומטרי הזה, שצמח לנו מתחת לאף, מאפשר לפייסבוק לזהות פנים על פי נתוני זיהוי ביומטרי וטיוב נתונים שהמשתמשים עצמם עושים עם הזמן וככל שהם מעמיקים את פעילותם ברשת החברתית.
מי אישר להם להשתמש במידע הזה, אתם שואלים? ובכן, התשובה היא - כל אחד ואחד מאיתנו. אי שם בתנאי השימוש אישרנו לפייסבוק לעשות את זה, גם אם לא ממש הבנו או ידענו מה ההשלכות של פעולה כזאת. וההשלכות הן עצומות.
האם באמת הסכמנו לתת את המידע הסופר רגיש הזה עלינו לחברה מסחרית? האם הסכמנו שימכרו אותו הלאה? זו סוגיה רחבת היקף שנבדקת במישורים רבים: המישור האתי, המישור החברתי, המישור החוקי והטכנולוגי. וזו רק ההתחלה כי אופי השימוש שלנו מעמיק והופך ליותר ויותר אישי ואפילו אינטימי עם השנים. לא סתם הקונגרס האמריקני, ממשלת גרמניה וגופים ממשלתיים וציבוריים אחרים ברחבי העולם מנסים להגביל את צעדיהם של פייסבוק ואתרים אחרים בכל הקשור למידע הסופר רגיש הזה ועל הדרך מנסים להסדיר תקינה וחקיקה שמגדירות מה לגיטימי ומה אסור לביצוע ומסכן את פרטיות הציבור.
המידע שלכם הוא העסק שלהם, הפרטיות שלכם היא המכשול
ניקח כדוגמה את גוגל ואת אפל (אייפון). על פניו, העסק שלהם הוא למכור לנו מכשירים, שדרוגים ושאר תוספים ואפליקציות לאורך זמן. הם צריכים לספק לנו מכשירים ושירותים יעילים וטובים, אך העסק העיקרי שלהם - שרק הולך וגדל - הוא לאסוף מידע עלינו ועל דפוסי השימוש שלנו.
ניקח לדוגמה את אפל, שמואשמת תדיר באמצעי התקשורת בעולם כמי שעד לא מזמן הייתה נוהגת "לגנוב" מכם מידע אישי, ללא אישורכם, ולעשות בו שימוש מסחרי לפי צרכיה, כולל הפצה שלו לצד שלישי. חוזה השימוש במכשיר, שסביר להניח שרובכם לא קראתם, מתיר לה לעשות פעולה שכזאת. כלומר, הסכמתם ללא ידיעתכם לפעולה פולשנית וחודרנית.
אמנם אפל חזרו בהם מצעד חסר תקדים, אפילו בקני המידה הקיצוניים של עולם האינטרנט, אך פעולה זאת היא רק אחת מיני רבות שחושפת את האינטרסים של מי שמייצר את הסמארטפון, ובעיקר את מערכת ההפעלה שלו. דווקא ההתקפלות שלה נוכח הביקורת העצומה והבדיקה המשפטית, מעידה על כמה שהתחום הזה רגיש - ומסוכן.
גוגל עושה משהו בעייתי לא פחות עם מדיניות לפיה כל מידע שלכם שעובר דרך גוגל כרום נמסר בחינם, לרוב ללא ידיעתכם או אישורכם המודע לכך, אל גוגל. כך אפשר, למשל, להציע לכם מוצרים ושירותים מותאמים לדפוסי הצריכה שלכם, בתירוץ שהם מנסים לשפר את החוויה שלכם ולספק לכם מידע משלים לזה שחיפשתם (למשל: מודעות מילים). בפועל, אתם מקבלים פעולה חודרת ופורצת גבולות שמפשפשת בפעילות האונליין שלכם ומנצלת אותה לדחיפת פרסום ממוקד.
המנהלים בגוגל ובאפל יודעים שהמידע הזה שלכם שווה הרבה כסף. זה העסק שלהם, בעיקר של גוגל. הם כמובן לא מוכנים לשלם לכם עליו, אבל הם נותנים לכם "מתנות" בדמות אפליקציות שוות, או מערכת הפעלה חינמית לטלפון הנייד. הלוגיקה נכונה, אך ההשלכות כבר מתחילות להיות מסוכנות. ומה יותר מושלם מאשר טלפון נייד וחכם המשמש, בידיים הלא נכונות, כתחנה לאיסוף מידע עבור גופים עסקיים? זרימת המידע היא פוטנציאל הרסני לפרטיות שלכם, אך גם מדיניות המעידה על המשחקים הלא-נקיים במיוחד שאופייניים לשוק הזה.
עולם הפוך
אבל לא כולם מתנהגים כך. כיום המנהלים במיקרוסופט מצהירים שהם מתנגדים עקרונית לכל שימוש במידע שברשותם כדי להרוויח כסף, בעוד שהאחרות דוגמת אפל וגוגל, מבססות על כך חלקים נרחבים מפעולתן העסקית. עדיין מוקדם לומר כיצד מיקרוסופט תתנהל בזירה, אבל אין ספק שהמודל כבר קיים והוא אפשרי, רק צריכה לקום החברה שתעשה בו שימוש ותהפוך את השוק להוגן יותר עבורנו וזאת מבלי לפגוע בפרטיות שלנו.
ואני שואל את עצמי, אם אני כבר תחנת הפצת מידע עסקי מתקדמת ומשוכללת, ואם קוצרים את המידע שאני מייצר לשימוש מסחרי בשווי כלכלי עצום, למה אני צריך לשלם על המכשיר הזה כל כך הרבה כסף? עולם הסמארטפונים צריך לעבור מהפך מתבקש: מכשירי אייפון ואנדרואיד שישמשו כסוס טרויאני שגונב ממני את המידע יחולקו חינם, והמשתמש (להלן: תחנת האיסוף וההפצה של מידע) ינוצל לצורך קידום מסחרי ויתוגמל כספית.
לפי אותו הגיון, רק מכשירים שאינם משמשים כסוס טרויאני יימכרו בתשלום, ואת המחיר נשלם עבור ההגנה והשמירה על הפרטיות שלנו מפני גופים מסחריים שונים ומשונים המבקשים לשלוח יד לכיסנו ואל חיינו. המצב הנוכחי, שבו אנחנו גם משלמים וגם נחדרים כולא אותנו במציאות אגרסיבית ומנצלת שפוגעת בכולנו.
הסיכונים הבטחוניים
ביטחון עסקי, אישי או אפילו מדיני, במקרים מסויימים. כל אחד עושה את החשבון שלו ובודק לעצמו כיצד הוא יכול למזער את החשיפה של המידע והנגישות הקיימים במכשיר הסלולרי שלו. אך לא תמיד זה בשליטה שלנו המשתמשים, ובדיוק מכאן מגיעה המשמעות של הסוס הטרויאני. הכנסנו אותו מרצון אל תוך חיינו, לפעמים מבלי לדעת כמה נזק הוא יכול לגרום.
גורמים עוינים ינסו לאתר מידע עסקי על עסקים מתחרים במטרה למכור את המידע, האויב המדיני שלנו ינסה לעקוב אחר פעילויות שונות של חיילים וקצינים שמחזיקים סמארטפון, והמידע הביומטרי של הפנים השלנו בפייסבוק מעניין חברות עסקיות וגורמי פשע שבטח ימצאו דרך יצירתית ולא חוקית להשתמש בו.
אנחנו, המשתמשים הפשוטים, נמשיך ללחוץ אוטומטית על "אני מאשר את תנאי השימוש" מבלי לקרוא את הטקסט המלא ובכך ננציח את מדיניות הכסת"ח שנותנת יד לניצול ציני שלנו ושל המידע שלנו. אבל כשנעשה זאת בפעם הבאה, כדאי שנזכור שאף גורם ממשלתי או אחר לא מגן עלינו מפני החברות הגדולות, ושהאחריות כולה מוטלת על כתפינו. ויותר מהכל, עלינו לזכור שמבלי שנרצה, אנחנו הופכים לחלק מניסוי הסוס הטרויאני הגדול ביותר בעולם.
לפנייה לכתב/ת 
