זה אפשרי: להחזיר לילדים את ההנאה מהלמידה
סוף אוגוסט. עוד שלושה ימים בדיוק הילדים חוזרים לביה"ס. הפאן נגמר - ועכשיו הגיע הזמן להיות רציניים וללמוד משהו. אבל האם למידה לא יכולה להיות גם מהנה? בסדרת כתבות חדשה מסביר הפסיכולוג גיל ונטורה איך ולמה חשוב להחזיר את חדוות הלמידה
קשית ארוכה ארוכה שתשאב מאיתנו את מאגרי הציניות. זה מה שאני צריך כתנאי מקדים לקריאת הפוסט (בעצם סדרת פוסטים). אבל אין לי. אצטרך להסתפק בדיבור מהבטן.
העורכת לחצה חזק לכיוון טור חזרה ללימודים. התבאסתי קשות. מה כבר יש לי להגיד שלא נאמר? שירגילו את הילדים שוב לשגרה? שימסדו סדר יום? שיתנו חיזוקים חיוביים? שיצרו שיתוף פעולה פורה עם המורים? חלאס. הכל נכון אבל לעוס וגרוס כדבעי. אם אני רוצה להכין אתכם טוב טוב לקראת שנה"ל הבאה יהיה עלי לדלג מעל המתבקש מאליו. קיללתי נמרצות וניגשתי לעבודה. חיפשתי, די יגעתי, ובסוף מצאתי אותה. היא הסתתרה מבוישת בין הספרים, מחכה שמישהו סופסוף יפרגן לה. "כולכם נותנים טיפים וטיפים" ,התייפחה, "ואף אחד לא מדבר טיפ טיפה עלי".
חדוות הלמידה, אלא מי?
מצחיק, לא? בחופש הגדול מסתערות כל תעשיות הפאן עלינו לכלותנו (לונה פארק, בתי קולנוע, סוכנויות נסיעות, ג'ימבורי, מופעים, משחקיות. רשימה חלקית) ובסוף אוגוסט אומה שלמה מסכימה בשתיקה ש"עכשיו מספיק לשחק, הגיע הזמן להיות רציניים". סוף לכיף. חוזרים ללמוד. למה?
הרעיון לפיו למידה יכולה להיות כיף הולך לאיבוד ברשימה ארוכה של ספרים, כלי כתיבה ועצות. הנאה? אין לנו זמן לשטויות האלה. צריך לדאוג לתיק מותאם אורטופדית ולעיפרון מחודד אופטומטרית. וכאן אנחנו טועים. אנחנו כל כך טועים. ההתמקדות הזאת בטפל ובקונקרטי, בציוד הנדרש ובציון הנחשק היא אולי נוחה ו"הגיונית" אבל מחטיאה את המטרה.
החידוש: ללמוד כדי להתענג על המאמץ המוחי
מה המטרה? ללמוד! ללמוד כדי לדעת, כדי לגלות דבר חדש, כדי להתענג על מאמץ מוחי (בדיוק כמו ששחייה הינה התענגות על מאמץ פיזי) , ללמוד כדי לכוון את הכוחות השכליים למשהו שישיב לך אהבה וייקח אותך קדימה. ללמוד כדי לחיות טוב יותר.
הנה, אמרתי את זה. ברמות הגבוהות של התפקוד האנושי אין שום סתירה בין הישגים והנאה. נהפוך הוא. אנשים שמאוהבים נואשות בתחום הדעת שלהם הם פריקים של למידה, בין אם מדובר במהנדסת תוכנה או במוזיקאי רוק.
והילדים האלה גדלים לתוך עולם של למידה. עולם שמאגרי הידע הנקודתי שבו שופעים וזמינים, ומי שיצליח יהיה זה שידע לעשות שני דברים – להתעמק ולהתחדש. יותר משהם יצטרכו ללמוד איך לועסים משוואה בשני נעלמים או מה אמר הנחש לחווה בצהרי היום, הם יצטרכו ללמוד... איך לומדים. זה לא ילך אם הם לא יהנו מזה. "חדוות למידה" פירושה שאתה מפתח ר-ג-ש-ו-ת (חיוביים!) אל החומר הנלמד ואל תהליך הלמידה. אתה לוקח את החומר פנימה ואתה לוקח אותו אישית.
אני קולט אתכם שמה מהצד השני של המסך. האתגר הזה נראה לכם גדול מדי ועמום מדי. מילים גדולות – אבל איך משיגים אותן? לא שווה לחסוך את הכאב ראש ולהתרכז בכך שהתכשיט יגיע לבית הספר בשמונה בבוקר בדיוק? לא, סקפטיים חמודים שלי, ממש לא. רק האהבה תנצח, וככה נעשה זאת:
ראשית, דוגמה אישית. רגע לפני שאתם מתנפלים על הקטנטנים מלאים בפדגוגיה, אתם חייבים להפגיש את עצמכם עם הרעיון שללמוד יכול להיות כיף. השיטה – לכו ותלמדו משהו חדש. לא צריך להירשם לקורס, לא חייבים להתחייב לכיתה ולוח. פשוט תתלבשו על נושא , תקראו עליו, חפשו מידע אודותיו (שמעתם על המצאת האינטרנט?) – תתעניינו. אינטליגנציה רגשית, טכניקות בישול אורגני, היסטוריה של מותגים בתחילת המאה ה-20 או תיכנות משחקי רשת – כל דבר. הקריטריון היחיד הוא שזה יעניין אתכם. קשה מאוד להעביר לצאצא את חדוות הלמידה מבלי לחוש אותה מדגדגת בבשר הפרטי שלכם.
אני מניח שבזה הרגע נטשו המוני קוראים את הפוסט בזעקת "בחיאת רבאכ, אתה עושה צחוק מאיתנו?" (אגב, אני לא. אני ממש רציני) . לטובת השלוש עשרה שנותרו מול המסך, נמשיך להמלצה הבאה: אחד החלקים המרתקים והמתגמלים בלמידה הוא מציאת החוקיות בעולם תוכן חדש. למידה בבסיסה היא הבנה של חוקיות. חבקו את הקטנטנים ותרגלו אותם במציאת חוקיות בכל דבר: צבעי המכוניות הנפוצים, התפלגות הביגוד ברחוב הראשי, מהירות התנועה של נבחרת ישראל בכדורגל במחצית השנייה לעומת הראשונה.
אל תתעמקו בספרים. התבוננו במציאות. גלו יחד איתם את הכללים שמפעילים אותה. המסר לדורות הבאים: למידה נמצאת בכל מקום ובכל שלב. היא לא מסתיימת עם הצלצול. תמתחו קו מקשר בין החיים בתוך הכיתה לאלו שמחוצה לה – וציידתם את הצאצאים בנשק התמודדות מופלא.
המטרה: לפתח את שריר הלמידה
בפוסט הבא ניגע כבר בהמלצות פרקטיות יותר לחציית הגשר מחרדת למידה לחדוות למידה, אבל טיפ מנטלי חשוב אחד לנו, ההורים, מתבקש כאן: בואו נפנים שציונים הם באמת, אבל ב-א-מ-ת ,לא הדבר העיקרי. הם יכולים להוות מדד חיצוני-השוואתי יעיל, הם מספקים למערכת החינוך אמצעי ליישר קו ,אבל אסור שיסמאו את העין – מטרת העל של הילד בכל שלב היא לפתח שריר למידה.
יותר משהם צריכים ללמוד על נפתולי בית שני או חילוץ משוואות ריבועיות מקו
האש הילדים שלנו צריכים ללמוד על עצמם. איך הם לומדים, מתי כדאי לתת גז ומתי אפשר להסתפק ברפרוף. איך אני מחלץ את עצמי ממצב של שיעמום, ובעיקר – איזה תרגולת אני מפתח ברגע שהעניינים לא מצליחים לי. תביאו מחברות. בשבוע הבא נתחיל עם הפרדוקס הראשון: קודם באות השאלות, אחר כך באה הסקרנות.
ובפינתנו החדשה (עדיין) "טוקבקים שאהבנו", אני מציג פנינת פרגון מהשבוע שעבר:
15. "רמת הניסוח והשפה הנמוכה מעידים על רמתו הנמוכה של הכותב... פסיכולוג ישראלי= אידיוט שלא ראוי התייחסות". על החתום: אשת חינוך בכירה.
תגובתי: זו שטות לכנות אותי אידיוט, כשכולם יודעים שאני אידיוט בכיר.
גיל ונטורה הוא פסיכולוג, יועץ קריירה ומומחה לחשיבה יצירתית. לקורסים, ייעוצים והרצאות של גיל
לפנייה לכתב/ת 
