טעויות משפטיות וטיפים לעסק המתחיל
אנשים רבים שואפים לפתוח עסק משל עצמם, להיפטר מאימת הבוס, להרוויח יותר כסף, בקיצור – להיות עצמאי. איפה להיזהר?
אנשים רבים שואפים לפתוח עסק משל עצמם, להיפטר מאימת הבוס, להרוויח יותר כסף, בקיצור – להיות עצמאי. רבים מהם עושים זאת ללא הכשרה מקצועית, ואולי אפילו גם ללא ליווי של אנשי מקצוע כדוגמת עו"ד ורו"ח.
- עדיף להיות עצמאי או שכיר? התשובה ברורה
לפניכם טעויות עסקיות נפוצות, מהן ניתן להימנע באמצעות תכנון מראש או התיעצות עם אנשים בעלי השכלה משפטית מתאימה.
1. התאגדות + מיסוי
הטעות הראשונה היא בפתיחת חברה כאשר אין צורך בה, או בהימנעות מפתיחת חברה כאשר הצורך ישנו. השיקולים העיקריים הם:
1.1. הגנה בפני נושים – חברה היא ישות משפטית נפרדת מבעליה. המשמעות היא שבמקרה שהעסק לא יכול לפרוע את חובותיו, בעסק שמאוגד כחברה לא יוכלו הנושים (אותו גורם שיש לחברה חוב כלפיו) לתבוע את הבעלים (למעט במקרים מסוימים), בעוד שכאשר העסק לא מאוגד כחברה (למשל שותפות), יוכלו הנושים לתבוע ישירות את בעל העסק.
במילים אחרות, כאשר הסיכון לחדלות פירעון של העסק (כאשר העסק לא יכול לעמוד בחובותיו) הוא גבוה יחסית, והיזם מעונין בהגנה מפני הסיכון, חברה היא דרך ההתאגדות הראויה. יש לשים לב לכל הסכם המכיל סעיף של ערבות אישית לחובות החברה שמבטל את ההגנה שמעניקה החברה לבעליה. סעיפים אלו נפוצים מאד בהסכמים מול בנקים!
1.2. שיקולי מס – כל עוד ההכנסות מהעסק לא עולות על רף מסוים (מומלץ להתיעץ עם רו"ח), מדרגות המס שמשלם כל אחד מאיתנו כשכיר משתלמות יותר מאשר התשלום הקבוע שמשלמת חברה. מעבר לאותו רף הכנסות, משתלם להקים חברה.
2. הסכם שכירות/רכישת נדל"ן - כאשר עלינו לבחור שטחי משרדים לעסק, או שטחים להקמת מפעל או חנות, באפשרותנו לקנות את השטח, או לשכור אותו מבעלי הבית הנוכחיים. השיקולים העיקריים הם משך הזמן הצפוי לשכירות, כמות הכסף הפנויה להשקעה בעסקה, עלויות אחזקה, עלויות שיפוצים, ועלות משכנתא.
מאידך, סעיף שעשוי להפתיע רבים, נוגע בחלק מהסכמי השכירות (לחנויות למשל)המכילים סעיף המקנה לבעל הבית אחוזים מהמכירות של החנות, מעל גובה מסוים. ההבדל בין חישוב חודשי לבין חישוב שנתי הוא משמעותי ביותר במקרה זה, שכן לכל חנות יתכן חודש טוב במיוחד (למשל חודש של חגים, או חודש של מבצעים) שבגינו יש לשלם אחוזים לבעל הבית, גם אם בממוצע לאורך השנה החנות לא מגיעה לרף המכירה!
3. הסכמים בין יצרנים למפיצים/סוכנים של המוצרים – כאשר היצרן מעוניין להפיץ את תוצרתו הוא יכול להשתמש במפיץ או סוכן להעברת הסחורה לקמעונאים או ללקוחות הקצה.
ההבדל בין מפיץ לבין סוכן הוא שסוכן מייצג את היצרן מול הלקוח, ומקבל עמלת מכירות. מפיץ, לעומתו, קונה את הסחורה מהיצרן ומוכר אותה לקמעונאי.
לפי החוק, עם הפסקת העבודה מול הסוכן יש לשלם לו תמורה עבור פיתוח השוק, או לתת לו התראה מוקדמת של מספר חודשים, בהתאם למשך הזמן ששימש כסוכן של היצרן. החוק אינו עוסק במפיצים במפורש, אולם בתי המשפט הכירו גם בזכותם של מפיצים לקבלת תמורה עבור פיתוח השוק עם הפסקת העבודה מול היצרן.
הבחירה בין עבודה עם סוכן לעבודה עם מפיץ קשורה למידת הסיכון המעורב בעסק. במקרה של עבודה עם סוכן, הסיכון מוטל במלואו על היצרן, ואילו בעת עבודה עם מפיץ, מוטל סיכון בחלקו הגדול על המפיץ.
4. גיוס משקיעים – עסק יכול להשיג ממון התחלתי לצרכי פעולתו ממימון עצמי של הבעלים, מחברים ומשפחה, מהלוואות מבנקים/הלוואות חוץ בנקאיות, או ממשקיעים. בניגוד לאחרים, המקבלים החזר בעבור הכסף שנתנו בתוספת ריבית, משקיעים יקבלו מניות בחברה בתמורה להשקעתם. עם זאת, כאשר מחליטים לגייס כספים באמצעות משקיעים, אחד הדברים החשובים ביותר הוא להנהיג מנגנון לקבלת החלטות שיהיה מקובל על כל הצדדים במקרים של מחלוקת כדוגמת בוררות, גישור וכד'.
5. קניין רוחני – קניין רוחני הוא שם כללי לזכויות בנכסים לא מוחשיים שנצברים עם הזמן באמצעות מחקר ופיתוח, באמצעות שיווק, ובאמצעות יצירה אומנותית. ישנם סוגים שונים של קניין רוחני הנבדלים זה מזה בדרכי היצירה, ההגנה, ובמשך החיים של הקניין הרוחני. תקצר היריעה מפירוט מעמיק על כל אחד מהסוגים, ולכן אתמקד במקרה פרטי המוכר לרובנו, אך דורש לעיתים הבהרה: הפטנט.
פטנט מוגדר בסעיף 3 לחוק הפטנטים כהמצאה, בין שהיא מוצר ובין שהיא תהליך בכל תחום טכנולוגי, שהיא חדשה, מועילה, ניתנת לשימוש תעשייתי ויש בה התקדמות המצאתית. הדרישות הללו מצטברות, כלומר על ההמצאה לענות על כל הדרישות כדי להיות כשירה לרישום ברשם הפטנטים. פיתוחים טכנולוגיים ותרופות הן משך חיי הפטנט הוא 20 שנה ממועד הרישום. יש להקפיד שלא לחשוף את הפטנט בצורה פומבית בטרם הרישום, שאם לא כן היא תאבד את תכונת ה"חדשה" הנדרשת לצורך הרישום! על כן, ההמלצה היא לגשת לעורך פטנטים בהקדם האפשרי.
6. הסכמי סודיות – כאשר מתחילים לעבוד על פרויקט חדש, וכאשר עובדים עם גורם חדש/משקיע חדש/ספק חדש/לקוח חדש/עובד חדש, חשוב להחתימו על הסכם סודיות שיבטיח הגנה מרבית על המידע הסודי שברצוננו לחלוק עמו. רצוי כי ההסכם יכלול סנקציות על מפר ההסכם, התחייבות להשמיד את המידע עם תום הפרויקט/תום העסקת העובדוכו'.
7. חוק הספאם – עסקים רבים מנסים לשווק את המוצרים והשירותים שהם מציעים באמצעות כלי תקשורת שונים כדוגמת עיתונים, רדיו, טלוויזיה וכדומה. אחרים בוחרים להניח עלונים (פליירים) בתיבות דואר של לקוחות פוטנציאליים באזור, לשלוח פקסים, אימיילים וסמסים.
סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב–1982, מגביל קמפיינים שיווקיים מעין אלו, ומונע ממפרסמים לשלוח לנמענים הודעות פרסומת מבלי לקבל הסכמה מפורשת מראש של הנמען. עסקים העוברים על החוק חשופים לסיכון של תביעה, גם ללא הוכחת נזק.
החוק מגדיר "דבר פרסומת" כ"מסר המופץ באופן מסחרי, שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת". המשמעות היא שאם תשלחו הודעה על אספקת שירות בחינם, כפי הנראה לא תיכנסו להגדרת החוק, ולכן לא יוכלו לתבוע אתכם! למרות זאת, אני ממליץ תמיד לספק ערך ללקוחות, ולקבל את אישורם מראש.
8. סעיפים לא ברורים בחוזה – כאשר אינכם נעזרים בעו"ד, אתם עשויים שלא לשים לב לפרטים "קטנים" (או לחסרונם) שעלולים להפוך לחלוטין את המשמעות המקורית אליה התכוונו הצדדים, או שתגיעו למצב שהסיכום שהיה מובן היטב לשני הצדדים מתורגם בצורה לא מובנת לחלוטין בסעיפי ההסכם.
עו"ד אורי דרור עוסק בתחומי המשפט המסחרי, המשפט המסחרי הבינ"ל ותחום ההייטק, והינו מגשר מוסמך.
טור זה אינו מחליף ייעוץ משפטי.
לפנייה לכתב/ת 
